פרשת חוקת – אל תדחקו את השעה

השבת נקרא את פרשת חוקת, שלעיתים נקראת ביחד עם פרשת בלק – אך השנה, בשל העובדה ששבעה עשר בתמוז חל ביום ראשון, פרשיות אלו נקראות בנפרד.

פרשת חוקת כוללת בתוכה נושאים רבים: פרה אדומה, פטירת מרים, המחסור במים שהיה במדבר, ניסיון לעבור דרך אדום, פטירת אהרן, מלחמה עם עמלק, שירת הבאר, ומלחמות סיחון ועוג.

פרה אדומה – טהרה מהטומאה החמורה ביותר

הפרשה פותחת בדיני פרה אדומה שהיא עגלה אדומה לגמרי,
על פי הגמרא, יש לשחוט את הפרה סמוך ללידתה, בטרם תתחיל לשנות צבע. את אפר הפרה מערבבים עם מים, והתערובת הזאת יש בה כוח לטהר מטומאת מת, שהיא הטומאה החמורה ביותר.

אך הדינים תמוהים: מי שטמא – נטהר. ומי שמזה את המים שהוא בעצם המטהר, נטמא בעצמו.
המדרש אומר: זהו חידוש שאין בכוח השכל האנושי להבינו לעומקו. מדוע? משום שזהו מעשה של ירידה לצורך עלייה – כמו הצדיק שיורד אל מקומו של החוטא כדי להעלותו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

לחיות עם משמעות – פרשת חוקת

לא שחור ולבן – פרשת השבוע חוקת

לבקש מתנת חינם – פרשת השבוע חוקת

משל האינדיק – הצדיק שיורד לרמה של הזולת

רבי נחמן מברסלב מביא את משל “בן המלך שהפך לתרנגול הודו”. הנסיך השתגע, פשט את בגדיו, ירד מתחת לשולחן והחל לאכול פירורים ועצמות – כתרנגול הודו.

בא אדם חכם – אך לא הביא לו תרופה. אלא ירד גם הוא מתחת לשולחן, הוריד את בגדיו, וישב עמו. הוא נעשה חברו, זכה לאמונו, ובהדרגה העלה אותו חזרה למעמדו המקורי – כבן מלך.

כך פועל הצדיק: הוא יורד לרמתו של החוטא, מתקרב אליו באמת – ובכך מחזיר אותו לאור. זהו סוד הטהרה של הפרה האדומה – ירידה כדי להעלות.

מיתת מרים – מיתת הצדיקים כפרה על הדור

מיד לאחר דיני פרה אדומה – מופיעה פטירת מרים. ורש”י שואל: מה הקשר בין הפרשיות?
והתשובה היא: כשם שאפר הפרה מטהר – כך מיתת הצדיקים מכפרת על הדור.
למה? כי הצדיק מוסר את נפשו בשביל כלל ישראל. מיתתו היא קרבן לטובת הדור. מרים נפטרה – והמים פסקו.

הבאר המלווה את ישראל במדבר, שנבעה מתוך סלע – באה בזכות מרים.
מן ירד בזכות משה. ענני הכבוד בזכות אהרן. והמים – בזכות מרים. האבן הזו התגלגלה עם ישראל במדבר 40 שנה, והשקתה מיליונים – אנשים ובהמות.
אחרי פטירתה, פסקו המים – ומשה נדרש לדבר אל הסלע. אך הוא הכה – ולא דיבר. ועל כך נענש.

אל תכפה מציאות – אל תדחוק את השעה

רבי נחמן מסביר: חטאו של משה היה בכך שכפה את המציאות. במקום להתאפק, לדבר, ולפעול בדרכי נועם – הכה את הסלע.
העם הכעיס אותו – והוא הגיב באותה מידה.
ומכאן הלקח: כאשר מנסים לכפות דברים – לפעול בכוח – עלולים להפסיד.

כך פועל הצדיק: הוא יורד לרמתו של החוטא, מתקרב אליו באמת – ובכך מחזיר אותו לאור. זהו סוד הטהרה של הפרה האדומה – ירידה כדי להעלות.

רבי נתן מביא שורה של דמויות בתנ”ך שכשלו בכך:
אברהם אבינו – שכאשר הבטיח לו ה’ על ירושת הארץ – ביקש הוכחה.
יצחק – שרצה לכפות על עשיו את הברכה.
יעקב, יוסף, ראובן, משה רבנו – כולם ניסו “לזרז עניינים” – והפסידו.
הלקח: אל תדחוק את השעה.

רבי נחמן מלמד: אם יש לך רצון – בקש מה’. התפלל. תתחנן. אך אל תכפה.
אם ה’ ייתן – ברוך יהיה. ואם לא – גם כן לטובה. אבל אל תבוא אליו בדרישה נוקשה.
העיקר הוא לשמור על קשר עם ה’, להישאר בענווה. זה חשוב תמיד – ובפרט בזמננו, כשיש כל כך הרבה אתגרים ובחירות לא פשוטות, במזרח התיכון ובכלל.

יהי רצון שנזכה ללכת בדרכי האמונה, בהכנעה ובתפילה – ולא בכפייה או בכעס.
וכך נזכה, בעזרת ה’, לראות בביאת משיח צדקנו, בבניין בית המקדש, ובקיבוץ גלויות, במהרה בימינו, אמן.