“תקשיב! עד היום באמת רימינו אותך, אבל הפעם זה אמיתי! אם תקנה עכשיו את השוקולד הזה אז “עולמך תראה בחייך”!
כל בוקר אנחנו אומרים בתפילת שחרית “קווה אל ה’, חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה’” (תהלים כז), ומיד אחר כך אנחנו אומרים “אין קדוש כה’ כי אין בלתך ואין צור כאלוקינו” (שמואל א, ב). ‘צור’ – הוא מלשון חוזק, כי ‘צור’ פירושו סלע, שהוא דבר חזק מאוד, וזהו “ואין צור כאלוקינו” – אין חוזק כאלוקינו.
חז”ל דורשים (בגמרא) את המילים “ואין צור כאלוקינו” – אין צייר כאלוקינו. אין צייר כמו בורא עולם. על זה שואל רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זיע”א: מה הגמרא מוסיפה לנו בחיזוק לעבודת השם, כשהיא דורשת את הפסוק אחרת? מה היה חסר בפשט ש’צור’ זה לשון חוזק? מה יש כאן עבורנו ללמוד?
ועל כך הוא עונה תשובה יפה ומחכימה ואומר: שישנם חכמים כאלו בחכמת הציור, שהם יכולים לצייר ציור שאם עומדים במרחק מסוים מהציור, נניח עשרה מטרים, הוא נראה אמיתי. אז תארו לכם אם צייר כזה מצייר חבילות של כסף… כולם ירוצו לשם לחטוף את הכסף. ותארו לכם עכשיו אם היה מצויר שם דב מפחיד? הרחוב מן הסתם היה מתרוקן מהפחד של האנשים…
אבל, אומר הבעל-שם-טוב – זה רק כשעומדים במרחק מסוים מהציור (עשרה מטר אמרנו, נכון?). אבל אם מתקרבים קצת, אז כבר אפשר להבין שזה ציור.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אבל יש כאלה שהם עוד יותר חכמים בחכמת הציור, אומר הבעל-שם-טוב, שהם יכולים לצייר ציור שצריכים להתקרב עד מטר מהציור כדי לדעת שזה ציור באמת ולא מציאות. אבל אם עומדים מעט יותר רחוק ממטר, זה כבר נראה מציאותי לגמרי.
ויש כאלה חכמים בחכמת הציור, הוא מוסיף, שכל זמן שלא תיגע בידיים שלך בציור ותחוש אותו, תחשוב שהוא אמיתי. כלומר, רק על ידי נגיעה אפשר לזהות שהוא לא מציאות.
ומסיים הבעל-שם-טוב ואומר, אבל הקב”ה שעליו נאמר “אין צייר כאלוקינו”, הוא כזה צייר שאין כדוגמתו, עד שגם כשנוגעים בציור שהוא צייר – חושבים שזה אמיתי! הקב”ה ברא את העולם בכזאת חכמת הציור עצומה ונוראה שזה נראה מוחשי לכל החושים, עד שאנו טועים לחשוב שכל ענייני העולם הזה הם ממש מציאות, אבל באמת, הכל זה רק ציור…
עכשיו תאמרו, רגע! איך אתה אומר שהעולם הזה לא אמיתי? שהוא רק ציור ודמיון? יש כאן כסף אמיתי, אוכל טעים, אנשים שטובעים בתאוות… איך אתה אומר שזה רק ציור?
התשובה היא – שזאת האמת! נכון. אין פה שום דבר, רק למען הבחירה הקב”ה ברא את העולם הזה, את ה’ציור’ הזה. ועל האשליה של העולם הזה כבר אמרו חז”ל: “אין אדם יוצא מהעולם וחצי תאוותו בידו” (קהלת רבה פרק א). אין מי שמצליח להגיע לסיפוק מהנאות העולם הזה, גם אם יהיה לו מה שיהיה לו.
הקב”ה שעליו נאמר “אין צייר כאלוקינו”, הוא כזה צייר שאין כדוגמתו, עד שגם כשנוגעים בציור שהוא צייר – חושבים שזה אמיתי!
בשביל זה הפרסומאים צריכים לעבוד שעות נוספות, כדי למשוך את האדם לתאוות העולם הזה, אחרי שהוא כבר ניסה וראה שאין בהן ממש…
לכן הם מפרסמים תמונה ענקית בגודל של בניין עם איזה שוקולד שכבר לקחו ממנו ביס, וכולם רואים את המקום הנגוס ואיך שהקרם שבתוך השוקולד מתחיל לנזול ממנו. והמסר שלהם הוא כזה: תשמע חביבי! עד היום באמת רימינו אותך, אבל הפעם זה אמיתי! אם תלך עכשיו לחנות ותקנה את השוקולד הזה אז “עולמך תראה בחייך” – תהנה הנאה שאין כמוה בעולם כולו!
עד שממש מתחשק לרוץ לקנות את השוקולד הזה…
הם עושים את זה בפרסומת כל כך אמיתי, עד שממש מתחשק לך לרוץ לחנות ולקנות את השוקולד הזה, כי אתה באמת משוכנע שתהנה ממנו הנאה עצומה. ואחרי שאתה מתפתה קונה וטועם אותו, אתה מגלה שזה בדיוק אותו השוקולד עם אותו כאב בן ואותו כאב ראש…
כך הפרסומאים עובדים כל החיים ועובדים עלינו בעיניים, כמו שכבר אמר רבי נחמן מברסלב (שיחות הר”ן ו) – שהיצר הרע דומה לאותו אחד שעובר בין אנשים עם ידיים סגורות וכולם חושבים שיש לו משהו יקר בידיים, ואז הם רודפים אחריו והוא בורח וממשיך להחזיק את הידיים שלו קפוצות והם רודפים ורצים, עד שמגיע הרגע שהוא פותח את הידיים ומראה לכולם שהן ריקות, ובאותו רגע הם מבינים שהם רדפו אחריו לחינם.
כך אדם מכלה את ימיו בהבל וריק ורץ אחרי התאוות כאילו שהן מציאות, בזמן שהכל רק ‘ציור’ ודמיון. הכל אחיזת עיניים ובאמת אין כלום. כי כשבאים ‘לגעת’ בדבר – אין כלום! זה לא זה. באותם הרגעים שאדם משיג את התאווה, אולי בהתחלה הוא נהנה קצת אבל מיד אחרי שהריגוש חולף הוא מרגיש שחבל, זה לא מה שהוא באמת ציפה לו.
לכן במקום לרדוף ולנסות להתקרב אל מי שידיו קפוצות ואין בהן שום דבר, למי שמוכר שום כלום לכולם, נקיים את מה שמלמד אותנו רבי נתן על מה שהקב”ה רוצה מהאדם: “…שיהיה רצוננו וחפצנו תמיד להתקרב אליו” (אל בורא עולם).
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.