קיץ, שמש ושמים כחולים – הזמן המושלם לצאת לחופשה מהסרטים. אז מה העניין שאומרים לנו לחכות עם זה שלושה שבועות ולהתאבל ולבכות?
אומרים שהעם היהודי חי מיום טוב אחד לשני, מחג לחג. ואחרי שזה נאמר, אני חושב שאין זמן בלוח השנה שלנו שמפחיד אותנו כמו שלושת השבועות – שלושה שבועות בהם אנו אבלים על חורבן בית המקדש. הם מתחילים ביום יז בתמוז ועד לצום של יום החורבן תשעה באב (ט באב).
אלה מאיתנו שזוכים ללמוד את משנתם של רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע”א ושל נינו – רבי נחמן מברסלב, יודעים שלכל תאריך בלוח השנה היהודי יש משמעות עמוקה וחיונית עבורנו כדי שנהיה אנשים טובים ושמחים. ואם כך, בואו נראה מה אומר רבי נתן מברסלב על מנת שנוכל לגלות דרך חדשה להתקשר ולימים אלה – ימי האבלות. ואולי גם נרגיש את הנחמה כבר בהסתכלות עליהם מעכשיו.
הימים ימי קיץ, חם והשמים כחולים, נראה שבימים אלה כולם מתכננים (עד כמה שאפשר בתקופה מטורפת זו של מגיפת הקורונה) חופשה או ימים של כיף אפילו בבית – בריכה, קייטנה ועוד. אז למה לבכות ולהתאבל? האם לא היה זה רבי נחמן שאמר בעצמו – “מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד?”
שאלות אלו מבוססות על שתי הנחות: הראשונה – שאני אדם מוצלח ושהכל בחיים שלי נפלא ואדיר. השנייה – שבכייה זו היא רגש שלילי הקשור לעצבות וזה משהו שאני מנסה בכל דרך להימנע ממנו. כי למה לבכות אם אפשר לשמוח וליהנות?
אולי גם זה יעניין אתכם:
אבל האם כל דבר בחיים שלנו מושלם? כשסוף השבוע מסתיים ואני צריך לחזור לעבודה/לימודים או כל דבר שמעסיק אותנו בשגרה היומיומית שלנו – האם אני עדיין חולם בהקיץ על הימים שחלפו? אפילו כשאני בחופשה, האם באמת הצלחתי להירגע ולהרגיש טוב בחיים או שכל הזמן חשבתי ודאגתי מכל מיני דברים שכלל לא קשורים לחופשה? שום דבר או מצב לא יכול להיות לעולם מושלם. למה? כי אין לנו את הדבר הכי יקר וחשוב – בית המקדש.
תראו מה קורה היום, כמה כאב מכה בכל העולם – מגיפת הקורונה, מצב כלכלי לא פשוט, וכך גם זה הפיזי והרוחני. כולנו כואבים. חלקנו כואבים תמיד, בעוד אחרים חווים כאב מפעם לפעם. וכשאנו סוף סוף עוצרים הכל ומפנים את עצמנו לחשוב לעומק על זה, אנחנו מבינים שהמקור של הכאב שלנו מונח בעובדה שאיננו מבינים על מה ולמה עלינו לחוות את הזמנים הקשים בחיינו.
אבל האם כל דבר בחיים שלנו מושלם? כשסוף השבוע מסתיים ואני צריך לחזור לעבודה/לימודים או כל דבר שמעסיק אותנו בשגרה היומיומית שלנו – האם אני עדיין חולם בהקיץ על הימים שחלפו? שום דבר או מצב לא יכול להיות לעולם מושלם. למה? כי אין לנו את הדבר הכי יקר וחשוב – בית המקדש.
דמיינו לעצמכם את התמונה הבאה: אדם זקן עשיר ניגש אליכם באמצע הרחוב ומבקש מכם שתעזרו לו לסחוב את החבילות הכבדות שלו. הוא מסביר את הבקשה שלו בכך שאין לו שום אדם בעולם להוריש לו את כספו ורכושו. לכן, בתמורה לחסד שתעשו איתו הוא ירשום צוואה בה יוריש לכם הכל. האם החבילות הכבדות שלו עדיין ייראו לכם כבדות? ואם אלוקים בכבודו ובעצמו היה מגיע עד אליכם פיזית, ממש, ומסביר לכם ברוב חסדיו בדיוק למה זה חשוב וטוב בשבילכם לחוות את הקשיים האלה, מן הסתם אתם ואני היינו קופצים לשמים מלאים בשמחה. ובלי שום ספק, גם היינו מסכימים בלי שום שאלות עם התכנית המדהימה שהוא תכנן לנו בחיים. כן, זו שכוללת מלא אתגרים, קשיים, ניסיונות ומבחנים לא קלים שמביאים איתם כאב, צער וסבל.
בית המקדש מציין תהליך רפואי מרפא. כשהוא עמד על מכונו העולם היה מלא עם ההרגשה שאלוקים היה קרוב לבית. כשחווינו קשיים, באופן טבעי נטינו לפנות לבורא עולם ולאיין את עצמנו בעזרת הגדולה שלו בצורה מלאה. במצב הזה, הנשמות שלנו היו בקשר שלם עם המקור שלהן – בורא עולם, והאחדות של כל מטרה הייתה מתגלה. כמובן, שלא יכולנו להישאר במצב של התעלות זה לנצח, אבל היינו מסוגלים למשוך למטה כוחות ורוחניים – תובנות תורניות חדשות שהיו נותנות לכאב והסבל שלנו משמעות חדשה עם הסתכלות שונה, תורה שמתמודדת עם מקור הכאב שלנו. למה? כי שיעורים מאלפים אלה מחדשים אותנו ומפיחים חיים חדשים במאבקים והקשיים של החיים.
אם ישלמו לכם על זה, עדיין תרגישו שזה כבד?…
בית המקדש נחרב לפני למעלה מ-2000 שנים. מה אנחנו עושים היום? ובכן, אנחנו עסוקים עם החיים והתענוגות הפשוטים ואלוקים מרגיש לנו כל כך רחוק מאיתנו. איך אפשר להגיע למצב של בהירות, אחדות וקרבה אלוקית? כל זה קורה בגלל הניתוק הגדול שמעוררת המחשבה על הבעיות שלנו, שמרוב שאנו עסוקים בכאב שלהן אנחנו לא נותנים להן את מקום החשיבות וההשפעה שלהן עלינו דווקא מההיבט החיובי. מזווית הראיה שלנו הן חסרות ערך ולא היו צריכות להתקיים בכלל.
אז אנחנו בוכים. בוכים בגלל שיש לנו הרבה בעיות, והרבה מהן שאנחנו יצרנו בעצמנו. אנחנו כואבים כי איננו יודעים איך לקשר אותן למקור שלהן – לבורא עולם. אנחנו בוכים כי נהיינו כל כך עסוקים ורחוקים מבורא עולם. ובוכים בגלל ששכחנו אותו.
אבל עוד דבר קורה כשאנחנו בוכים. בכי גורם לנו לסגור את העיניים מהעולם הזה ולהסתכל על המטרה האמיתית והאמת של העולם הזה. לרגע קל, אנחנו משאירים הכל מאחור ומתאחדים עם בורא עולם. אנחנו מתחילים להרגיש שוב שלכל דבר יש מטרה ואנו מתמלאים בשמחה.
בעזרת השמחה החדשה הזו אנחנו מסוגלים להבין כיצד התורה מחזיקה אותנו בידיים ומובילה אותנו לחיים עם משמעות, למשימה האמיתית ולייעוד שלנו בחיים – לקרבת אלוקים.
השגה חדשה זו יוצרת תובנה חדשה ואת ההבנה הנצרכת לנו להתקשר באמת לכל היבט ותחום בחיינו, בעיקר לאלה שקשים לנו, ולאלוקים. וזו הנחמה האמיתית: נחמו, נחמו עמי.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, אוצר היראה: בין המצרים).
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון רחב של מאמרים מרתקים, מחכימים וסוחפים בנושא יז בתמוז, תשעה באב ושלושת השבועות – תמצאו כאן!
