תשעה באב, זהו יום של אבל, יום המציין את חורבן בית המקדש. יום של התבוננות.
עלינו לחשוב. מה עשינו כל כך רע שאנחנו היום, מפוזרים בכל רחבי העולם, כמעט 2,000 שנה לאחר חורבן בית המקדש, ועדיין לא חזרנו לחלוטין לארץ מולדתנו?
האר”י הקדוש כותב שיש ניצוצות של קדושה הפזורים בכל רחבי העולם. מעשינו הרעים גרמו לניצוצות אלו להיות בגלות. אבל זה גם אומר שיש טוב בכל רחבי העולם. לכן, כל מצווה ומעשה טוב שאדם עושה, מסייעים לתקן את הניצוצות הללו. זהו גורם מרכזי לפיזורנו ברחבי העולם. משום שמעשינו הטובים נחוצים להעלאת הניצוצות הללו.
אולי יעניין אתכם גם:
תשעה באב וסר אייזק ניוטון – שלושת השבועות
לחם וביצה – הסעודה המפסקת של תשעה באב
תשעה באב הפרטי שלנו – שלושת השבועות
איך נוכל לדעת זאת? שה’ רוצה אותנו ומשתוקק שנעשה טוב?
הגמרא מלמדת שהאומות נכנסו לבית המקדש בתחילת תשעה באב וגרמו שם להרס רב. אחר הצהריים הם הציתו את בית המקדש. הוא בער רוב הלילה של מוצאי תשעה באב וברובו ביום העשירי של אב.
אז בואו נבחן את מנהגי תשעה באב.
בליל הצום אנו מתאבלים. איננו נועלים נעלי עור, יושבים על הרצפה, קוראים מגילת איכה, ואומרים קינות, מדליקים אורות מועטים ונמנעים מלברך אחרים בשלום. הדבר חוזר על עצמו בבוקר הצום שאנו לא מתעטפים בטלית ותפילין.
מגיע אחר הצהריים של ט’ באב. הזמן שבו הוצת בית המקדש. מה הם מנהגינו? אנו קמים ויושבים על כיסאות. אנו מתעטפים בטלית ותפילין. במילים אחרות, אנו מפחיתים מהאבל שלנו. אבל זה היה הזמן האמיתי של ההרס. האם לא צריך היה להפוך את מנהגי הלילה והיום?
עלינו לחשוב. מה עשינו כל כך רע שאנחנו היום, מפוזרים בכל רחבי העולם, כמעט 2,000 שנה לאחר חורבן בית המקדש, ועדיין לא חזרנו לחלוטין לארץ מולדתנו?
אבל, כפי שמלמד האר”י הקדוש, כל היום של תשעה באב, מידת הדין דרשה להעניש את היהודים בגלל מעשיהם הרעים. כל הזמן המלאכי חבלה המקטרגים ביקשו את הסוף של האומה היהודית. אבל ה’ החליט אחרת. הוא הסכים במקום להעניש את עם ישראל, להחריב את בית המקדש, כך שהאומה היהודית תנצל ממידת הדין!
ה’ אוהב אותנו! הוא רוצה אותנו! הוא רק מחכה שנרצה אותו!
שישלח ה’ את הגאולה, עכשיו, בחיינו, אמן.
