כשקשה צריך רק למצוא את הרווח וההרחבה שבאתגר. זה התפקיד שלנו. נכון, זה לא קל אבל זה הדבר שעושה את כל ההבדל!…
לפעמים לחצי החיים, במיוחד בזמנים קשים, יכולים להיות כל כך בלתי נסבלים עד שזה מרגיש כאילו כל העולם שלנו עומד להתפרק לנו לחתיכות.
אומרים גם ש”שהגשם מטהר”….
זה כמעט כאילו שהצד הרע עומד לתת לנו את הנוקאאוט, את מכת המחץ הכואבת. ואת ההזדמנות לה הוא מחכה הוא קולט ברגע שאנו מתקשים לזוז עם מעט מאוד נחישות או תקווה, או אז הוא מסתער עלינו עם תירוץ של אי נוחות קטנה או מטרד כלשהו, רק כדי להנחית את המכה האחרונה.
מה אתם עושים כשנדמה לכם ששום דבר לא הולך כמו שצריך?
דוד המלך אומר “בצר הרחבת לי” (תהילים ד, ב).
זה נדמה כאילו שדוד המלך אומר משהו כמו, ‘הייתי עם חשיבה צרה וחשבתי רק על הכאב והמאבקים שלי. נראה שלכל מקום אליו אני פונה יש יותר מניעות וסבל. העולם שלי מתמוטט עלי, אבל אתה, בורא עולם, נתת לי את המרווח הזה, אפילו בחשיבה המצומצמת הזו’…
אולי גם זה יעניין אתכם:
רבי נתן אומר על הפסוק הזה (ליקוטי הלכות, כלאי בהמה ד, ח) שבכל מצב של כאב וסבל, החשיבה שלנו יכולה למצוא את המרווח החופשי מכאב. אנחנו צריכים לחפש את המרווחים של ההקלה דווקא כשאנחנו מרגישים סחוטים מהלחץ סביבנו.
רבי נתן מציע ואומר, שהרווח יכול להיות, פשוט, לראות את הטוב שהקב”ה נתן לנו עד עכשיו.
החשיבה שלנו יכולה לשנות את החיים שלנו מן הקצה אל הקצה! ברגע שנרגיל את עצמנו לחשוב שבכל אתגר או קושי בחיים יש רווחה גדולה, יש הרבה טוב שקיבלנו, התמונה משתנה לגמרי…
אני שונא להגיד את זה, אבל לעניות דעתי, אני חושב שההצעה הזו מופנית למישהו בדרגה רוחנית גבוהה. כי כשהעולם שלי מתפרק קשה לי מאוד להודות על הטוב שבחיים שלי. החשיבה הצרה שלי לא בדיוק מאפשרת לי להתמקד בטוב שבעבר. אני קודם צריך לחזור לאיזון שלי לפני שאתחיל לומר תודה. גיליתי שלנשום זו יכולה להיות פעולה מסייעת מאוד. אני אפילו לא מדבר על מדיטציה ‘בומבסטית’ ואפילו לא על הצורך לחזור על הנשימה שלי כמה פעמים. אלא, פשוט להניח את הטלפון בצד ולנשום בשקט במשך כמה דקות. אולי עם העיניים עצומות, אולי לא, ולתת לעצמי קצת מרווח.
בלי מילים, רק להתבונן במקום בו אנחנו נמצאים וליהנות מהמתנה הראשונה והגדולה: לראות את החיים בצבעים אחרים…
כשאני מגיע למצב שקשה לי לנשום, או כשזה מרגיש שקשה לי אפילו לעשות את הפעולה הזו, אני מגלה שזה הזמן בו אני מוצף רגשית. ורק להבחין בעובדה הזו, לזהות את המצב הזה בו אני נמצא זה גורם לי לסוג של הלם, כי זה מרגיש כאילו כל העולם נגדי, לכל מקום אליו אני פונה אני נתקל בעוד ועוד לחץ.
אבל גם בלי להשתמש במילים, אלא רק להתבונן ברגשות זה מרווח שמשחרר מהתחושה הזו. כשדברים קשים, אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו זקוקים לנס עצום כדי לצאת מהמצב אליו נקלענו, אבל בדרך כלל זה לא ככה, לא צריך הרבה כדי להשתחרר מהלחץ הזה.
זו הסיבה שיעקב אבינו שלח הרבה בעלי חיים לעשו אחיו. הוא השאיר רווחים בין עדר לעדר, ורש”י אומר שהוא עשה את זה כדי שהמתנה תיראה גדולה יותר. אבל רבי נתן מוסיף ואומר, שפעולה זו מסמלת משהו גדול – היא נעשתה על מנת להראות לנו שבכל זמן של אתגר והתמודדות בחיים התפקיד שלנו למצוא את המרווח הזה.
נכון, זה לא קל, אבל זה פשוט ועושה את כל ההבדל.
בהצלחה!