ללמד את הילדים להשתמש באחד הכוחות האדירים שקיבלנו, התפילה, זו המתנה הכי יפה שכל הורה יכול לתת לילד שלו. כזה הוא הסיפור של רבי לוי יצחק בנדר והנער משה בער.
ב-1914 מלחמת העולם הראשונה התחילה ו-20 מיליון חיילים רוסים כבר היו בשדות הקרב, נופלים כמו קש ברוח. האנטישמיות גאתה והפכה תוקפנית מיום ליום. חסידי ברסלב, כמו לא מעט יהודים באותה תקופה, הסתתרו מציפורניהם של אותם שוטרים, שליחי המשטר, שיצאו ‘לצוד’ יהודים על מנת לגייס ולשלוח אותם לשדות הקרב העקובים מדם.
בעיירה אומן רבים מהם הסתתרו בקלויז (בית הכנסת של חסידי ברסלב), אבל זה לא היה כזה הכרחי משום שהרשויות עצמו עין. אולם רק שוטר אחד חד עין יכול היה להפוך את החיים של האנשים האלה לגיהינום עלי אדמות, אלא העובדה שהרשויות החשיבה אותם כ’חומר לא טוב’ עבור הצבא גרמה לו להתעלם מהם. כך יכלו חסידי ברסלב לצאת לקנות או לעבור ברחוב בלי פחד.
גם זה יכול לעניין אתכם:
לרבי שמואל אייזיק רוזנפלד היה ילד – נער חסון, גבוה ויפה תואר, שקראו לו משה בער. כשאותו שוטר ראה אותו יום אחד הכעס מילא אותו. “יש נער אחד שמסתתר אצלכם והצבא צריך אותו מאוד” אמר יום אחד לחסידי ברסלב, “אנחנו רוצים אותו, ואנחנו נשיג אותו”.
היה זה בלילה כשהמשטרה פרצה לתוך הקלויז, למקום בו משה בער היה ישן תמיד, אבל ברגע האחרון הוא הצליח לחמוק מהם. הוא היה מהיר וזריז יותר מהחיילים המגושמים.
מאז משה בער הנער חי בפחד תמידי. עריק באותם ימים היה אדם מבוקש בדרגה גבוהה מבחינת הרשויות, ולכן כל מי שמזהה אותו יכול לירות בו בלי שאלות!…
יום אחד משה בער הגיע אל רבי לוי יצחק בנדר לבקש ממנו עצה. ‘איך אני יכול לעזור לך במצב הזה?’ השיב הרב בנדר, ‘לך לבורא עולם. הוא התקווה והכתובת היחידה שלך!’
מי יכול להבין איזו עוצמה יש לתפילה של ילד, איזה כוח יש לדמעות שלו…
משה בער הסתתר במקומות שונים והחל לבכות ולהתחנן בפני בורא עולם שיעזור לו. נהרות של דמעות זרמו על לחייו כל יום. בסופו של דבר הוא כבר לא יכול היה להישאר באומן, זה היה יותר מדי מסוכן בשבילו והוא ברח לטשערין. הוא במקומות מסתור שונים כשהוא רועד מפחד ובחוסר וודאות תמידית ממה שעלול לקרות אם חלילה ייתפס.
‘האם אי פעם אהיה בן אדם?’ הוא משה הנער בצער את רבי לוי יצחק פעם אחת כשפגש אותו. ‘האם אקים משפחה? האם הרדיפה הזו תיגמר מתי שהוא?!?’
אחרי המלחמה הוא קיבל את התשובה: הוא עבר את התקופה הקשה הזו בהצלחה, התחתן וחי שנים רבות לראות את ילדיו ונכדיו מהם רווה נחת עצומה.
ורבי לוי יצחק בנדר היה אומר בכל פעם שסיפר את הסיפור של משה בער, “אתם רואים את כוח התפילה של ילד? את כוחן של הדמעות? אף פעם אל תתייאשו! שפכו דמעות והחזיקו חזק. בורא עולם עוזר!”