החגים עברו? נפלא! עכשיו זה הזמן לצאת מהתיבה, מהימים הגבוהים אל הימים “הרגילים” מלאי העוצמה וליהנות מהשפע שמחכה לנו…
איך עברו החגים? אני תקווה שלכולם היה נפלא, בפרט אחרי שחווינו את הגבהים הרוחניים של ראש השנה וההמלכה של בורא העולם, את ההתעלות החגיגית ביום כיפור, היום הקדוש ביותר של השנה, את שבעת ימי השמחה בסוכה, עם החתימה הנפלאה של ריקודים נלהבים עם התורה בשמחת תורה.
אבל אחרי כל זה, צריכים לחזור לחיים “הרגילים”, ומיד במוצאי החג כבר מתחילים עם ה”עבודה השחורה” – לפרק את הסוכה ולנקות את הבית, להחזיר את הדברים למקומם וכן הלאה. מנקודה זו זה רק נעשה יותר ויותר “אפור”, ולפני שאנחנו שמים לב אנו כבר שוכחים שרק לפני ימים אחדים היינו בעולם של קדושה וחג, ואילו עכשיו יש משימות, התחייבויות כספיות ועוד עניינים רבים שדורשים טיפול, וכל אלה צצים להם כפטריות אחר הגשם…
ונשאלת השאלה: האם תשרי, הנקרא “ירח האיתנים” – שאיתן ומלא במצוות, הוא איזה אירוע חד פעמי של יהדות ורוחניות, או שמא הצבתו בתחילת השנה מצביעה על כך שיש לו חשיבות והשפעה מיוחדים על השנה כולה?
גם זה יכול לעניין אתכם:
עד כמה שקשה לבנות סוכה, הרי שההכנה של תיבת נח הייתה משימה הרבה יותר גדולה. לנח לקח 120 שנה של הכנה ועבודה קשה כדי לבנות את ה”ספינה” האדירה הידועה כ”תיבת נח”. למה התבקש לבנות אותה במשך זמן כל כך ארוך?
תארו לעצמכם שאתם רואים את השכן ממול עובד בלי הפסקה סביב השעון ובונה מגדל עצום. האם תוכלו להתגבר על הסקרנות, לברר איתו “אפשר לדעת מה הולך כן? מה זה הדבר הזה?” זו הסיבה שבגללה בורא עולם נתן לנח כזו משימה – לייצר כותרות בעיתונים. כך, הבטיח שנח יהיה מוצף בשאלות סקרניות ועל ידי זה יוכל לעורר את האנושות לעשות תשובה.
120 לבנות תיבה! תארו לעצמכם איזו כותרות זה עשה באותם ימים. אבל זו הייתה הסיבה – לעורר את האנושות לעשות תשובה לפני המבול הגדול…
הזוהר הקדוש (השמטות, בראשית רנ”ד) מספר, שאחרי שנח יצא מהתיבה וראה את גודל האסון והחורבן של העולם הוא החל לבכות ואמר: ‘ריבונו של עולם! אתה נקרא חנון, למה לא ריחמת על עולמך?’ ענה לו הקב”ה: ‘רועה שוטה! עכשיו אתה אומר כן? למה לא בכית לפני כן?’
תארו לעצמכם, אחרי עבודה של 120 שנה עם כל הרעש שזה עורר והשאלות והסקרנות ו, נח לא הצליח להחזיר אפילו אדם אחד בתשובה. ולא שהייתה חסרה לנח השפעה. אדרבה, הוא היה צדיק גדול מאוד! אולם הוא לא השיג את גודל רחמיו של בורא עולם, לכן היה צריך להסתגר
בתיבה כדי להינצל, ומכיוון שלא הייתה לו היכולת לרומם את אלו שנפלו מהקדושה לכן לא היה כול להישאר בארץ, כלומר “בארציות”, אלא היה צריך להיות טמון בסביבה רוחנית לחלוטין, מה שמסמלת התיבה. זו הסיבה שהזוהר בתיקונים (תיקון כ”א נ”ד) משווה בין תיבת נח ליום הכיפורים, ומציין את העובדה שהתיבה נחה על הארץ בחודש השביעי – תשרי, החלק הרוחני של השנה.
צאו מהתיבה, מהימים מלאי ההוד והקדושה וכנסו אל החיים ‘הרגילים’ – מלאי ההוד והקדושה שמתגלים בפרטים הכי קטנים של חיי היומיום…
בחודש תשרי התברכנו להיות עסוקים בעשיות קדושות אחת אחרי השנייה, קיבלנו יותר מודעות לקשר שלנו הן עם בורא עולם והן עם המציאות והכוחות של הנשמות הקדושות שלנו, אבל ממש כמו שעזבנו את הבית – המסמן את הפנימיות, את הקדושה – בשביל לצאת לסוכה שנבנית בחוץ, מקום החיצונים, כך אנו צריכים לעזוב את הימים הנוראים ולצאת אל החיים הרגילים. אבל הסוכה לימדה אותנו מסר עצום: ממש כמו סכך הסוכה, כך הקב”ה סוכך עלינו תמיד ורחמיו לא כלים לעולם והוא סובב אותנו בכל פרטי חיינו ברצון ואהבה.
אכן, בתשרי הוכחנו שאנחנו יכולים לנסוק לגבהים רוחניים ושאנחנו חלק פעיל מהעם הנבחר, אבל האם אנחנו יכולים ללכת מעבר למה שנח הלך? האם אנחנו יכולים לעבוד את הבורא גם בהסתרה ובארציות? כאשר נשיג באמת את גודל רחמיו של בורא עולם, רק אז נוכל באמת להתחיל לעבוד את השם בכל מצב. תשוקתו הגדולה של הקב”ה היא לא שנהיה שייכים אליו רק לחודש או חודשיים בשנה, אלא שנדע אותו בכל יום ויום ובכל פרט של החיים. זהו האתגר האמיתי וזו הגדולה של כל אחד מאיתנו.
יהי רצון שנזכה לשנה מבורכת ושמחה של קרבת השם אמיתית. אמן!
(מבוסס על ליקוטי הלכות, הלכות שבת)