לרבים מאיתנו זה קורה: ברגע שאנחנו לוקחים את הביס הראשון אנחנו נבלעים חיים על ידי האוכל שבצלחת שלנו. אז רגע לפני שתלעסו את זה, תחשבו על זה!
“והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר? זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים, ועתה נפשנו אין כל בלתי אל המן עינינו” (במדבר יא, ד-ו).
את האוכל לא טורפים, לא אוכלים כרעבתנים וגם לא זוללים.
איך כן? כמו שהיינו יושבים עם מלך. כן, לא פחות. ולמה? כי כך נזכה שהברכות ישרו על האיברים הפנימיים שלנו.
אכילה נכונה היא ההיפך מהגישה של עשיו, שאמר “הלעיטני נא מן האדום האדום הזה” (בראשית כה, ל). לא הלעטה, אלא אכילה שמביאה ברכה. לאדם כזה אין שום ברכה בבטן שלו, בגלל שהנחש הקדמוני חי שם ומונע ממנו סיפוק והוא כל הזמן מרגיש חסר, לכן הוא גם נקרא רשע כפי שאומר החכם באדם, שלמה המלך ע”ה: “ובטן רשעים תחסר” (משלי כה, יג). זו סיבה מספיק טובה לאכול בנינוחות ובמתינות כאילו היינו אוכלים עם מלך (זוהר חדש, רות ק”ו, עמוד א).
אולי גם זה יעניין אתכם:
אדם שאוכל רק בגלל התאווה הגשמית, בלי שום ערגה לקדושה, נכשל ביכולת לקשר ולחבר את הגוף והנשמה בפעולה כל כך טריוויאלית שאנחנו מבצעים אותה יותר מפעם אחת ביום – האכילה. כתוצאה מכך, כשהוא נפטר הוא באמת מת. כלומר, הגוף שלו הוא כמו מיכל ריק ללא שום קדושה. ומצד שני, כאשר האכילה של האדם היא עם מודעות ורצון להיות חלק מהקדושה – שבת, תורה, תפילה, צדקה וכן הלאה – הוא זוכה ברצון גדול וחזק יותר של דבקות בקדושה. במילים אחרות, הוא משדרג את הדרגות הרוחניות שלו גם בעזרת האוכל.
רוב האנשים לא נותנים את דעתם על איך הם אוכלים. נכון, הם שמים לב למה שהם אוכלים – אוכל כשר על פי ההלכה, ומשתדלים גם לברך לפני ואחרי אכילתו.
אם המודעות שלהם גדולה יותר, אז הם גם זוכרים שכולנו בני האדם שאוכלים על מנת להיות בריאים וכדי שנקבל כוח בכל היבטי החיים שלנו, ובעיקר בכל הקשור לצמיחה האישית והרוחנית שלנו ולעבודת השם. יש כאלה שבזמן מסוים של הארוחה מוסיפים דברי תורה או מוסר, הרבה לפני שהם מגיעים לברכה האחרונה.
אדם שאוכל רק בגלל התאווה הגשמית, בלי שום ערגה לקדושה, נכשל ביכולת לקשר ולחבר את הגוף והנשמה בפעולה כל כך טריוויאלית שאנחנו מבצעים אותה יותר מפעם אחת ביום – האכילה.
למרבה הצער, לרבים מאיתנו זה קורה – ברגע שאנחנו לוקחים את הביס הראשון אנחנו נבלעים חיים על ידי האוכל שבצלחת שלנו, בין אם התוכן של הצלחת הזו מורכב מטופו אורגני, בשר מהונדס או כל מה שביניהם.
אכילה היא הזדמנות שלא כדאי לפספס, אבל לא בגלל שהבטן שלנו ריקה או בגלל שבלוטות הטעם שלנו מתייסרות. כשאנחנו אוכלים, אנחנו צריכים לחבר ולקשר את הגוף והנשמה, שמים עם ארץ, ולהחדיר בבריאה קדושה.
איך עושים את זה?
הצעד הראשון הוא באמת פשוט מאוד. אכלו לאט בלי לזלול את האוכל שמונח לפניכם. אכלו ברוגע ובדרך ארץ, עם כללי הנימוס שמתלווים לשעת האכילה שמקובלים על כולם, תודה לא-ל.
אכילה היא הזדמנות שלא כדאי לפספס!
האפקט של זה הוא אדיר, הרבה יותר גדול ממה שאתם חושבים. למה? כי דבר ראשון, החשיבה נעשית בהירה וצלולה יותר והסכנה ליפול לסכלות קטנה יותר. וההיפך הוא גם נכון: אם אדם אוכל בזלילה, רעיונות של הבל ושטות משתלטים לו על המוח, מתפשטים בראשו ומזיקים לו. וגם אם הוא לומד תורה, הוא לא מסוגל למשוך ממנה יראה או אהבה לבורא עולם.
אם זכיתם בפריווילגיה הנפלאה הזו של לאכול עם אדם הגון – נגיד מישהו מלכותי ואצילי – אתם באופן אוטומטי תאכלו כמוהו, בנעימות ובדרך ארץ.
לכן, גם כשאתם יושבים לאכול לבד ציירו בדמיונכם שאתם יושבים עכשיו ממש עם אדם מלכותי כזה, עם מלך מכובד וחשוב. כך תאפשרו לעצמכם ליהנות מאכילה נכונה ובריאה. ואם החברה מסביב לשולחן היא לא בדיוק כזו, קיימו את דברי חז”ל – “ובמקום שאין אנשים השתדל אתה להיות איש” (אבות ב, ה) ותהיו דוגמה לאצילות ומלכותיות לאחרים גם בשעת האכילה.
(מבוסס על הנאמר בספר חיי מוהר”ן).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש, תמצאו בקישור הזה.