אין כמו להרגיש למעלה, להתעלות ברוחניות ולממש את “אדמה לעליון”. אבל עצרו רגע, שימו את היד על הדופק ותרגישו אותו באמת, רק כך תצעדו בקצב הנכון לכם!
לא פעם יש לאדם תשוקה גדולה עד כלות הנפש אל אור האין סוף, ודווקא אז הוא נופל לעוונות קשים ר”ל. על מציאות זו מדבר רבי נחמן מברסלב באריכות (ליקוטי מוהר”ן תורה מ”ט) וכותב שם את הדברים הבאים: את ההתלהבות מוכרחים לצמצם לכלים ומעשים טובים, וכאשר מצמצמים את ההתלהבות אז דווקא ישנה התגברות של הקליפות, לכן צריכים שמירה יתירה ממחשבות והרהורים ולהתגבר לחשוב מחשבות טובות איך לעבוד את בורא העולם בפשיטות במצוות ומעשים טובים.
בזמן הצמצום קשה לאדם להכיל שהייה, המתנה והתאפקות, ודווקא בגלל שהוא רוצה אך ורק להיכלל כל כולו באור אין סוף, זה הופך את כל המציאות הגשמיות שלו לכבדה. ואז, מעוצם המרירות מתגברים עליו היצרים הרעים – מיצרי הגוף וההתמודדות עם העולם המעשי לנגד תשוקתו להיכלל באין סוף – כל אלה עושים אותו משוגע ממש מכיוון שאין לו מצב של “אמצע”, אלא הוא נע בין שני הקצוות בקיצוניות: מצד אחד ריבוי בלימוד, בתפילה והתבודדות, בכיסופים ורצונות, שבמצב של חסרון כלים הופכים מהר מאוד ללחץ ומועקה ואף בלבול גדול, הוא לא יודע על מה להתבודד, קופץ בלימוד בין הספרים וכן הלאה, וההמשך ידוע – קפיצה חזרה אל תוך השוק השחור של התאוות שנותן מזומנים, אבל מהר מאוד גובה על זה בריבית דריבית…
גם זה יכול לעניין אתכם:
כל התופעות הללו מצביעות על חסרון ב”כלים” לעבודת השם בחירית, ופעמים רבות העצה לאדם כזה היא לקבל ממישהו וותיק יותר “הוראות” בדיוק איך לבלות את יומו, כמה להתפלל וכמה ללמוד וכדומה. אמנם זה ישמור עליו שלא יהיו לו בלבולים, אבל יתכן מאוד שזה יבוא על חשבון התשוקה והחשק לעבודת השם והאדם ירגיש כמו “רובוט” בלא חיות, וגם זה לא יכול להחזיק מעמד זמן רב, ושוב, יקרוץ לו השוק השחור של התאוות.
זהירות! אורות לפניך
העיסוק בספרי רבי נחמן מברסלב יש לו כוח נפלא לקבל חיות וחשק, אלא שצריכים בקיאות גדולה איך לקשר את הדברים לחיי היומיום ולהכניס את “האורות” בכלים. דווקא בגלל שיש בספרי רבינו כזה אור, אם זה מנותק מחיי היומיום זה עלול להפוך את החיים לקשים יותר – במקום שזה יאיר את המציאות הגשמית באור, זה מחשיך אותה עוד יותר בגלל שמנתקים את האור הרוחני שיש בספרים מהחיים בגשמיות ואז הגשמיות מתגברת.
סובלים מתופעות המצביעות על חסרון בכלים לצמיחה הרוחנית שלכם, לקרבת הבורא ועבודתו? היצמדו למומחים בתחום, לאלה עם הוותק הנכון וקבלו הוראות לסדר יום שימנע מכם בלבולים ומבוכות…
לכן חשוב עוד יותר, כאשר מתקרבים לאור של רבי נחמן לאחוז חזק בגדרי החיים היומיומיים שנחשבים לנורמליים ומציאותיים כפי האופי והרגלי החיים של כל אחד ואחד במקומו, ולשם, לתוך המציאות והכלים הללו, יש להכניס את האור של התורה שמגלה רבינו הקדוש, וכך בבניית כלים בריאה להיכנס למהלך של מחשבות טובות ומעשים טובים, כמובא בתורה מ”ט הנ”ל.
חזית טובה תלויה בעורף חזק
כאשר אדם מתחיל לחיות כך, הוא מתחיל להיות בעל בחירה ואז ישנו ניסיון גם בעניין זה, כי להיות בעל בחירה זה לא קל וישנם אנשים שזה מאוד מבלבל אותם, לכן צריכים לתת גדר וגבול שלא להיכנס ליתר אפשרויות בחירה המביאים לידי בלבול, ועושים זאת על ידי שמשמשים את החכמים והוותיקים שסביבנו כדי לראות בפשיטות מה היא דרך החיים ה”נורמלית” ליהודי, ולקבל הנהגות בסיסיות פשוטות. ורק כאשר הכל יציב אפשר “לצאת לקרב” – לקחת אתגרים כמו תוספת בלימוד, עוד התבודדות, קבלות בגדרי הקדושה וכן הלאה. ויחד עם זאת – להישאר עם היד על הדופק תמיד! וכאשר מרגישים, אפילו רק קצת, חוסר ודאות צריך מיד “לחזור לעורף” – להנהגות פשוטות ומוכרות ונוחות.
לא משתלם לבלות את הזמן בשוק השחור של התאוות, הוא נותן המון מזומנים אבל גובה ואתם בריבית דריבית…
אפשר לומר בהחלט שעיקר העבודה של רוב העולם, בעיקר בעלי תשובה, היא קודם כל להיות רגוע “בבית”. “בית” – הכוונה אכן לבית בו אנו מנהלים חיים עם המשפחה, וגם לכל העולם הבסיסי שעליו עומדים ובו נחים ומרגישים בטוחים – מוכרחים שיהיה “בית” שהוא הבסיס לכל.
בהתבודדות עצמה צריכים לכוון למקום זה תחילה, לקבל מהקב”ה עזרה משמים ועצה לגבי ה”בית”. אנשים כמונו בהחלט צריכים להבין ש”עבודת ה’” זה לא בהכרח ללמוד הרבה או להתפלל הרבה, אלא לעבוד את בורא העולם במדרגה שלנו – שלפעמים היא כה נמוכה עד שזה מסתכם בלהיות נורמלי ולפרנס ולהניח תפילין וכדומה, כל אחד כפי שיודע מתי הוא הופך לנסער ומתי הוא עם הכלים שלו. על פי רוב האדם בהחלט יודע היטב את כל זה, אלא שהוא צריך להיכנע למציאות הזו ולא לחשוב שפתאום יפרוץ מעלה – לאיזו עליה רוחנית מופלאה כי זה לא יקרה לפתע פתאום, ואם זה יקרה כך זה יקרה בבית משוגעים…. הקב”ה מנהיג את העולם לאט לאט, מדרגה מדרגה – כי אין מציאות אחרת!