זריזות היא מידה טובה מאוד. היא שונה מאוד ממידת הפזיזות שבה אדם עושה משהו בלי לחשוב. הזריזות לעומתה מסמלת אמונה בהשם ומקבילה לכוח הזיכרון. התורה מתארת את היציאה ממצרים בחיפזון בזריזות ומצווה לזכור את יציאת מצרים, כי זריזות וזיכרון הולכים ביחד.
פרשת השבוע היא פרשת בא, לאחר שהשם הכה את פרעה במכה העשירית היא ‘מכת בכורות’, פרעה נכנע והתחנן לעם ישראל לצאת ממצרים בעוד לילה. משה סירב ואמר: איננו יוצאים כגנבים בלילה. רק למחרת בחצות היום, עם ישראל יצא ממצרים בגאון ובקומה זקופה כבני חורין, כפי שהתורה כותבת: “ובני ישראל יוצאים ביד רמה” וכפירוש רש”י: “בגבורה גבוהה ומפורסמת” (שמות יד ח).
התורה מתארת את יציאת בני ישראל כיציאה בחיפזון, עד כדי כך שהם לא הספיקו אפילו לקחת צידה לדרך: “ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם” (שמות יב לט).
אולי גם זה יעניין אתכם:
אל תיתנו לשקר להונות אתכם – שמות
רבי נתן מלמד דבר נפלא:
לעם ישראל הייתה אמונה מוחלטת בהשם והם לא הכינו שום צידה. זאת הסיבה שהם יצאו בחיפזון, כי החיפזון מסמל אמונה כפי שנראה מיד. המצה (‘עוגות מצות כי לא חמץ’) שהם הוציאו ממצרים מסמלת אמונה, כלומר דעת של אמונה בהשגחת הבורא. כי למעשה פסגת הידיעה, השיא של ‘דעת, היא כשזוכים להכיר בבורא ולדעת שהכל מתנהג בהשגחה שלו בלבד.
החיפזון שהתורה מדברת עליו כשהם יצאו ממצרים הוא החיפזון האמור בהגדה של פסח: “מלמד שהקדוש ברוך הוא דילג על הקץ”, זאת אומרת, שלמעשה עם ישראל היו אמורים להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה, אך הקדוש ברוך הוא החשיב להם את תחילת התקופה מלידת יצחק ובכך הוא דילג על הקץ. מזה נמשך גם החיפזון שהיה בעת יציאת מצרים, ברגעים ספורים התאספו כשש מאות אלף רגלי מכל ארץ מצרים ובאו לרעמסס ומשם לסוכות. זהו דילוג מעל הזמן, כפי שהתורה כותבת: “ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי” (שמות יט, ד). זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, הגביה את עם ישראל אל מעבר לממד הזמן, מעבר למגבלות הטבע, וכך הם יכלו לצאת ברגע קל בחיפזון.
הקב”ה הגביה את עם ישראל אל מעבר לממד הזמן, מעבר למגבלות הטבע, וכך הם יכלו לצאת ברגע קל בחיפזון!
פירוש הדברים, שהאמונה בהשגחת הבורא היא זו שגרמה להם לצאת ממצרים כי גם החיפזון של עם ישראל שיצאו ממצרים ללא חמץ, ללא מזון, היה בכוח האמונה בבורא, ולכן הם יכלו לצאת ממצרים ממגבלות הזמן והשעבוד. מדוע החיפזון מסמל אמונה? הסיבה היא, שחיפזון מזוהה עם מידת הזריזות (כמובן שאין הכוונה לפזיזות שהיא מידה רעה) שמסמלת אמונה, כפי שרבי נחמן מסביר: “אמונה היא בחינת זריזות, כי כאשר יש לאדם אמונה הוא מתגבר על העצלות ועל כל המכשולים ומתחזק לעבוד את השם בזריזות” (ליקוטי מוהר”ן קנה).
ביציאת מצרים התגלה כוחו של הבורא ושהכל מתנהג אך ורק בהשגחתו ובהנהגתו!
לכן התורה מדברת הרבה על זכירת יציאת מצרים כפי שכתוב: “זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים” (שמות יג, ג), וכמו שכתוב: “למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך” וכו’ (דברים טז). גם הזיכרון קשור לאמונה, שאין שכחה לפני כיסא כבודו מכיוון שהבורא הוא למעלה מהזמן, ורק בממד הזמן מתאפשר מידת השכחה, אולם במשהו נצחי לא קיים שכחה, והקדוש ברוך הוא שהוא נצחי לא שייך בו שכחה (ליקוטי מוהר”ן ח”א ז).
לכן התורה מצווה לזכור את יציאת מצרים, כי ביציאת מצרים התגלה כוחו של הבורא ושהכל מתנהג אך ורק בהשגחתו ובהנהגתו שיכול להפוך מים לדם ודם למים, וכן כל הניסים שנעשו ביציאת מצרים. כל זה מרמז על זיכרון שלמעלה מהטבע, על הנהגה נצחית שמעבר לממד הזמן. כאן מתחבר הכל יחד: החיפזון שבו יצאו ממצרים מזוהה עם הזיכרון שלמעלה מהטבע, החיפזון שהוא מידת הזריזות היא זו שמחיה את הדעת שהכל זה השגחה של הבורא.
לכן ה’מצה’ שהיא סמל אמונה מזוהה עם ה’חיפזון’ כמו בפסוק: “וגם צדה לא עשו להם”, רש”י מביא מהמדרש: “מגיד שבחן של ישראל, שלא אמרו האיך נצא למדבר בלא צדה, אלא האמינו והלכו, הוא שמפורש בקבלה, זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה” (ירמיה ב, ב).
(על פי ליקוטי הלכות, נטילת ידים ב, ו)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.
