פרשת קרח – הגאווה היא שורש המחלוקת
פרשת השבוע פרשת קרח מעמידה אותנו מול אחת מהתופעות ההרסניות ביותר בתולדות עם ישראל – המחלוקת.
קרח, שהיה אדם עשיר ביותר – כפי שחז”ל אומרים, שהיה עשיר יותר מכל עם ישראל – בחר במחלוקת.
הגאווה היא שורש המחלוקת
חז”ל מתארים את עושרו: תשעים פרידות נשאו רק את המפתחות לאוצרותיו. תארו לכם כמה עצום היה רכושו. אך כל העושר הזה לא השביע את נפשו – והוא בחר בדרך של מחלוקת ומרד.
קרח היה משבט לוי. בפרשת בהעלותך למדנו על תהליך ההיטהרות וההכנה של הלווים לשרת במקדש. כחלק מהתהליך – עושים גילוח מלא של הגוף. קרח עשה את הכול, אבל חש מושפל.
ומתוך תחושת העלבון הוא פנה לדרך שתמיד מביאה הרס: מחלוקת. הוא קם כנגד משה רבנו, מנהיג הדור.
אולי גם זה יעניין אתכם:
זה התוצאה של כח קנאה פוליטיקה ומחלוקת – פרשת קרח
סילוף התורה – תופעה שהייתה קיימת בכל הדורות
קרח טען טענות לא פשוטות – הוא עטף את המרד במשה רבנו בכיסוי של “שאלות הלכתיות”. הוא שאל על ציצית: אם הבגד כולו תכלת, אז למה עדיין צריך חוט תכלת? וכן על מזוזה: אם הבית מלא בספרי קודש – מדוע צריך מזוזה?
שאלות אלו לא נבעו מתמימות, אלא מתחכום. קרח היה חכם – אך חכמה שגורמת להרע. כמו שכתוב בישעיהו: “חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.” הוא השתמש בחכמה כדי לערער על התורה ועל מנהיגיה.
האם ייתכן לקום כנגד משה רבנו? האיש שהוציא את העם ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את התורה מהר סיני, הביא להם מן מהשמים ומים מהסלע, סובב אותם בענני כבוד – וקרח קם נגדו?
התיקון למחלוקת זה לא תמימות דעים, אלא כבוד הדדי. אינני חייב להסכים איתך – אך עליי לכבד אותך. אינני חייב לאמץ את דעתך – אך עליי לשמוע ולהבין אותך.
זו תופעה שמלווה את עם ישראל בכל הדורות: לקחת את התורה, לסלף אותה, לפרש אותה כרצונך – ולכנות את זה “תורה”. קרח היה הראשון ש”עיבד” את התורה מחדש – לפי רוחו.
קרח לא היה לבד. הוא אסף איתו מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות – כלומר מנהיגים חשובים. כולם נגררו אחרי רעיונותיו, וגררו את עם ישראל כולו אל תוך המחלוקת.
ובסוף – הוא ובני בריתו נבלעו חיים באדמה. עושרם לא הצילם. המחלוקת הכריעה אותם.
אלה שיצרו את המחלוקת הם אלה שפגעו בנו הכי הרבה
מאז ועד היום – ממשיכי דרכו של קרח חוזרים על אותה טעות: קמים כנגד התורה, יוצרים פילוגים, ועוזבים את דרך ישראל.
הקראים, המתנצרים, הכופרים – כולם המשיכו את דרכו. אלו שהתנצרו – היו מהאינקוויזיטורים הגדולים ביותר. אלו שיצאו מהיהדות – הם שפגעו בה הכי הרבה.
המחלוקת – היא הרס. הקרע – הוא מחלה. וכל זה התחיל מקורח.
היום אנחנו רואים מחלוקת בעם ישראל – ימין מול שמאל, חילונים מול דתיים, הפגנות, סכסוכים, שיח רווי שנאה. זהו המשך ישיר של דרכו של קרח.
במקום לשבת ולדבר – צועקים. במקום להסכים או לא להסכים – נלחמים. זה לא יוביל אותנו לשום מקום.
התיקון למחלוקת זה כבוד הדדי גם אם אנחנו לא מסכימים
התיקון למחלוקת זה לא תמימות דעים, אלא כבוד הדדי. אינני חייב להסכים איתך – אך עליי לכבד אותך. אינני חייב לאמץ את דעתך – אך עליי לשמוע ולהבין אותך.
אם נצליח לכבד זה את זה – נוכל לפעול יחד, להיבנות יחד. אבל אם ניפרד – ניפול.
זו בדיוק הבעיה של הדור: אנחנו רבים על שטויות. ונאחזים בקטנות, ומאבדים את העיקר.
תפילתנו היא שנזכה ללמוד מקרח לא להמשיך את דרכו, אלא לתקן אותה.
שנלמד לכבד, לאהוב, להתקרב, ולהקשיב. לא צריך להסכים – אך צריך לכבד.
אם נלמד את הלקח הזה, אז בעזרת ה’, נזכה לראות בתקומת עם ישראל, בקיבוץ גלויות, בבניין בית המקדש, ובביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו. אמן.