יודעים לנגן ולשיר? אז כנראה שיש לכם את הנוסחה המוצלחת לשלום בית! אין לכם? בואו לגלות איך עושים את זה בקלות!
האם אתם יודעים לנגן ולשורר? אם לא, איך תצפו שיהיה לכם שלום בית?
רגע, אל תיבהלו! אין הכוונה לדעת לנגן ולשורר מבחינה טכנית, שהרי כמה וכמה משוררים וחזנים וזמרים אין להם שלום בית וחלקם אפילו רווקים מושבעים, וכמה צדיקים וכשרים יש ששורר בביתם שלום בית נפלא למרות שקולם לא יפה והם לא יודעים לנגן ולשיר כל כך. אלא, הכוונה היא לדעת לנגן ולשורר שירה אחרת, שירה פנימית של ענווה ושפלות רוח שעל ידה בוודאי זוכים לשלום בבית, לאהבה וקירוב הדעת – לשיר את שירת התורה!
ובאמת, הנגינה היא דבר מדהים אם רק מעט חושבים על זה. כל מי שמתבונן קצת מוכרח לכאורה לשאול את עצמו – מהיכן מגיע כוח הנגינה המושך כל כך? הרי זה דבר שרואים באופן מוחשי ממש – שלנגינה יש כוח עצום למשוך את האדם, הן לטוב והן להפך ח”ו, לכן כל פולחני הדתות השונות מלווים בנגינה המעוררת לאותו עניין שהדת ההיא רוצה לעורר, ומגיעים אף לאקסטזה ואובדן החושים מרוב העונג של הנגינה. וכן ממלכות אדירות מתקנות ניגונים והמנונים המעוררים את לב העם להערצת השלטון והצבא האדיר וכדומה. כמו כן, בימינו היו לא מכבר תנועות חברתיות שכמעט שהפכו את העולם והשתמשו בעיקר בכוח מוזיקה באופן כמעט מאגי, וכל בר דעת שואל מהיכן העוצמה הזו של הנגינה? הרי זה ברור שזה לא דבר טבעי!
בזוהר הקדוש מובא, שיש בקדושה מקור השפעה רוחנית שנקרא “שתי ציפורים” שמהן הנבואה נובעת ומהן מגיעה גם הנגינה דקדושה, כי הנבואה והנגינה קשורים זה בזה ולכן נקרא החזן כך מלשון “חזון” ונבואה. וכמו שידוע, שהנביאים היו מתנבאים על ידי נגינה, ובבית המקדש היו מגיעים גם אנשים פשוטים להתעוררות והתפשטות הגשמיות ואף לרוח נבואה מכוח השירה של הלווים והניגון והשמחה של “שמחת בית השואבה”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
זוגיות – מלך ומלכה בממלכה קטנה
שתי ציפורים אלו הן כנגד שני הכרובים שעל הכפורת שנדמו לציפורים בעלי כנפיים. על כרובים אלו אמרו חז”ל, שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום הם היו פונים זה אל זה (כמו איש ואישה, ואולי מזה בא התיאור “זוג יונים” לזוג אוהבים), ובזמן שישראל אינם עושים רצונו של מקום הם היו מפנים גב לגב ח”ו. כי האהבה והחיבור תלויים וקשורים באופן ישיר בנגינה, לכן הלויים נקראים על שם החיבור והלוויה, שעל זה רמזה לאה בשם לוי ואמרה “הפעם ילווה אישי אלי”.
אבל יש ניגון שבא משתי ציפורים שבקליפה שגם הן יונקות השפעה, אלא שיונקות ממקום אחר, ומזה בא ניגון שלא מחבר את שני הכרובים אלא אף מפריד ביניהם, כי זהו ניגון המעורר תאוות הבהמיות, ואף שיוצר לכאורה חיבור חזק, אבל כל חיבור שנעשה על ידי תאווה סופו פירוד, כמו שרואים לצערנו שכיום הגירושין הם באחוזים גבוהים ביותר. ועד כמה שינסו צעירי הדור למלא את הקשר ביניהם בתוכן ממשי, על פי רוב התאווה היא המכריעה את הכף וברגע שצריכים משהו יותר חזק שיקשור בין בני הזוג, זה לא מחזיק מעמד. את החיבור הרע והזמני של התאוות מעוררת אותה נגינה הבאה ממקום של הציפורים שבקליפה.
ואל תחשבו שהפגם של הנגינה שייך רק ללהקות רוק מזעזעות, אלא זה נמצא בכל אחד ואחד. כי כמו שיש לימוד תורה שלא לשמה, וידוע שקשה מאוד לזכות ללימוד תורה לשמה, כך יש שירה שלא לשמה, כמו שמזהירים חז”ל את החזנים שלא יסלסלו בקולם על מנת להתנשא ולהתפאר אלא אך ורק לכבוד השם, וגם זה ניסיון לא קל. ועיקר התגברות הפגם של הניגון שאינו כשר הוא מפגם התאוות הנ”ל, וכמו שמסופר בחיי מוהר”ן – שפעם התפלל חזן אחד “נעילה” לפני העמוד ביום כיפור שלא ברצון רבינו ז”ל, ונתאלם קולו באמצע התפילה ולא היה יכול לפתוח פיו בשום אופן, עד שהוכרח להסתלק בחרפה גדולה ועמד אחר תחתיו. ואחר כך במוצאי יום הכפורים אמר רבינו ז”ל דברי צחות נאה כדרכו על עניין הבעלי תפילה של אותו יום כיפור, ואמר שהוא מטבע של אברהם אבינו: זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מצד אחד (בבא קמא צז:). כי בתחילה התפלל חותנו של הבעל נעילה הנ”ל, ואחר כך חתנו הנ”ל, ושניהם התפללו בשביל נשותיהם כדי להתכבד בעיניהם וכו’”.
בימינו היו לא מכבר תנועות חברתיות שכמעט שהפכו את העולם והשתמשו בעיקר בכוח המוזיקה באופן כמעט מאגי, וכל בר דעת שואל מהיכן העוצמה הזו של הנגינה? הרי זה ברור שזה לא דבר טבעי!…
רואים שכאשר החזנים התפללו יפה כדי למצוא חן בעיני נשותיהם, לא היה דבר יפה בעיני רבינו, כי אין זו כוונה ראויה בתפילה. כי התפילה צריכה לחבר בין ישראל לאביהם שבשמים ולא להפריד, ואילו התאווה מפרידה כמו שלמדנו. ומסופר עוד, שכאשר העתיק רבינו מושבו מזלאטיפאלי לעיר ברסלב ובאו מבני העיר לקבל פניו, באו גם החזן יוסף, שכינו אותו “יוסף החזן” וסייע לרבינו בדירתו, כי רצה להחניף לרבינו משום שתושבי העיר לא אהבו אותו. אולם רבינו לא קירב אותו, ובליל שבת הראשון באו תושבים מבני העיר אל שלוחנו של רבינו היה ביניהם גם החזן “יוסל חזן”, ורצה לזמר לפני רבינו את הזמר: “מנוחה ושמחה”. לפני שהתחיל, פתח רבינו את פיו והתחיל לומר לפני העולם את התורה” אקרוקתא” שב”לקוטי מוהר”ן” (סימן ג) המתחלת: “הנה מי ששומע ניגון ממנגן רשע וכו’”, ותיכף סתם החזן את פיו. ורבי אברהם בן רבי נחמן, בספרו מעשה זה דייק ואמר, שעל כן לא התחיל רבינו בתורתו במעלת המנגן הכשר, אלא התחיל התורה בעניין המנגן הרשע, כדי שלא יחשוב החזן שעליו מתכוון רבינו, שהוא מנגן כשר, ומשום המעשה הנ”ל, שהיה בהכרח לפתח בשלילת החזן, כדי שיסתום פיו. אחר כך במוצאי שבת, בסעודת המלווה מלכה, התחיל לשיר ללא רשות רבינו, את הזמר: “המבדיל בין קדש לחול” וכשהגיע לתיבות: “חלפה עונת מנחתי” טעה ואמר “עונת מיטתי…” ואמר על זה רבינו: “הוא מגלה מה שהוא…” “ער זאגט אויס וואס ער איז…”.
גם כאן רואים שפגם הניגון שאינו כראוי הוא בגלל עניין תאוותו של החזן, שאז אי אפשר שהניגון יהיה לשם שמים, כי פגם זה גורם לאדם לרצות למצוא חן בעיני בני אדם ובעיקר הנשים, ועל כן בגלל שזה עניין דק וקשה מאוד לתקנו אצל רוב בני אדם שעדיין אחוזים בגשמיות התאוות, אז היאך יהיה לנו שלום בית אמיתי כל זמן שאנו קשורים לנגינה שאינה טהורה?
ובכן, לפני שנגיע לתיקון נזכיר מה שרבי נחמן מברסלב אמר פעם – שאחד מפגמי האמונה הנפוצים הם כאשר הצדיק נותן תיקון קל ואז קשה לאדם להאמין שבדבר קל שכזה הוא מתקן הרבה, וכך מובא העניין בחיי מוהר”ן (תצ”ב): “כשנתן הצעטליך (פתק) הנ”ל (שבו היה כתוב לכל אחד כמה ימים הוא צריך להתענות בשנה), פעם אחת נתן לאחד הצעטל ואמר לו זה שקיבל הצעטל לרבינו זכרונו לברכה, העולה על דעתנו לא היה כך. כי היינו סבורים שתצוו לנו להתענות הרבה ימים בשנה ועכשיו אנו רואים שאינם רק ימים מעטים מאוד בשנה. השיב, הלא אלישע אמר לנעמן (מלכים ב, ה) “רחץ וטהר” ולא רצה להאמין שבדבר הקל הזה יהיה לו רפואה, ואמר “הלא טוב אמנה ופרפר ונהרות דמשק הלא רחצתי בהם וטהרתי”, עד אשר אמרו לו עבדיו, “אבי דבר גדול דיבר אליך הלוא תעשה אף כי אמר אליך רחץ וטהר”. ואז שמע לעבדיו ורחץ בירדן שבע פעמים “וישב בשרו ויטהר”. כן אתם נדמה לכם שצריכין דווקא לומר לרפואתכם דברים כבדים, ואין אתם מאמינים שבדבר קל שאני מצווה לכם לעשות יהיה לכם רפואה שלמה רפואת הנפש באמת.
ניגון הוא לא דבר טבעי ויש לו השפעה עצומה על החיים והזוגיות שלנו…
ודבר זה נצרך מאוד כמה פעמים כי לפעמים אדם מונע עצמו מלעשות איזה דבר שבקדשה מחמת כבדות, מחמת ריבוי המניעות שמונעים אותו מלעשותו והוא אינו מתגבר לשברם. ולפעמים להפוך – שהוא נמנע מדבר שבקדושה מעצם קלותו, שהדבר הזה קל בעיניו מאוד לעשותו ומחמת זה אינו מאמין שחיי נפשו יהיו תלויים בדבר קל כזה.
ובאמת צריכין לזהר במצווה קלה כבחמורה ואורח חיים פן תפלס, וכל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה. כי עיקר הסתות ומניעות הבעל דבר הוא רק מניעות המוח, שלפעמים מכניס במוח האדם שכבד עליו מאוד לעשות הדבר, ומחמת זה רוצה למנעו. ולפעמים להיפך, שמקל עליו ומקטין בעיניו אותו הדבר מאוד, עד שאינו עולה על לב האדם שחיי נפשו תלויים בזה, והכל כדי למנעו חס ושלום. ולפעמים זאת המניעה גדולה ביותר ממניעה ממש. אבל הולך בתום ילך בטח ואינו מסתכל על שום מניעה ובלבול שבעולם כלל. וכל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה”. ע”כ.
עכשיו, כשאנו יודעים שהתיקון יכול להיות קל נגלה לכם שהעצה לזכות לתקן כל זה, ואז זוכים לשלום בית אמיתי, היא לימוד תורה שבעל פה בלילות. כי הלילה הוא הזמן לשיר את שיר התורה, כמו שכתוב “קומי רוני בחצי הלילה”, ואז על ידי לימוד זה מקימים את המלכות מנפילתה, שנפלה על ידי החזנים והמנגנים שאינם בקדושה שיונקים מציפורים שבקליפה, והלימוד כפשוטו הינו משניות וגמרא. ומרבי אברהם בן רבי נחמן מובא, שהעיקר הוא לימוד הלכה ולימוד הנסתר ופנימיות התורה בלילה (ביאור הליקוטים על התורה “אקרוקתא”) שאז זוכה האדם ללמוד תורה לשמה וזוכה לתיקון הקול, להתנשאות ורבנות דקדושה, כלומר מלכות אמיתית, ואז באמת זוכה שתהיה נגינתו מושכת ומעוררת לעבודת השם, ואז גם הוא וגם אשתו נמשכים לתכלית האמתית ולעבודת השם כפי ערכם ואז יש ביניהם שלום, כי התורה שמה שלום בין איש לאשתו. אבל אם זה ההיפך, והם נמשכים רק להבלי העולם הזה, אז לעולם לא יתכן שלום אמיתי ביניהם.
נמצא, שהשלום והחיבור בין איש לאשתו תלויים בכך שהאדם יזכך את קול רינתו שיהיה לשם שמים ויזכך את כוונת תורתו שתהיה לשם שמים, וזה תלוי בזה ושניהם תלויים בלימוד תורה שעל פה בלילה, כמו שהובא לעיל – שכאשר אדם זוכה ללמוד תורה לשמה על ידי זה הוא מתקן את קול הנגינה דקדושה וזה מתקן את בניין המלכות, לכן המלכות ניכרת בקולו של האדם ולכן דוד שהיה יודע נגן זכה למלכות. וכאשר המלכות נבנית אזי הכרובים הם פנים אל פנים, ואז ישראל חביבים אצל הקב”ה כאישה לבעלה וממילא מי שמעורר תיקון זה זוכה גם הוא לשלום ואחווה בביתו.
אז מה אתם אומרים? צריכים לדעת לנגן או לא? בכל אופן, כדי ללמוד עוד על זוגיות ושלום בית אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולקבל המון טיפים ועצות שישנו לכם את החיים בשניים!
(הדברים מבוססים על דברי רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר”ן תורה ג, “אקרוקתא”).