“כל מה שאתה רואה בעולם הזה קיים אך ורק למען חופש הבחירה!” אמר רבי נחמן לתלמידו רבי נתן, ובמשפט אחד המסביר לנו את הכוח העצום שקיבלנו!…
חופש הבחירה – היכולת של האדם לבחור ביודעין בין אמת לשקר, בין נכון למוטעה, בין טוב לרע – מהווה חלק מהותי של מעשה הבריאה. עד כדי כך שלפי חז”ל כל העולמות נבראו – מראשיתם ועד סופם – רק כדי שהאדם יוכל להפעיל את חופש הבחירה שלו במסגרת המציאות הנתונה של העולם הזה.
רבי נתן מברסלב (בבנותו על השיעור המרתק של רבי נחמן – מים) מגלה ומעמיק במוצאו המקורי של חופש הבחירה. הוא מראה לנו עד כמה חשוב התפקיד של חופש הבחירה בעצם קיומנו, ומסביר מדוע הקב”ה ברא את האדם כשולט בחופש הבחירה כשהתיר לו להפעיל חופש זה באופן חד משמעי – אפילו בסוגיות חשובות ביותר כמו הדבקות במצוות הבורא, או אפילו האמונה בו.
“הרבי אמר לי פעם: כל מה שאתה רואה בעולם קיים אך ורק למען חופש הבחירה! כל העולם כולו וכל אשר בו נברא אך ורק כדי שיהיה חופש הבחירה!” (על פי חיי מוהר”ן תקי”ט).
מכל פלאי הבריאה המדהים ביותר הוא חופש הבחירה של האדם (על פי ליקוטי הלכות, ריבית ה: א).
אולי גם זה יעניין אתכם:
חלק ט – מרשם בדוק לחיים מאושרים
שורש חופש הבחירה
אין לנו את היכולת להבין מדוע הקב”ה החליט לבורא את העולם, אבל חז”ל גילו לנו שזה כדי שיהיה מי שיקבל את טובו.
בצורה פשוטה, הקב”ה הוא עצמו הטוב המוחלט, וטיבו של כל דבר טוב הוא שמשתפים בו את אחרים.
אולם, אילו בחר הקב”ה להשאיר את הכל כפי שהיה, מי הוא זה שיכול היה ליהנות מתכונתו האלוקית של חסד? הלא התכונה הזו היא של התגלות ושל נתינה, ובלי “זולת” כלשהו אין למי לתת. שאיפה זו לגלות את חסדו היא אשר חייבה, אם אפשר להתבטא כך, לברוא ישויות הנראות נפרדות מהבורא. אכן, נראה כאילו האפשרות היחידה הייתה לברוא עולמות ובריות, כי רק אז יכול היה להיות מי שיקבל, מי שייהנה מגילוי חסדו של הבורא. כך הבינו חז”ל את מחשבת הקב”ה לברוא את העולם.
“הרבי אמר לי פעם: כל מה שאתה רואה בעולם קיים אך ורק למען חופש הבחירה! כל העולם כולו וכל אשר בו נברא אך ורק כדי שיהיה חופש הבחירה!” (על פי חיי מוהר”ן תקי”ט)…
על פי ההגדרה, אם כן, כדי שיממש הקב”ה את חסדו היה צורך במי שיקבל אותו, או ליתר דיוק – היה צריך להיראות כלפי חוץ שקיים מקבל הנפרד ממנו. אולם שלב מוקדם זה נקרא “לפני הבריאה”, כאשר הברוא/המקבל המתוכנן עודנו ספוג בתוך אחדותו של הקב”ה לא היה בו כדי להשיג את מטרתו הרצויה הסופית, לכן המשיך הקב”ה בכוונותיו מעבר לשלבי החשיבה והפוטנציאל, לשלב של מציאות פיזית וקיום אמיתי, בשלב זה הושגה המטרה של הבורא.
שלב זה נקרא “אחר הבריאה”, יחד עם השלמתו שנוצרה גם האפשרות לחשוב כאילו יש מציאות נפרדת חלילה. וגם זה היה מרצונו הבלתי מושג של הקב”ה.
“הסדר” החדש הזה, שעל ידו התהווה הקיום הנברא, כביכול, בנפרד מהבורא, אמור להתמיד עד לעולם הבא. אז, ישיב הקב”ה עצמו את הכל למקורו. ואז יראו הכל במו עיניהם כי הקב”ה אחד ושמון אחד והכל נכללים בו.
מכל פלאי הבריאה המדהים ביותר הוא חופש הבחירה של האדם…
אפשר להבין, שעל מנת להשיג היפרדות זו, היה צורך בהסתרת היותו של הקב”ה בכל מקום. הקבלה מדברת על כך כסוד החלל הפנוי. שהרי אילו היה הקב”ה בכל מקום לא היה מקום לקיום חיצוני לו, כי הכל הרי בטל ומבוטל אליו כאין וכאפס. בחלל פנוי זה, הקב”ה ברא את העולם. בקו זה, נמשיך ונאמר שכל פרט ופרט שברא הקב”ה יכלו גם הם להתקיים רק כתוצאה של הסתרת והעדר האלוקות, שאם לא כן לא היה להם קיום, כי היו מתבטלים במציאותו של הקב”ה.
לכן באותו רגע של בריאה, כאשר התרחש המעבר מהפוטנציאלי לאקטואלי (מהכוח אל הפועל), יחד באו גם מעשי הפירוד והבחירה. אף על פי שכל הבריאה המשיכה להיות תלויה בבורא לעצם תזונתה וחיותה, מכיוון שבלי האלוקות אין חיות וקיום לשום דבר, בכל זאת, בשל הסתרת האלוקות בבריאה, נראה במראה חיצוני כאילו קיימת בריאה בלתי תלויה בבורא, למעשה מתברר כי זהו שורש ומהותו של חופש הבחירה.
וכבר הצביע רבי נחמן על כך שכדי שיהיה לאדם יהיה חופש בחירה, צריכות להיות קיימות לפחות שתי אפשרויות, ממה אפשר לבחור?! ובאותו רגע ממש שהקב”ה לקח את הבריאה משלב הפוטנציאלי לשלב האקטואלי, נוצר פירוד זה. ואכן, מדובר בפירוד, אחדותו של הקב”ה מצד אחד ועולם של בריאה פיזית מצד שני, המהווים יחד את אפשרות הבחירה, כפי שראינו מנקדות ראותו של הקב”ה, הפירוד היה נחוץ כביכול כדי לאפשר לבריאה שדרכה השפיע את טובו וחסדו.
רק בשל ההתרשמות שאפשר להבחין בין הקב”ה לבין ישות גשמית הנראית כנפרדת ממנו, הצליח העולם לשרוד תקופה הממושכת של 5780 שנים!
(מבוסס על הנאמר בספרו של המחבר “צהר”).