לא למתוח את הקפיץ
כשעושים ממשהו עסק על דרך השלילה גורמים פעמים רבות להגביר אותו עוד יותר. זה סימן מובהק שלא צריך למתוח את הקפיץ!
אחרי שליבינו מעט את סוגיית ההדרכה ונתינת עצות בברסלב, נחזור לענייני הקדושה שבהם במקרים רבים יש נטייה לקיצוניות יותר מבדברים אחרים, כי כפי שהארכנו במאמרים קודמים, לפעמים זה יותר קל לאדם להיצמד לאחד מהצדדים, כגון להחליט להיות פרוש לגמרי וכדומה, מאשר לחשב את דרכיו בכל עת איך ראוי לנהוג ומה באמת המדרגה שלו, ומזה באים לפגמים רבים ח”ו שלפעמים הקפיץ נמתח וחוזר במלוא העוצמה לצד השני ר”ל.
לכן צריכים זהירות גדולה לגבי מה שומעים וממי שומעים בעניינים אלו, וההנהגה הכללית של אנשי שלומנו בעניינים אלו הייתה כאמור שלא להיכנס כלל לפרטים ולתת עצות למעשה לשני, אלא פשוט – להרבות בתפילה וצעקה לבורא עולם לזכות לקדושת הברית וכדומה, וגם את זה צריכים לעשות מבלי להיכנס ח”ו לפרטים העלולים להגביר את הניסיון, ומי שיודע שעל ידי התעסקותו בנושא זה של קדושת הברית הניסיונות מתגברים עליו יותר צריך להיות זהיר עוד יותר, ולחפש דרכים שעוקפות את ההתעסקות הישירה בנושא.
דוגמא נפלאה לכך היא מה שנאמר בשיחה שהובאה לעיל מרבינו שאמר, שעל ידי שמחה השם יתברך בעצמו שומר לאדם את הברית. וזאת רואים בצורה מפורשת שוב ושוב במכתבי רבי נתן ז”ל לבנו רב יצחק ז”ל, שמורה אותו בכלליות שלא להתעסק בעניין הקדושה במחשבתו כלל כי ‘דיה לצרה בשעתה’, רק יכניס את ראשו בתורה ותפילה ושיחה עם חברים ומשא ומתן וכדומה, העיקר שלא יתעסק עם עניין זה לא לטוב ולא לרע, ורק יצעק על זה בכלליות להשם יתברך ותו לא, ויותר מן הכל מורה אותו להתגבר בשמחה ולשמוח בשמחת יהדותו בפשיטות וכו’.
אולי גם זה יעניין אתכם:
קדש עצמך בכוח התפילה והצעקה לקב”ה
כי באמת, כאשר עושים מהעניין עסק על דרך השלילה גורמים פעמים רבות להגביר את זה עוד יותר, כמובא בשם רבינו מספר המידות, אבל כאשר עושים דברים שהם על דרך החיובית להעסיק את ראשו בדברים טובים, בזה ממילא ניצולים גם מעניין זה, כמו שמובן מכל המכתבים של רבי נתן לבנו המדברים בנושא זה.
אכן, מכיוון שזהו נושא שכן צריך חיזוק גדול, טוב לאדם שיעורר עצמו מדי פעם להבין את חומר הדברים וכמה עניינים תלויים בזה, כדי שלא יהיה ח”ו נבל ברשות התורה, ובשביל זה יוכל ללמוד בספרי מוסר ובזוהר הקדוש כל אחד כפי כוחו, אבל מה ואיך וכו’ הנהגות ודברים נוקשים – מזה יזהר מאוד.
וכמו שכבר למדנו – וזה עיקר הדגש בסדרת מאמרים זו – שעיקר המאמץ צריך להיות להתקרב לצדיק האמת שעל ידי זה ממילא מתעורר באדם הרצון לקדש עצמו במותר לו, והוא יודע גם איך לבקש ולהתפלל על זה וללכת כפי מדרגתו כפי שהצדיק מאיר לו, וכמו ששאלו פעם את אחד מאלו שמדברים וצועקים הרבה בפירוש על עניינים אלו שלא כפי המקובל אצלנו, ואמרו לו שלא ראו בעבר שאנ”ש היו צריכים שיעוררו אותם על זה, אלא מעצמם התעוררו ורצו לזכות לזה וצעקו על זה בשדות, וענה שהם היו מקושרים לצדיק והיו קמים חצות ומקיימים את העצות, ממילא האיר בהם הצדיק את הנקודה של הקדושה, מה שאין כן המקורבים שלו שאינם מקושרים דיים לרבינו (לפי דעתו), צריך לעורר אותם לזה…
שמירת העיניים יותר מדי
כל זה גם שייך ונוגע לעבודה של שמירת העיניים, שגם שם אף על פי שבוודאי חיוב גמור לשמור את העיניים, אבל כבר השאיר לנו רבי נתן הוראה מפורשת גם בזה שלא לשמור את העיניים ‘יותר מדי’ כי אז מתגבר הניסיון מאוד והאדם כבר חושב ‘מי יודע מה הוא מפסיד’, בזמן שבאמת אם היה מתעסק במחשבות טובות של תורה ותפילה ובמקום להיות מרוכז ב’מה לא לראות’ היה מתרכז ב’מה כן לראות’ – לראות בעיני רוחו את שם הוויה הקדוש, לראות סוגיות בגמרא או ללכת במחשבתו עם איזו תורה של רבינו וכן כיוצא בזה, אז לא היה הניסיון מתגבר כל כך ויוכל לחיות חיים הרבה יותר נינוחים ביחד עם שמירת עיניים וקדושה יתירה.
עיקר המאמץ צריך להיות להתקרב לצדיק האמת, שעל ידי זה ממילא מתעורר באדם הרצון לקדש עצמו במותר לו, והוא יודע גם איך לבקש ולהתפלל על זה וללכת כפי מדרגתו כפי שהצדיק מאיר לו!
וזו לשונו של מורינו רבי נתן (ליקוטי תפילות, תפילה ל”ג בחלק ב): “ותזכני לקדש את עיניי מעתה שלא אסתכל עוד במה שאסור להסתכל, מכל שכן שלא אסתכל שום הסתכלות המביא לידי הרהור חס ושלום. ואזכה לידע בכל עת איך להתנהג בזה, לבל יתגברו ההרהורים חס ושלום יותר על ידי הפחד ביותר, ועל ידי נענוע הראש ועצימת העיניים יותר מהמידה, כאשר נגלה לפניך כל זה. רק אזכה לשכל אמיתי לידע איך להתנהג בעיניי בקדושה ובטהרה באמת כרצונך הטוב, באפן שאזכה להינצל ולהישמר מכל דבר רע. ותקדש את עיניי מעתה באמת בחסדיך העצומים, ותזכני לקדש ולטהר את כל הארבע יסודות בקדושה גדולה. ואזכה להוסיף בכל פעם קדושה על קדושה, עד שאזכה להיות כולו טוב, עד אשר לא יזיק עוד לעיניי שום הסתכלות בעולם כלל. ואפילו אם אראה בעיניי מה שאראה, לא יגיע לדעתי ומוחי שום צד הרהור ומחשבה חיצונה כלל, ולא יבלבל שום ראיה והסתכלות את דעתי כלל, רק אזכה להיות דבוק בקדושתך תמיד”.
יש עניין לקדש את העיניים ממראות אסורים, אבל לא להקצין ולהגזים!…
רואים כאן את הנקודה – שכאשר עוצמים את העיניים יותר מהמידה זה גורם לניסיון להיות קשה יותר, ועל צריכים לבקש הרבה מהשם יתברך לדעת איך להתנהג בזה. והעיקר הוא על ידי שמתרכזים יותר בצד החיובי של מה שכן צריכים לחשוב עליו, מאשר ההתעסקות במה לא צריכים לחשוב. שכאמור, אם אדם ילך כשמוחו עוסק בתורה והתבודדות ומחשבות טובות, ואפילו מחשבות של משא ומתן, ממילא יוכל לשמור את עיניו הרבה יותר בקלות, מאשר אם ילך במחשבות מפוחדות על כל הפגמים הנוראים שהוא עלול לפגום אם רק ירים את עיניו וכדומה.
נדגיש ונציין, שאין כאן שום כוונה להמעיט כהוא זה מחשיבות העניין של שמירת העיניים שהוא יסוד בעניין הקדושה, ובוודאי שישנם גם כאלה ששומרים את עיניהם בתכלית השמירה בצורה מוחלטת ואשריהם, אלא הכוונה היא להדגיש את הנקודה שאסור להקצין את הצד לשלילה של הדבר כי זה גורם ליצר הרע להתגבר, אלא צריכים לאזן את זה עם הרבה ‘עשה טוב’ ומחשבה חיובית על כל הדברים הטובים שיש ליהודי להתעסק בהם, שאז ממילא אין לו רצון להתעסק בדברים לא טובים.
ודע נאמנה, שככל שההתקשרות לצדיק יסוד עולם היא יותר עמוקה באהבה שלמה בלב ובנפש, כך נמשכת לאדם הקדושה של הצדיק והניסיון הזה נמאס בעיניו כל כך עד שאינו צריך שיעוררו אותו כלל לזה, אלא ליבו נובע כיסופים לדבקות אלוקות וממילא הוא עושה הכל בשביל שלא לפגום בדבקות והנעימות הזו.
במאמר הבא נביא שיחה מאלפת בעניין הדרך הממוצעת בנושא הקדושה.
(נערך מתוך הספר “באמצע הדרך”).
גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!