שלום עולמי, שלום נקודתי – איזה שלום שלא יהיה, הוא קודם כל מתחיל בפנים, בתוכנו, לא בחתימה על הסכמים או בהחזרת שטחים. ככה מגשימים את החלום של האנושות!
נדמה שהחלום של האנושות, כמו שרואים גם בימינו אנו – השלום, לא מצליח להתגשם. ויכול מאוד להיות שזה תלוי בגישה שלנו אליו. זה לא עניין של חתימה על הסכם או ויתור על שטחים, ממש לא. התורה מספרת לנו על דרך אחרת ונפלאה להשיג אותו.
זה התחיל, או יותר הסתיים, במעשה מכובד עם סיכון חיים – המעשה של פנחס. זימרי, תלמיד חכם עצום נשיא מכובד משבט שמעון לקח את כזבי בת צור המדיינית לתוך האוהל שלו מול עיניהם המשתאות של משה רבינו ועם ישראל כולו. כמובן, שמעשה זה היה בושה וחרפה גדולה. מי שצפה בזה מן הצד, פנחס בן אלעזר הכהן בנו של אהרן כהן גדול, לא יכול היה לשאת את זה יותר והוא עשה מעשה, למען קידוש שמו של בורא עולם, והרג את השניים. בעוד פנחס עשה את מה שהיה הכרחי, מן הצד השני הוא הרג שני אנשים. ואם כך, מדוע היה ראוי לברכה שנתן לו הקב”ה – “ונתתי לו בריתי שלום” (במדבר כה, יב)? ולא רק, אלא גם לקבל את הכהונה לעד – “ונתתי לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם” (שם, יג)?
כשבורא עולם רצה לברוא את העולם, הוא השפיע אור עצום של אהבה וחסד אינסופי שלו לחלל העולם והיקום כולו. כאשר המשיך בתהליך הבריאה, הוא הכליל בו פגם תמידי, מעין ‘בילד-אין’. כאשר האור הגיע למקור הנובע של יסוד, הוא הכניע והשתלט על הכלי שנוצר לקלוט אותו. הכלי התנפץ לשברים ורסיסים ונפל לעולמות הנמוכים. עכשיו האור היה לכוד, בלי כלי הוא לא יכול לרדת לעולם שלנו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כתוצאה מכך, אנחנו נולדים לתוך עולם שבו אהבת החסד של אלוקים “תקועה” מעלינו. בעוד הנשמות שלנו מחפשות את האהבה הזו, אולם בגלל ההעדר הן לא יכולות להתאחד איתו, עם האור. ולא רק, השברים שפעם היו מאוחדים עם אהבת החסד האינסופית של אלוקים נשארו, רק שעכשיו הם שבורים ורחוקים מהמקור שלהם. הם עדיין נובעים רגש של אהבה, אבל היא מתעתעת, מסווה את עצמה בהבלים של העולם הזה (ראו ליקוטי מוהר”ן חלק א, לד). מסיבה זו אנחנו מחפשים לאהוב את עצמנו בעזרת הגשמיות בכל דרך כולל הפיתויים שהעולם הזה מציע. אבל הנשמות שלנו צועקות לבורא עולם, אבל לא יודעות איך לגשת אליו.
יסוד – מסמל את המנגנון שבורא עולם יצר כדי להשפיע שפע אלוקי על העולם הזה. מבחינה מטפיזית, יסוד מקביל לאיברי הרבייה שמשפיעים את נתינת החיים. הצדיק שולט באיברי הגוף שלו ומשתמש בהם רק כדי למלא את רצונו של הבורא. הוא שולט ביסוד ויכול להשפיע את אהבת החסד האינסופית של בורא עולם ולמשוך שפע אלוקי. בגלל שליסוד יש חשיבות עליונה, האתגר העיקרי של האדם מונח בדיוק בנקודה זו, בתחום שהכי קשה להתגבר עליו ולכבוש אותו. הברית נוצרה במקום הזה. וכאשר אדם מקדש את עצמו, מייצג את אהבתו ונאמנותו לאלוקים, הבורא בתמורה משפיע את ברכותיו על האנושות כולה.
אנחנו נולדים לתוך עולם שבו אהבת החסד של אלוקים “תקועה” מעלינו. בעוד הנשמות שלנו מחפשות את האהבה הזו, אולם בגלל ההעדר הן לא יכולות להתאחד איתו, עם האור.
כאשר אנו מתרחקים ורודפים אחרי אהבה ותאוות מתעתעות וכזביות, אנחנו שוברים/מנתקים את הקשר הזה. ואז, אנו מתביישים בעצמנו ואהבתו של הבורא נסתרת מאיתנו. אבל הצדיק, ששולט ביסוד, מציע לנו תקווה. המילים שלו, שמושרשות באהבתו וחסדו של הבורא, מעוררות בנו השראה ומעניקות לנו חיות חדשה ומרעננת. כאשר אנו שומעים או לומדים את המילים הללו, מדברים עליהן עם חברים או בהתבודדות – התפילה האישית שלנו עם בורא עולם, אנחנו יכולים להשיב את הקשר שלנו עם בורא עולם על כנו. וכך, הקשר שלנו מתחדש ואהבת החסד האינסופית מושפעת עלינו שוב.
תכנית שלום מתחילה קודם כל בהנפת עלה של זית לשלום פנימי בתוכנו!
שום דבר מכל התהליך העצום והנפלא הזה לא עניין את בלעם הרשע. הוא היה כל כך רשע, מלא תאוות וחסר מוסר בצורה שלא ניתן לתאר. חז”ל מלמדים אותנו שהכוח הזה היה בפה שלו (במדבר רבה כ). בלעם בחר להשתמש בכוח הדיבור והתקשורת – שכידוע לכוח זה יש פוטנציאל אדיר להרים את האדם מעלה – לדבר בחוסר מוסריות, בזלזול ולעג לצדיקים. הוא הבין שהקשר שלנו עם בורא עולם תלוי בקדושה האישית שלנו, לכן הוא ייעץ תכנית תקיפה של עם ישראל דווקא מזווית ראיה זו. והוא הצליח בה – הכניס את הזימה עם בנות מדיין, וזמרי הפך לאיום נוראי על הסמל של הקשר המיוחד שלנו עם בורא עולם. כה מתועבת הייתה הסכנה עד שמשה רבינו שכח את ההלכה בנוגע לזמרי. וכך נוצר מצב שהקשר שלנו עם בורא עולם היה מונח על קרקע רעועה.
תודה לא-ל, פנחס התעורר וקפץ אל תוך הסכנה הרעה הזו. הוא שיקם את הקדושה שלנו כדי שאהבתו של הבורא שוב תושפע עלינו. עבודת הכהנים נועדה לעורר את החמלה והסליחה של בורא עולם, לכן פנחס היה ראוי להצטרף לשורותיהם כי הוא השיב את אהבת החסד האינסופית של בורא עולם.
וכשאהבתו של בורא עולם התגלתה שוב, עם ישראל הרגיש את השלום הפנימי של הקשר עם המקור האמיתי, במקום את הבלבול שנוצר מהתאהבות עצמית בגלל התאוות והפיתויים. כך, פנחס הביא שלום.
אז אתם מבינים, תכנית שלום צריכה לכלול בראש ובראשונה את השלום הפנימי, שמושפע מאהבתו וחסדיו האינסופיים של בורא עולם, זו שכולנו מייחלים לה. ויש לנו דרך להשיג אותה – לשמור על הקדושה האישית שלנו, הברית שלנו עם בורא עולם!
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, ברכת כהנים ה).
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים ומעניינים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.