נדב ואביהוא – הכוח של קשר עמוק בין תלמיד לרבו

מבוסס על שיעורו המוקלט של הרב צבי אריה רוזנפלד על נ”ך מלכים ב’, שיעור 30

מסעו האחרון של אליהו הנביא

התורה מספרת לנו שביום פטירתו, ליווה את אליהו הנביא תלמידו הקרוב ביותר, תלמידו המובהק, אלישע הנביא. כשהלכו יחד, הגיעו לנהר הירדן, שם אמר אליהו לאלישע: “עליי לעזוב את העולם הזה היום, עליי להיפרד ממך.”
אלישע ענה: “אני רוצה ללכת איתך ככל שאוכל, כל עוד אני רואה אותך.” והמשיכו ללכת יחד.
אליהו הנביא, המפורסם בגלימתו המיוחדת, הסיר אותה, גלגל אותה, והכה במי הירדן. בנס, המים נחלקו – בדיוק כמו ים סוף שנבקע עבור משה רבנו. שניהם עברו ביבשה. בצד השני, בעבר הירדן, נגזר על אליהו להסתלק – לא למות, אלא לעלות – מחוץ לגבולות ארץ ישראל.

מדוע בעבר הירדן?

מדוע היה על אליהו הנביא לעבור את הירדן כדי להסתלק מן העולם?
כי אליהו, למעשה, הוא פינחס הכהן. ידוע כי פינחס ואליהו הם אחד.

הזוהר מסביר שפינחס, שזכה לחיי נצח בזכות קנאותו כשקטל את זמרי (במדבר כ”ה), התרומם למדרגה רוחנית כה גבוהה, עד שלבסוף שב לעולם הזה בדמות אליהו הנביא (“פינחס הוא אליהו” – זוהר פינחס רי”ט:).

פינחס, בן אחיו של משה רבנו, נותר קשור לרבו לעולם. קרבה זו תתבטא שוב כאשר אליהו ישוב עם ביאת המשיח כדי ליישב קושיות בתורה.
הגמרא מסיימת סוגיות קשות במילה “תיקו” – ראשי תיבות: “תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות”, כלומר אליהו הנביא, התשבי, יפתור אותן. כתלמיד כה קשור למשה, ראוי היה שיסתלק מאותו מקום – מעבר לירדן.

אולי יעניין אתכם גם:

טעית? לא נורא אפשר לתקן – פרשת שמיני

פרשת שמיני – מותר להנות ממה שיש לעולם להציע אבל צריך להיזהר לא לשקוע בו

לשמוח, אבל באמת! – פרשת השבוע שמיני

אז פונה אליהו לאלישע ונותן לו הזדמנות אחרונה: “שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעימך?”
אלישע מבקש בקשה נועזת ועמוקה: “ויהי נא פי שניים ברוחך אלי” – שיחול עלי כפליים מרוחך.
אליהו משיב: ”הקשית לשאול. וכי אדם יכול לתת יותר ממה שיש לו? אך אם תראה אותי נלקח מעימך – כן יהיה. ואם לא – לא יהיה.”

נדב ואביהוא – כלולים בנשמת אליהו הנביא

רבינו ז”ל והאריז”ל מסבירים את חילופי הדברים העמוקים האלו:
כיצד ייתכן שאלישע מבקש “פי שניים” מרוחו של אליהו?
האריז”ל מגלה שכאשר פינחס (הוא אליהו) הרג את זמרי, זכה בנשמות נדב ואביהוא – שני בני אהרון הכהן.
שני צדיקים אלו מתו כשהביאו “אש זרה” למקדש. קורבנם היה מושלם, אך לא הורשו להקריבו, כיוון שלא היו נשואים – ולפי ההלכה הם “חצי אדם”. יחד, נשמותיהם היו לנשמה שלמה, שעברה לפינחס.
ולכן כשאלישע ביקש “פי שניים”, כיוון לשתי הנשמות שבתוך אליהו. האריז”ל מסביר ש“נא” בפסוק (“ויהי נא פי שניים”) רומז לנדב ואביהוא, ו“פי שניים” – לשתי הרוחות, “ברוחך אלי” – שתבוא אליי כעת.

כוח ההתקשרות של תלמיד עם רבו

על פי רבינו ז”ל, עיקר הצלחת אלישע הייתה לא רק בבקשה, אלא בעומק הקשר עם רבו.
אמר לו אליהו: “אם תראה אותי נלקח מעימך” – כלומר, אם רגע ההסתלקות כה מוחשי עבורך, עד שאתה מרגיש שחלק מעצמך נלקח – אז אתה באמת קשור, ואז תוכל להיות כלי לנשמה שלי.

כשצדיק נפטר, שתי נשמותיו – הארצית והשמימית – מתאחדות ועולות. אם התלמיד ראוי, הוא זוכה להארה כפולה. ואלישע זכה לכך – ירש את “פי שניים”, הירושה הרוחנית של נדב ואביהוא שבתוך אליהו.

פטירת נדב ואביהוא – נשמה שאינה אובדת

התורה, בפרשת שמיני, מספרת על פטירת נדב ואביהוא, לכאורה בדין – אך באמת, כ”קרובי ה'”, צדיקים שמקדשים שם שמיים. נשמותיהם לא נעלמו – אלא נולדו מחדש באליהו הנביא, והועברו לאלישע.
מכאן נלמד: ששום אנרגיה רוחנית אינה אובדת לעולם.
הקדושה ממשיכה מדור לדור – מתגלגלת באופנים לא צפויים: באש, בסערה, ובקשר העמוק שבין רבי לתלמיד.
אותו “פי שניים” חי וקיים בכל יהודי שמתקשר בלב, משרת באהבה, ומבקש את ה’ בכל ליבו.