סוף שנה, תחילת שנה. אתם מבינים? יש כאן הזדמנות שחייבים לקפוץ עליה ולא להתייאש אם אנחנו רוצים שבשנה הבאה יהיה יותר טוב!
הקיץ ממהר לחלוף והימים מתקצרים משמעותית. הלילות הקרירים ועלי העצים המשנים את צבעם מבשרים על ה”ראש” של השנה שנמצא כבר מעבר לפינה.
בראש השנה, לא רק ההכנסה השנתית שלנו נקבעת אלא עצם החיים שלנו עומדים על כף המאזניים. אנחנו מתפללים בתפילת “ונתנה תוקף”: בראש השנה יכתבון, וביום צום כיפור יחתמון, כמה יעבורון, כמה יבראון, מי יחיה ומי ימות… ואחר כך אנו מיד מסיימים: ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע הגזירה!
אכן, יש בכוחנו להשפיע לטובה על הראש והיסוד של השנה החדשה על ידי מעשינו הטובים, תשובה, תפילה וצדקה. ההזדמנות כאן היא כל כך פשוטה שלכאורה רק אדם חסר דעת לא יקפוץ עליה. אבל כאן ברשותכם אספר סיפור מוכר: היה פעם רב אחד שלקראת ראש השנה עסק בתשובה והתבונן ופשפש במעשיו ובמידותיו אחר הדרוש תיקון, יום אחד הוא נתקל ברשימות שעשה בראש השנה הקודם בהן כתובים הדברים שהוא צריך לתקן, והוא נחרד לגלות שהרשימה של השנה הקודמת זהה לחלוטין לרשימה של השנה הנוכחית…
אולי גם זה יעניין אתכם:
שנה אחרי שנה אנחנו מקבלים את אותן קבלות, משקיעים את כוחנו ומרצנו בתקווה לשינוי, ובכל זאת, נראה שאנחנו “תקועים” באותו מקום עם אותם חסרונות. אנחנו באמת רוצים לחזור בתשובה אבל משום מה לא מצליחים לתקן את דרכינו.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שעיקר התשובה היא – כשישמע בזיונו ידום וישתוק (ליקוטי מוהר”ן ו). ישנן דרכים רבות בהן אנו מרגישים מבוכה או בושה. פעמים רבות זה קשור לאנשים אחרים שלועגים לנו או מעליבים אותנו. אולם ישנה בושה שהיא עמוקה הרבה יותר מכל מה שמישהו אחר יכול לגרום לנו: הבושה שמרגישים כאשר אנו מודעים לכישלונות שלנו. אין דבר ששובר אותנו יותר מאשר לגלות שלא הגענו למטרות שהצבנו לעצמנו. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שאנחנו “תקועים” בחיים – משום שבאמת ניסינו כל כך הרבה ולא הצלחנו, וזה גרם לנו להעביר מדעתנו את הקבלות שקיבלנו ולהזניח את ה”תשובה” שרצינו לעשות.
התשובה לקול הצורב של הכישלון הוא פשוט לשתוק! כך מנחה אותנו רבי נחמן ומעניק לנו את המפתח להצלחה הכי גדולה בחיים: לזכור שהכישלון הוא חלק מהדרך למטרה האמיתית!…
על זה מציע לנו רבי נחמן פשוט לשתוק. לא לענות לקול הצורב של הכישלון. בסך הכל הכישלון בא להזכיר לנו שאנחנו מבקשים לעבוד את השם, ולא את עצמנו. במקום למדוד את ההתקדמות שלנו על פי הישגים הנראים לעין, נשמח ברצון העמוק שלנו לקרבת אלוקים. ועל ההכרה שגם בזמנים בהם אנו נוכחים באזלת ידינו אנחנו דוממים וממשיכים לרצות את השם, בזה אנחנו מכניעים את האויב הכי גדול שלנו – הגאווה.
בראש השנה, לא רק ההכנסה השנתית שלנו נקבעת אלא עצם החיים שלנו עומדים על כף המאזניים…
המשמעות של המילה “ידום” היא לשתוק. אבל יש גם משמעות אחרת, כפי הנאמר בפסוק בתהילים: “דום לה’ והתחולל לו” (תהלים לז, ז) – המילה “התחולל” פירושה לייחל ולקוות. אנו רואים כאן שהמשמעות של השתיקה מחוברת לתקווה. לא מחייב שהשתיקה שלנו תהיה שתיקה של בושה וכישלון, היא יכולה במקום זאת להיות שתיקה של לקוות ולהתגעגע לבורא עולם. בכל פעם שניווכח בכך שיש לנו חסרונות ניזכר במילים המעודדות כל כך של רבי נחמן, ועל ידי זה נקבל כוח והתחזקות לעשות שינוי אמיתי.
הרבה אנשים מזלזלים בתשובה של עצמם מכיוון שהם מרגישים שהיא לא שלמה והם עדיין לא נעשו מושלמים. אבל תשובה עניינה להמשיך תמיד לקוות ולחתור לגילוי של כבוד השם ומלכותו, למרות המעלות והמורדות שהחיים בוודאי צופנים לנו. אם רבותינו מבטיחים לנו שאפילו מי שעשה תשובה רגע אחד לפני מותו הוא בן העולם הבא, מה נאמר על מי שעסק כל ימיו במאמצים לשוב בתשובה!?! – בוודאי שזה בעל ערך רב יותר. ככל שנשתדל יותר לעסוק בתשובה, כך נזכה ליותר, אפילו אם אנחנו לא מושלמים.
יהי רצון שכאשר נעמוד לפני המלך בראש השנה הבא עלינו לטובה, נוכל להבטיח שהשנה הבאה תהיה באמת יותר טובה. אמן.
מאמרים מרתקים נוספים על ראש השנה תמצאו בקישור הזה!