השבוע יחול צום י”ז בתמוז שזה תחילת שלושת השבועות וימי בין המצרים שמתאבלים בהם על חורבן בית המקדש השני.
כאשר משה רבנו ירד מהר סיני לאחר שקיבל את לוחות הברית, זה היה בי”ז בתמוז. כשראה את העגל הזהב, שבר את הלוחות.
חכמינו מלמדים (תענית כ”ו ע”א) כי חמישה מאורעות אירעו בי”ז בתמוז:
- הלוחות נשתברו,
- בטל התמיד,
- הובקעה העיר,
- שרף אפוסטמוס את התורה,
- הועמד צלם בהיכל.
יום זה של קלון ציין את תחילת חורבן ירושלים ובית המקדש, שהוביל לגלות העם היהודי ולכל הסבל שבעקבותיה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הצעקה השקטה: העצה של רבי נחמן לחיים ולשלושת השבועות
שלושת השבועות וימי בין המצרים: תעצמו את העיניים!
הייתי צריך להיות בחופשה – שלושת השבועות
באותה עת, לאחר שהחומות נבקעו, עברו שלושה שבועות עד תשעה באב, שאז נכנסו הפולשים ושרפו את בית המקדש. לכן אנו מציינים את שלושת השבועות באבל כדי להזכיר לנו את האובדן הנורא. זהו גם זמן לזכור לשוב אל ה’ כדי שבית המקדש ייבנה מחדש והגלות תסתיים.
מה שמעניין לציין הוא שכאשר גלינו, גם ה’ כביכול גלה עמנו. והוא ממשיך לשכון עמנו בגלותנו. למעשה, חשוב לדעת שבמהלך ימי בין המצרים ה’ קרוב אלינו יותר מאשר במהלך השנה כולה. והסיבה זה כאילו שאנחנו נזרקנו, אך מלכנו עדיין איתנו, ולכן הוא סובל עמנו, הוא נשאר איתנו.
שלושת השבועות הם ימים של סבל. אך הידיעה שמלכנו איתנו גורמת לנו להרגיש את רחמיו ולהכיר באהבתו וחסדו. אחרי הכל, נזרקנו ונעקרנו במשך כ-2,000 שנה – מעיר לעיר, ממדינה למדינה – ועדיין אנחנו כאן! תוססים כתמיד. שום אומה אחרת לא סבלה כמותנו, אך מאז שעזבנו את אדמתם, המדינות הללו, ברובן, נדחקו לפח ההיסטוריה. הסתכלו על בבל, יוון וספרד, איפה היו ואיפה הן היום.
מכאן יוצא ששלושת השבועות הללו בהסתכלות מסוימת, הם מאוד מיוחדים. הם ימי תשובה, והם ימים שבהם גם אנחנו וגם ה’ משתוקקים זה לזה ולכן יכולים להתקרב אליו. מכיוון שה’ איתנו תמיד, אנו יכולים להרים את עצמנו להיות גאים בהישגנו ולשמוח בקיומנו. תמיד.
יהי רצון שה’ ירפא אותנו עם בואו של המשיח ובניית בית המקדש, אמן.
