בלי שכל והיגיון, רק אמונה
מדוע אדם לא יכול פשוט לסמוך על השכל וההיגיון שלו במקום להקשיב לצדיקים? ולמה זה הכרחי?
שלום לכם,
יש שאלה שמנקרת לי הרבה זמן בראש: מדוע אדם לא יכול פשוט לסמוך על השכל וההיגיון שלו במקום להקשיב לצדיקים? למה זה הכרחי? למה אי אפשר לסמוך, למשל, על תחושות בטן, על ידע? אשמח מאוד לקבל הסבר.
תודה רבה, איילת.
שלום גם לך איילת היקרה,
הסתמכות רק על ההיגיון והשכל של האדם זה דבר שיכול להוביל אותו לשיגעון. כן, זה נשמע…משוגע, אבל זה מה שרבי נחמן אומר (שיחות הר”ן סז):
“מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וּמְצַיֵּת לְדִבְרֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּגֵּעַ. כִּי עִיקַּר שִׁגָּעוֹן שֶׁל כָּל הַמְשֻׁגָּעִים הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מְצַיֵּת וְשׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי הַבַּעֲלֵי שֵׂכֶל.
“כִּי הַמְשֻׁגָּע, אִם הָיָה שׁוֹמֵעַ וְצַייָּת לְדִבְרֵי אֲחֵרִים שֶׁהֵם הַבַּעֲלֵי שֵׂכֶל, בְּוַודַּאי לֹא הָיָה מְשֻׁגָּע כְּלָל, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי רוּחַ שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן שֶׁלּוֹ נִדְמֶה לוֹ בְּבֵרוּר גָּמוּר שֶׁהוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ קָרוּעַ וּלְהִתְגַּלְגֵּל בָּאַשְׁפָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִדַּרְכֵי הַשְּׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ אוֹמֵר לוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן, אִם הָיָה מְבַטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד דַּעַת הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, בְּוַודַּאי הָיָה מִתְבַּטֵּל כָּל הַשִּׁיגָּעוֹן שֶׁלּוֹ. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַשִּׁיגָּעוֹן הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ וּלְצַיּיֵת לְדִבְרֵי חֲכָמִים. וְהָבֵן הַדָּבָר הֵיטֵב”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
מתי החלק שלי ומתי החלק של אלוקים?
ולא רק, על העניין הזה רבי נחמן מדבר גם בספרו הגדול – ליקוטי מוהר”ן (קכג) ואומר את הדברים הבאים:
“הָעִקָּר וְהַיְסוֹד, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ – לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה, דָּבָר קָטֹן וְדָבָר גָּדוֹל. וְלִבְלִי לִנְטוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִיכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי פ’ שופטים): אֲפִילּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שְׂמֹאל וְכוּ’, וּלְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר יְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר. וְכָל זְמַן שֶׁנִּשְׁאָר אֶצְלוֹ שׁוּם שֵׂכֶל עַצְמוֹ, אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְאֵינוֹ מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק…”
ורבי נתן כותב (ליקוטי הלכות, פסח ו):
“…וְעִיקַּר הָאֱמוּנָה הִיא עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּחִינַת וְיַאֲמִינוּ בַּה’ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בַּה’ כִּי אִם כְּשֶׁמַּאֲמִינִים בְּמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, שֶׁהוּא אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי לִגְדֻולָּתוֹ אֵין חֵקֶר וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְרֹומָם וְנַעֲלָה וְנִשָּא מְאֹד מִדַּעְתֵּנוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כִּי אִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם מַכְנִיסִין בָּנוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וּצְרִיכִים אָנוּ לְהַאֲמִין בָּהֶם וְלִבְלִי לָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם יָמִין וּשְׂמֹאל…”
גם לכם יש שאלות שיכולות לעניין ולזכות את הרבים? בשביל זה אנחנו כאן! שלחו אלינו ואנו נענה בשמחה במדור ברסלבפדיה – שאלות ותשובות מעניינות בנושאים שונים ומגוונים בקישור הזה.