יחי ההבדל הקטן: שלמות היא לא מושלמות, אלה שני דברים שונים והשלמות דווקא כן ניתנת להשגה בתנאי שהיא באה בצורה הנכונה שלה – הפשוטה!
וכך אומר רבי נתן מברסלב:
“…כִּי בֶּאֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי רָאוּי לְהָאָדָם לַעֲבֹד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדוֹת וּלְסַלֵּק עַצְמוֹ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, כִּי לְכָךְ נוֹצַר אַף עַל פִּי כֵן יָקָר בְּעֵינֵי ה’ יִתְבָּרַךְ כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁבִילוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹוחֲךָ עֲשֵׂה וְאִם אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר לַעֲשׂוֹת כָּרָאוּי לְךָ עַל כָּל פָּנִים עֲשֵׂה מַה שֶּׁתּוּכַל, הֵן מְעַט הֵן הַרְבֵּה וְעַל כָּל פָּנִים לֹא תְּאַבֵּד עוֹלָמְךָ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם” (ליקוטי הלכות, הלכות תרומה ומעשרות ג, ח).
חושבים שאתם יכולים לענות על השאלה הבאה:
מה לדעתכם יכול לייעל את השגת הקדושה שלנו – האם זה רק לעשות דבר כזה או אחר ולחכות לנס, ופוף! אתה קדוש?… או, לרוץ ולרוץ ולרוץ, לנסות לסחוט מיליון מצוות בכל דקה בחייך ולהכריח את עצמך לתוך הקדושה?
או שמא קדושה היא לעשות כמה שיותר ‘דברים יהודיים’ – כמו לימוד תורה, תפילה מהסידור ומהלב וגמילות חסדים – כפי שאתה יכול באופן אנושי, ואז לחכות ש’תוזמן’ פנימה?
אולי גם זה יעניין אתכם:
אם בחרתם באופציה השנייה – אתם צודקים. וגם, זכיתם.
ועכשיו, ההסבר.
אם אדם מהרהר לעצמו כמה היהדות נחמדה ועד כמה טוב יהיה אם הוא יגיע לדרגת צדיק – ברור שזה מה שביקשו ממך. היהדות לא מבקשת מאיתנו להיות צדיקים כאן ועכשיו, אלא להיות יותר אנושיים – כלומר, לקבל מטרה בחיים ולפעול למענה.
“אַף עַל פִּי כֵן יָקָר בְּעֵינֵי ה’ יִתְבָּרַךְ כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁבִילוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹוחֲךָ עֲשֵׂה“!
באופציה השנייה יש סיפוק מסוים, אבל לא זחיחות, שנובע מקיום המצוות. למה? כי המצוות הן דבר קדוש והן יכולות להעניק לנו מנה של קדושה שמובילה ליראת שמים. לעומת זאת, מרדף לוהט יתר על המידה, כמו באופציה הראשונה, אחרי מצווה כדי להיות ‘אדם קדוש ואלוקי’ – זה דבר מסוכן.
כמה מסוכן?
שורף!
כאשר אדם מרגיש תבערת הלב בלי לצמצם אותה, בלי להכיל אותה בכלי הנכון והראוי, הוא יפעל עם כל הכוח כדי להגיע לדרגות של שלמות. לא פעם המאמץ הפיזי הזה מעייף את המוח. כתוצאה מכך, חשיבות המצוות והמושגים הבסיסיים של היהדות מאבדים את ערכם בעיניו, אין לו כוח לכלום, הוא סחוט ונותר ללא אנרגיות וחיוניות. זו הדרך שיכולה להוביל אדם לאבד חלילה את דעתו.
יש אנשים שהשאיפה לשלמות בשבילם היא גישת ה’הכל או כלום’. אלא שאין דבר כזה. כדי להשיג כל דבר בחיים, ובעיקר בקדושה, צריך עבודה של שנים עם מאמצים, השקעה ומסירות. והכי חשוב, לעשות את זה בצורה פשוטה.
זה משהו שאנשים רבים יודעים. אבל לא הפרפקציוניסטים שחיים ברדיפה עצמית.
רובנו יודעים שאפשר להשיג שלמות, אבל לא אלה שרודפים אחרי המושלמות. אלה שלא משלימים עם העובדה שהם לא יכולים להיות מושלמים לא נהנים משום הישג, אפילו הקטן בדרך להישג הגדול, והכל בעיניהם נתפס ככישלון. ואז, הם עושים פרסה, מרימים ידיים ואת כל תבערת הלב והלהט שהיו בתוכם לדבר מסוים, או לקדושה לצורך העניין, הם מפנים למקום הלא נכון חלילה.
הסכנה מתחילה בתבערה של הלב…
“הָעִיקַּר מַה שֶּׁאֵין הָאָדָם מִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ הוּא מֵחֲמַת רִיבּוּי תַּבְעֵרַת הַלֵּב…” אומר רבי נתן. מהתבערה הזו צריך להיזהר, צריך לצמצם אותה כדי שנוכל באמת להתקרב לבורא עולם. יגיעה הרגע שתוכל להגיע לשם, להיכנס בשערי הקדושה, אבל אתה צריך לעבוד על זה וגם להמתין אם צריך. ובזמן ההמתנה צריך להתפלל ולא לחשוב שהעצירה הזו היא כישלון, ממש לא. זה חלק מהתהליך. ואפילו תהליך מאוד בריא ונכון לנשמה.
התורה מספרת לנו שסוככי המשכן הוצמדו באמצעות הווים המחברים את הלולאות. הפרוכת שהפרידה בין הקודש לקודש הקדשים הופרדה מהווים. למה? כדי ללמד אותנו לשמור על אש התשוקה הקדושה. כן, שהיא תבער אבל שהיא תהיה בשליטה, שלא נצא מחוץ לגבולות ואז נאבד את זה לגמרי.
לכן אומר רבי נתן, “כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹוחֲךָ עֲשֵׂה וְאִם אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר לַעֲשׂוֹת כָּרָאוּי לְךָ עַל כָּל פָּנִים עֲשֵׂה מַה שֶּׁתּוּכַל, הֵן מְעַט הֵן הַרְבֵּה וְעַל כָּל פָּנִים לֹא תְּאַבֵּד עוֹלָמְךָ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם”.
לזה קוראים שלמות פשוטה, שהיא שלמות מסוג אחר לגמרי!
(מבוסס על דברי רבי נתן, ליקוטי הלכות, הלכות תרומה ומעשרות ג, ח).
לאמונה שלנו יש כוח אדיר! איך מגלים אותה וכיצד משתמשים בה? כנסו ותיהנו ממאמרים מרתקים נוספים בנושא אמונה עם השקפה וחכמה יהודית בקישור הזה !