מוהרנ”ת מפליג מאד בכוח הגדול של חודש שבט, החודש האחד עשר שמסוגל להכניע את כוחות הטומאה.
בכתבי הקבלה מובא שלעומת עשר ספירות הקדושה, קיימות, להבדיל, עשר ספירות של הטומאה. אולם, מכיון שכל הבריאה מקבלת את חיותה ע”י הקדושה, כלומר מאלקותו ית’ ישנן באמת אחד עשר כוחות של טומאה. האחד עשר הינו ניצוץ הקדושה, המחיה את כוח הטומאה. זאת הסיבה לאחד עשר סממנים בקטורת (שמות ל,לד, ראה רש”י) וגם הטעם לאחת עשרה יריעות המשכן (שמות כו,ז), אלה מכניעים את כוחות הטומאה.
אנו מוצאים גם שמשה רבנו תרגם את התורה לשבעים לשון של אומות העולם בחודש האחד עשר, שבט (דברים א, ג).
כך גם ראש השנה לאילנות חל בחודש שבט. בשלוש השנים הראשונות, אסורים פירות העצים באכילה, בהיותם “עורלה” (ויקרא יט, כג) שנת איסוף פירות העצים חלה בשבט – עיין ליקוטי הלכות, ערלה, ג, ה.
בספרנו באש ובמים, מבחינים שמוהרנ”ת כותב על כח תורות רבינו נגד הכפירות והאפיקורסות שמכניעות אותן ומעלות אותן לקדושה.
מעניין שדווקא בחודש שבט אירעו כמה אירועים גדולים לחסידות ברסלב, שבזכותם היא כהיום בתפארתה:
א. בחודש שבט יצא מוהרנ”ת למדװדיבקא להיות עם הרבי בפורים ופסח תקס”ג. אותה נסיעה עם מניעותיה פרסמה את מוהרנ”ת כ”יהושע” (ראה לעיל פרק ח).
ב. בראש חודש שבט תקע”א הייתה הנסיעה המאורגנת הראשונה להשתטח על ציון רבינו לאחר פטירתו, ומזה קיים הבסיס לקיבוץ השנתי באומאן בר”ה.
ג. מנהג הדלקת נר תמיד בציון רבינו נוסד ביום ה’ ח”י בשבט (פרק כג).
ד. “חנוכת” הדפוס, בבית מוהרנ”ת, שבו הוציא לאור והפיץ את כתבי רבינו כמשקל-נגד הרפיון בשמירת תורה ומצוות ול”השכלה” המתחזקת, היתה אף היא בט”ו בשבט שנת תקפ”א!
ה. יום הולדתו של מוהרנ”ת, מפיץ העיקרי של דעת רבינו, היה בט”ו בשבט שנת תק”ם.
ועל הכל יש להוסיף את המובא בבני יששכר שחודש שבט הוא מזל דלי, כי הוא מזל ההשפעות לישראל.
