בלק ובלעם – לכל נשמה יש תקווה ותיקון

על האדם ללמוד את תורת ה’, את דבר ה’, בטהרה – לשם קדושה, לשם קיום מצוות הבורא, ולשם הלימוד עצמו, ללמוד על מנת לקיים.
אולם לעיתים אדם אינו מוצא בעצמו רצון לשבת ולעיין בתורה. אין לו סבלנות, ואין לו חשק. אבל אם היה בכך רווח כספי – היה מוצא את הכוח לשבת.

וזו לשון פרקי אבות: “אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם” – אל תשתמש בתורה כאמצעי להשגת רווח אישי.
מה אם אדם לומד רק לצורך פרנסה? או גרוע מכך – לשם כבוד? הוא מבקש להיות “תלמיד חכם” כדי שיאמרו עליו: “זהו אדם למדן ונכבד”…
לימוד כזה – לשם כבוד – גרוע הוא מאוד. אבל חז”ל אומרים: תלמד.
זה נקרא “שלא לשמה” – לימוד שלא לשם שמיים. ואף על פי כן: ילמד. כי מתוך שלא לשמה – יבוא לשמה.

אם הבחירה היא בין לא ללמוד כלל, לבין ללמוד מתוך מניע לא ראוי – עדיף ללמוד, ולו גם שלא לשמה. כי מכאן יכולה לבוא התשובה.

אולי גם זה יעניין אתכם:

פרשת בלק – בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו – לכל אחד יש זכות בחירה

עצת בלעם כאז כן היום – פרשת בלק

עין רעה, רוח גבוהה, ונפש רחבה, – פרשת בלק

זכותו של בלק

כך אנו מוצאים גם בפרשת בלק – שבלק הקריב קרבנות לה’ שלא לשמה. לא מתוך קדושה, אלא כדי לקלל את ישראל.
ובכל זאת – זכה. ומה זכה? שיצאה ממנו רות המואביה, סבתו של דוד המלך, שממנו יבוא משיח צדקנו.

אם זהו השכר על שלא לשמה – כמה גדולה היא הזכות בלימוד תורה לשמה!

בלעם – נפילה ותיקון

בזוהר הקדוש מסופר על סוד גדול שנאמר על בלעם – סוד שרבי שמעון בר יוחאי זיע”א לא גילה, עד שבא האר”י הקדוש וחשפו.
בגמרא מסופר על אונקלוס הגר, שביקש להבין אם כדאי לו להתגייר. לשם כך השתמש בכוחות רוחניים מיוחדים והעלה נשמות מעולם העליון. אחד מהם היה בלעם.
מה אמר לו בלעם? “התרחק מן היהודים”. אין בזה תועלת, טען. אל תצטרף אליהם.
כלומר, גם לאחר מיתתו – בלעם נותר רשע.
ומה הייתה עונשו? הגמרא אומרת: “רותח בצואה רותחת” – בכל יום. עונש נורא זה – מפני שהוא היה זה שהכשיל את ישראל.

אין אדם שאין לו תקווה. לא משנה מי הוא, מה עשה, כמה ירד – יש תקווה ותיקון לכל אחד ואחד.

גם לנשמות הכי רחוקות יש תיקון

הזוהר הקדוש מוסיף: תיקונו של בלעם הגיע לבסוף. האר”י הקדוש גילה שבלעם התגלגל תחילה בלבן, אחר כך בבלעם, ולבסוף בנבל הכרמלי.
אמנם נבל לא היה צדיק – אבל לפחות מת כיהודי.

למדנו מכאן שגם לנפשות הכי רחוקות – יש תהליך של תיקון.
ובגמרא נאמר: “כל המבזה את בלעם – הרי זה משובח”. ובכל זאת – מצא תיקון לבסוף.

אין יאוש בעולם כלל

ומכאן מגיע היסוד שנוגע לכולנו:
אין אדם שאין לו תקווה. לא משנה מי הוא, מה עשה, כמה ירד – יש תקווה ותיקון לכל אחד ואחד.
לעולם אל תתייאש. לעולם אל תאמר “אני אבוד”. כי שערי תשובה פתוחים תמיד. רק רצון קטן, תשוקה, מחשבה, מבט – די בהם כדי שה’ יאיר לו דרך חדשה.

זהו היסוד שהרבי הקדוש מברסלב זיע”א לימד בכל כוחו: “אין יאוש בעולם כלל”.
ואת העיקרון הזה עלינו לאמץ – כי הוא מחזק אותנו לאורך כל החיים, ומכין אותנו גם לחיי הנצח.
לשאוף לאמונה שלמה

יהי רצון שנזכה כולנו להגיע לידי אמונה שלמה וידיעה שאין גבול לרחמי ה’, ואין גבול לכוחו של יהודי לשוב ולהתרומם.
אמן ואמן.