השבוע אנו קוראים שתי פרשיות מחוברות, פרשת בהר ופרשת בחוקותי. כל אחת מהן עוסקת בנושאים שונים, אך יחד הן מציגות מסר עמוק על אמונה וביטחון, והערכים של חיי תורה.
שמיטה ויובל – להכיר בזה שהכול שייך לה’
פרשת בהר פותחת במצוות השמיטה – השנה השביעית שבה מצווים אנו לשבות מעבודת האדמה. לאחר מכן באה מצוות היובל – פעם בחמישים שנה חוזרות הקרקעות שנמכרו במהלכן לבעליהן המקוריים. המסר ברור: הארץ שייכת לה’. איננו הבעלים האמיתיים, אלא שלוחיו. וכאשר איננו מכירים בכך – אנחנו מאבדים את היכולת להחזיק בנכסים שלנו.
הפרשה ממשיכה ומתארת סדרת מצבים של הידרדרות: אדם שמוכר את רכושו, אחר כך את ביתו, ולבסוף – את עצמו לעבד. חז”ל ורש”י מסבירים: שזה נובע מהזנחת חוקי השמיטה והיובל. מי שלא בוטח בה’ שידאג למחייתו, מגיע בסופו של דבר למצב שבו הוא הופך לעבד – עבד לצרכיו, עבד לתאוותיו, עבד ל”אני צריך”. התורה מזהירה: “כי לי בני ישראל עבדים” – אנחנו עבדיו של ה’, ולא של יצרינו וצרכינו. כאשר אנו שוכחים את זה – מתחילות הצרות.
אולי גם זה יעניין אתכם:
ייחודיות: מטרה עליונה – פרשת השבוע בהר בחוקותי
בקרובי אקדש – פרשת השבוע בהר בחוקותי
טובים השניים מן האחד – פרשת השבוע בהר בחוקותי
כוחו של צדיק האמת הוא אינסופי, אז למה הוא לא מחייה מתים?
קשה לך? קבל את זה באהבה זה חלק מהתהליך שאתה צריך לעבור
רבי נחמן מלמד: “אם אינך רוצה לסבול מעט – תסבול הרבה.” לפעמים, כאשר אנו חווים כאב – כמו חתך קטן – יש לנו שתי אפשרויות.
- או לקבל אותו ולפעול ברוגע כדי לרפא אותו,
- או להתמקד בכאב שוב ושוב, עד שהוא גדל לממדים מיותרים.
כך גם בחיים: אם נבין שהייסורים הם חלק מהתהליך, ונקבל אותם באהבה וביטחון, נוכל למנוע הרבה סבל מיותר. אבל אם נמשיך לשקוע במצב הקשה שלנו ובאומללות שלנו, נאבד שליטה. לכן התורה מדגישה: קבל על עצמך עול מלכות שמים – ותיהיה בן חורין אמיתי.
ערכים טובים אינם נוצרים מעצמם – הם נבנים. ואם הם לא נבנים על פי תורת ה’ – הם נחרבים.
פרשת בחוקותי – ברכה או קללה?
פרשת בחוקותי פותחת: “אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו…” עשרה פסוקי ברכה נאמרים, שמבטיחים שפע עצום, ביטחון ושלווה. אך לאחר מכן – מגיעים ארבעים ותשעה פסוקי תוכחה. אם אדם הולך “עמי בקרי” – באדישות, מתוך הרגל, בלי לחדש דבר בעבודת ה’ – יבואו עליו קללות רבות.
לצערנו, רבות מהקללות הללו מתארות את מציאות הגלות בה אנו חיים כיום. אך התורה אינה מסיימת בקללה. היא מוסיפה: “וזכרתי את בריתי… והארץ אזכר.” גם אם ירדנו לשפל המדרגה – הקב”ה זוכר. יש תקווה. הגאולה בא תבוא. עלינו להחזיק מעמד.
דיני ערכין – להבין את ערך החיים
לאחר התוכחה, הפרשה מסיימת בדיני ערכין – אדם שמכריז: “ערכי עלי” – כלומר: אני רוצה לתרום לבית המקדש את שווי גופי, לפי גילו ומצבו. ערך איש צעיר שונה מערך זקן. ערך אישה שונה מגבר. ערך ילד שונה מאדם בוגר.
התורה מלמדת כאן יסוד עמוק: הערך שלנו משתנה לאורך החיים, אך תמיד יש ערך. בכל שלב – יש מה להעניק. וכאן באה השאלה: מה נרצה שילדינו יעניקו לעולם? האם רק פרנסה, מעמד והשכלה? הרי אדם יכול לתרום לחברה במשך 40 שנה – מגיל 25 ועד 65 וזהו. אבל יהדות? היא נמשכת עד 120. אם נרצה שילדינו יהיו יהודים כל חייהם – עלינו להתחיל לפני כיתה א’, לשתול בהם אמונה, תורה, מצוות ודרך חיים.
ערכים אמיתיים – רק מתוך תורה
כך חוזרת הפרשה לנקודת הפתיחה: “אם בחוקותי תלכו” – ערכיו של האדם נבנים רק כאשר הוא הולך בדרכי ה’. רק כך ניתן להבחין בין ערך אמיתי לערך מזויף. הביטו בעולם – באילו ערכים מחנכים היום? חינוך שאינו מושתת על תורה, מגיע בסופו של דבר למחאות אלימות, הרס, השחתת רכוש, ובלבול עמוק.
ערכים טובים אינם נוצרים מעצמם – הם נבנים. ואם הם לא נבנים על פי תורת ה’ – הם נחרבים.
יהי רצון שנזכה ללכת באמת בדרכי התורה, להחזיק בערכים נצחיים, ולזכות לראות בביאת משיח צדקנו ובבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
