הצבנו יעדים ומטרות, לוח זמנים ברור ואנחנו ממריאים ליעד שלנו… ואז, משהו מתפקשש. מה עושים? תצילו את מה שאתם יכולים!
הפרשה מספרת על יעקב ששב לביתו לאחר עשרים שנה של שהות בבית לבן, ארבע עשרה שנה בשביל שתי נשותיו – בנות לבן, ושש שנים בצאנו, כמסופר בפרשת ויצא. הוא שולח להודיע לעשיו שהוא שב מבית לבן ודורש בשלומו. בתגובה, עשיו בא לקראתו ועמו ארבע מאות שכירי חרב להרוג את יעקב וכל משפחתו. יעקב פועל בשלושה מישורים: דורון, תפילה, מלחמה. דורון – החיים חשובים ליעקב יותר מהכסף, הוא לא חס על כספו ושולח מנחה יקרה ועשירה: צאן, בקר, גמלים ועוד. באמצעות שליחים רבים הוא משתדל להשביע את עיניו של עשיו ולפייסו. תפילה – יעקב נושא תפילה מעומק לבו לפני השם שירחם עליו ויצילו מיד אחיו עשיו.
הדבר השלישי שיעקב מתכונן אליו הוא, מלחמה! יעקב אבינו נמצא ברגע קשה ביותר. עשיו אחיו שבמשך שנים ביקש להורגו, קרוב עכשיו יותר מתמיד לאפשרות לבצע את זממו. ארבע מאות שכירי חרב הולכים עמו למטרה אחת – להרוג את יעקב וכל אשר לו. במלחמה כמו במלחמה איש אינו ערב לתוצאות, יעקב יודע היטב מהן תכניותיו של עשיו והוא מודע לחלוטין לחומרת המצב. הוא יודע שאם לא יקרה כאן נס התוצאות עלולות להיות מרות מאוד. ולכן, לצד השתדלנות והתפילה יעקב עושה דבר נוסף: הוא מתכונן למלחמה! הוא חוצה את הנשים והילדים לשני מחנות: “ויחץ את העם אשר אתו וגו’ לשני מחנות. ויאמר: אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה”. יעקב יודע שאם עשיו לא יתרצה במנחה, ותפילתו לא תיענה, אם לא יתרחש נס לא תהיה לו ברירה אלא להילחם עם עשיו ולנסות להציל לפחות חלק מהנשים והילדים. עליו להחליט את מי מבין ילדיו הוא מבכר להציל…
יעקב ידע היטב מה המצב, הוא ידע בדיוק מהן הכוונות של עשיו, כפי שרואים בתפילתו המרגשת: “הצילני נא מיד אחי מיד עשיו, כי ירא אנכי אותו פן יבוא והיכני אם על בנים”. הוא הבין שהמצב קריטי ובחר לחצות את המחנה לשניים. זהו רגע כואב שאין כמותו, לחצות את הילדים שחלק מהם אולי ייפגעו ולהתנחם במשפט “והיה המחנה הנשאר לפליטה”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
על הסולם מטפסים שלב אחר שלב – פרשת ויצא
אבל דווקא מנקודת המשבר החמור הזה יש לנו הרבה מה ללמוד: יעקב אבינו מלמד אותנו כלל ברזל – לעולם לא להיכנע, גם כאשר חלילה אנו עלולים להפסיד במערכה. כי לאמיתו של דבר, לא קיים מושג כזה שנקרא “להפסיד במערכה”. תמיד, בכל רגע, יש מה לעשות במצב הנתון. זה מה שיעקב עשה כאשר עמד בפני החלטה גורלית: אם עשיו יבוא וחלילה לא יתרחש נס, גם אם הוא יכה מחנה האחד יישאר מחנה נותר לפליטה. אין דבר כזה להרים ידיים ולהתייאש לחלוטין.
רבי נתן מקשר את הדברים לרעיון של רבי נחמן מברסלב בנושא שנקרא “חלוקת העצה”. כשאדם צריך לקבל החלטה והוא לא יודע איזו החלטה לקבל ובאיזו עצה לבחור, הוא עומד בפני הכרעה והכל נראה לו מבולבל. זה נוגע לכל אחד מאיתנו במצבים רבים בחיינו. לעתים קרובות אנו נמצאים ומרגישים בדיוק כמו יעקב כשעשיו סגר עליו מסביב, אנחנו לא רואים שום אור במנהרה החשוכה ועומדים בתחושה שאין מה לעשות, ואז יש נטייה להשלמה עם המציאות, אוקיי. המערכה אבודה. אבל לא! יעקב מלמד אותנו שגם כאשר המצב נראה אבוד ואין תקווה באופק, וגם אם באמת אין לך הכרעה ופתרון, גם אז יש מה לעשות, תמיד יש עצה: “והיה המחנה הנשאר לפליטה”. תמיד יש משהו טוב שאנחנו יכולים ממש ברגע זה להציל, כל מה שאפשר.
דווקא מנקודת המשבר החמור שפוקד אותו, יעקב אבינו מלמד אותנו כלל ברזל – לעולם לא להיכנע, גם כאשר חלילה אנו עלולים להפסיד במערכה. כי לאמיתו של דבר, לא קיים מושג כזה שנקרא “להפסיד במערכה”!
זה מה שיעקב מלמד אותנו: איך להתנהל גם כשאנחנו לא יודעים לשית עצות בנפשנו, מה לעשות כשבאמת לא יודעים מה לעשות. זה לא באמת משנה, כי גם כשאני לא יודע איך ומה להחליט, עדיין, אני יודע שיש משהו טוב שאני יכול לעשות ברגע זה ולהציל את המחנה הנשאר לפליטה. גם אם אני מסופק, למשל, אם ברגע זה ממש אני אמור להיות בנסיעה או להישאר בבית ואני לא יודע איך ומה להחליט בנושא. עדיין, מה שאני יכול לעשות טוב ברגע זה, אם בבית ואם בנסיעה, תמיד אשתדל לעשות רק טוב ובכך “להציל את המחנה הנשאר לפליטה”.
רעיון זה מתייחס גם לתכניות רבות שיש לנו על מנת להצליח בחיים ברוחניות ובגשמיות: להתחיל שיעור חדש, לקום בזמן לעבודה, להתחיל דיאטה בשביל הבריאות, אפילו לוח זמנים ויעדים ברורים הצבנו לעצמנו ואנחנו ממריאים ליעד שלנו, ואז ברגע שאנו מגלים שלא הצלחנו לעמוד ביעדים – מה קורה אז? תחושה מוכרת? אין טעם לנסות להציל חלקית את מה שניתן להציל, לפחות נמצה את השטויות שעסקנו בהן, נאכל עוד וופל כי לא הצלחנו לעמוד בדיאטה, נישן עוד שעה כי הרי בין כך פספסנו את הרכבת, נגדיל את המינוס בבנק וכן הלאה.
חלוקת העצה – זה לא לוותר על החצי שאפשר להציל!
לא! ושוב לא! יעקב היה במצב הרבה יותר קשה מהבעיות הקטנות שלנו: דיאטה, מינוס בבנק, פינוק בשעת שינה נוספת ועוד, והוא לימד אותנו כלל חשוב מאין כמותו: “והיה המחנה הנשאר לפליטה”, כדברי רש”י על פסוק זה: “בעל כורחו שאלחם עמו”. כלומר אני לא אוותר על החצי שאני יכול להציל. לא אומר לעצמי “הכל או לא כלום”. להיפך, אני אעשה הכל להציל לפחות מה שאני יכול להציל. כמובן שאנחנו צריכים לבקש מהשם שנזכה לישועה שלמה, אבל צריכים לדעת שגם במצבים שבהם יש סיכון חלילה, ואי אפשר להתעלם מהסיכונים, חייבים לעשות משהו ולקבל החלטה אמיצה ולהציל מה שאפשר.
ובלשונו של רבי נתן: “כשרואים שקשה להשיג את העצה השלמה, צריכים להתנהג לפי חלוקת העצה על כל פנים, באופן שעל כל פנים יהיה נשאר לו “מחנה הנשאר לפליטה” ולא יהיה נאבד לגמרי חס ושלום. שלא יאמר שילך ויתהנה (=לנהוג בהפקרות) וכו’ רחמנא לצלן, רק ישתדל שעל כל פנים יישאר מה שיישאר וכו’. שבאיזה דרך שילך ימצא בו ה’ יתברך. ולעת עתה יתנהג כפי חלוקת העצה, שזה בחינת: “ויחץ את העם וכו’ והיה המחנה הנשאר לפליטה”. היינו שיקבע בליבו שאיך שיהיה אף על פי כן אני חזק שלא אהיה נסוג אחור לגמרי מה’ יתברך, ולא אייאש את עצמי לעולם… למשל, שהאדם חפץ שילמוד הרבה ויתפלל וירבה בהתבודדות, ויהיה נקי מעתה מכל חטא והרהור וכו’, ורואה שקשה עליו וכו’, יהיה חזק בדעתו שעל כל פנים מה שאוכל לחטוף בחיי אתייגע בכל כוחי לחטוף איזה טוב כל יום מימי חייו… וכן בשארי דברים שאי אפשר לפרטם, וכל זה בחינת ‘והיה המחנה הנשאר לפליטה’, וזה שפירש רש”י בעל כורחו, כי אלחם עמו. כי בזה אני חזק שבעל כורחו יהיה מוכרח להניחני שיהיה נשאר לי על כל פנים מחנה הנשאר לפליטה, כי אלחם עמו על זה בכוחו של הצדיק וכו'” (על פי ליקוטי הלכות, ראש חודש ז, נב).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.
