שבועות, היום הגדול והמיוחד לעם ישראל נמצא במרחק נגיעה ואנחנו רוצים להרגיש את העוצמה שלו באמת. איך עושים את זה? הנה כמה עצות נפלאות!
חג מתן תורה ממש בפתח, וכל אחד מאיתנו היה רוצה לזכות להרגיש את גדולת היום הזה, להכיר בגודל יקרת המתנה הנפלאה שניתנה לנו והיא – התורה הקדושה.
יש בקבלת התורה שני צדדים: יש את הצד המשמח והמחמיא שהקב”ה בחר בנו לתת לנו את תורתו הקדושה, חמדה גנוזה, ועל ידה אנו זוכים לעולם הבא. ויש את הצד המחייב, כי פירוש הדבר נתינת עול וזה דבר שטבע האדם להתנגד לו, כמו שמובא בחז”ל על הפסוק “ה’ מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן” (דברים לג), שהקב”ה הציע את התורה לשאר העמים ולא רצו לקבל אותה בגלל שזה מחייב אותם לדברים שהם נגד טבעם.
כמו כן, רואים את זה במה שאמרו חז”ל על הפסוק “ויתייצבו בתחתית ההר” (שמות יט), שהקב”ה כפה עלינו הר כגיגית ואמר לנו, “אם תקבלו אותה מוטב, ואם לאו פה תהיה קבורתכם”. נמצא, שצריך לכאורה לכפות הר כגיגית כדי שנקבל את התורה, כי בוודאי שיש במתן תורה צד של נתינת עול, שטבע האדם להתנגד לזה, אלא שעל ידי הכפייה נכנע הרע שבאדם ואז הוא מתרצה לקבל עול שידוע לו שהוא לטובתו, כמו שאמרו חז”ל לכמה עניינים שטבע האדם מתנגד להם, שרק “כשמזכירים” לו על ידי מלקות אז “נזכר” שהוא באמת רוצה מצד שורשו הקדוש, ובלשונם: “כופין אותו עד שאומר רוצה אני” (עיינו ראש השנה ו. יומא ג: יבמות קו. ועוד).
התורה כהמלצה או כחיוב גורף
לכן דווקא ביום מתן תורה עצמו השְׁנִיּוּת (דואליות) הזו בולטת עוד יותר, ואז באמת היה צריך את צד הכפייה. כי בימים רגילים, האדם יכול להדחיק את צד השעבוד לתורה ולהתייחס אליה יותר כאל “הצעה” או “המלצה” לחיים מלאים וטובים יותר עם עתיד ורוד יותר וכו’, אבל ב”יום מתן תורה” זה שונה, שהרי יום זה למעשה מגלה שכל כולי משועבד למצוות התורה מכף רגל ועד ראש, וכחלק מסדר הלימוד בליל שבועות קוראים בו את תרי”ג המצוות, שהן רמ”ח מצוות עשה כנגד רמ”ח אברים ושס”ה מצוות לא תעשה כנגד שס”ה גידים, לרמז שכל איברינו וגידנו משועבדים לתורה, ויש בזה צד שיכול לעורר התנגדות – שזה אומר ממש על כל החיים שלי שהם משועבדים להיות על פי תורה ולכאורה מבטלים כל צד של בחירה וחירות.
אנו מבינים בוודאי שזו ההרגשה הבאה מהצד גשמיות האדם, והיא הפוכה מהאמת עליה אמרו חז”ל על הפסוק “חרות על הלוחות”, אל תקרא חרות אלא חירות – שאין לך בן חורין אלא העוסק בתורה ע”כ. אבל זה בדיוק הדבר שקשה לאדם להשיגו ולך תסביר את זה, למשל, לאדם רחוק מתורה ומצוות, שדווקא השעבוד לתורה ולצווי של הבורא הוא מה שעושה אותך בן חורין.
אולי גם זה יעניין אתכם:
נפלאות ספירת העומר בתורת רבי נחמן
וממש כמו אותו אדם שרחוק מכל וכל מהתורה, ולכן קשה לו להבין זאת, כך גם האדם שכן קיבל עליו עול תורה אבל עדיין לא זיכך את צד גשמיותו, גם לו קשה להשיג זאת באמת, עד שיחפוץ באמת בתורה ובמצוות ללא צד של “כפה עליהם הר כגיגית”. אלא מאי, מכיוון שזכה בכל זאת להשיג עניין זה מעט בדעתו ברחמיו יתברך, וכן מצד האמונה שמאמין בתורה ובחכמים שמוסרים אותה וכו’, הוא מקבל זאת כעובדה וכופה את עצמו לעסוק בתורה ובמצוות גם כשזה נגד טבעו, ואז רואה פעמים רבות את האור המשופע בו וממילא מתחזק לעסוק הלאה להבא בתורה ומצוות וזוכה למה שזוכה.
הזכות להיטהר
לכן, בבוא היום הגדול הזה הנקרא “חג מתן תורה” צריכים לדבר מזה ולעורר עצמנו לשמוח ולחכות ליום הזה בכיסופים אמיתיים, ולא רק בחיצוניות משום שלא נעים שלא להראות שמחה ביום גדול כזה. וידידי, אל תתמה על עצמך כל כך איך יכול להיות שאינך מרגיש את גודל השמחה. הנה, אפילו רבי נתן כתב במכתב משנת תקצ”א פרשת “במדבר” בזו הלשון: “… ה’ יתברך יזכנו להיראה והשמחה והקדושה והטהרה של חג הנורא הקדוש הבא עלינו לטובה, אם נזכור נקודה אחת מעוצם היראה הנמשכת בשבועות, כמו שכתוב “גם כל העולם כולו חל מפניך וכו’ בקולות וברקים” וכו’, ראוי להזדעזע מעתה בלי שיעור, ואם עדיין אין אנו זוכין לזה, על כל פנים ראוי לשפוך שיחנו הרבה כמים נוכח פני ה’, היכן אנו בעולם, שכבר ספרנו יותר משישה שבועות ועדיין לא נטהרנו להרגיש היראה של שבועות, ה’ הטוב יכפר ויגן עלינו וימשיך עלינו ברחמיו יראתו הגדולה שיקויים בנו “ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו” עד שנזכה לשמחה גדולה על ידי זה, כמו שכתוב (תהלים ב) “וגילו ברעדה”, וזה עיקר שלמות היראה כשזוכין על ידה לשמחה, וכבר כתבנו ודיברנו הרבה בזה, שאפילו על ידי יראת העונש זוכין לשמחה על פי הדרכים שקיבלנו לשמח נפשנו בכל הנקודות טובות וכו'”. רואים אנו מדבריו של רבי נתן שלהשיג היראה והשמחה של מתן תורה זה דבר שלא בא בקלות.
התלבשות החסד בצמצומים
ואפשר שנתעורר על ידי שנתבונן בכך, שבאמת, בכל מצוות התורה שהן מצד אחד צמצומים ודינים (שמשם נמשך העניין שכבד לנו לקבל אותה), באמת, יש שם חסד גדול ועצום ואהבת אין קץ של הבורא אלינו, לכן במתן תורה נראה להם הקב”ה כזקן מלא רחמים. וכן ידוע, שביום זה מאיר הכתר ששם כולו חסד ורחמים בלי שום דין וצמצום, וכן נוהגת הגמרא לומר כאשר מביאים פסוק מן התורה “רחמנא אמר”, וממילא נבין שיום זה הוא יום של התגלות אהבת הבורא ורחמיו עלינו עד אין קץ.
בבוא היום הגדול הזה הנקרא “חג מתן תורה” צריכים לדבר מזה ולעורר עצמנו לשמוח ולחכות ליום זה בכיסופים אמיתיים, ולא רק בחיצוניות בגלל שלא נעים שלא להראות שמחה ביום גדול כזה, אלא גם בגשמיות, במעשים אמיתיים!…
ולהבין זאת אפילו במעט, מדוע אהבתו של השם יתברך מתגלה אלינו דווקא דרך ציוויים ודינים כה רבים, יש להתבונן במה שאמר רבי נחמן מברסלב הקדוש (תורה ב, ליקוטי מוהר”ן תנינא) שכל הפעולות המשתנות נמשכות מאחדות הפשוט ושזו השגה שקשה מאוד להשיגה, ואי אפשר להבינה בשכל איך פעולות משתנות יכולות להמשך מאחדות פשוט, כי באמת אי אפשר להשיג זאת בשום פנים באופן למי שמוגבל לחושים ושכל גשמיים, ועל זה כותב רבי נתן מברסלב ז”ל (הלכות כלאי בהמה הלכה ד) את הדברים הבאים:
“אבל באמת, כל אותיות ותיבות ופרשיות וכו’ שבתורה שמשונים כל אחד מחברו, דייקא על ידם מכירין ויודעין אותו יתברך, כי בשביל זה ניתנה התורה – כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם, כי אורייתא שמא דקוב”ה ואי אפשר לדעת מאחדותו הפשוט יתברך שמו, כי אם על ידי התורה הזאת דייקא שנתלבשה באותיות ודיבורים אלו וכו'”. עיין שם, שמבאר שדווקא בגלל שיש שינויים ודברים הנראים כסותרים זה את זה בתורה שאי אפשר לנו להבין זאת בשכל, על ידי זה נמתק הדין בשורשו שעל די זה מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות”.
התורה – פלא בתוך פלא
ומעתה, אם יתבונן אדם מעט בעניין זה שהבורא ישתבח ויתעלה אין לנו שום יכולת להשיגו בשום אופן ופנים, כי איך יוכל להיות מוגבל אור אין סוף ואחדות פשוט באיזה כלי גשמי ותפישה גשמית, כל שכן עצמות אלוקותו, ואם כן, איך יתכן קשר וחיבור והשגה והרגשה בבורא יתברך לנו, ברואיו, המגושמים כל כך? ואף שהאבות הקדושים לכאורה השיגו את השם יתברך לפני מתן תורה היה זה על ידי עבודתם הנוראה, שבעוצם כוחם זכו ליצור כלים וצמצומים להשגת אורו יתברך, והעידו עליהם חז”ל – שבאמת השיגו וקיימו את כל מצוות התורה עוד לפני נתינתה בגלוי.
אל תקרא חרות אלא חירות – שאין לך בן חורין אלא העוסק בתורה…
ואחרי מתן תורה אין שום דרך להתחבר ולהיות צוותא להשם יתברך רק על ידי תורתו מצוותיו, שזה חסד שרק הוא יתברך יכול היה לגמול עמנו לצמצם בדרכים נפלאות אלוקותו לשיעורין דאתוון דאורייתא (מידות אותיות התורה) שהן כל המצוות וההנהגות שקיבלנו ממשה בסיני, והמתבונן יבין שזה פלא בתוך פלא. היינו, למרות שהתורה הרוחנית כפי שהיא למעלה, היא פלא וחסד שרצה הבורא להלביש אורו בתורה, רוחנית ככל שתהיה, והפלא שהוא עצום ונורא וממש מבהיל מעצם הרעיון הוא, מה שצמצם כל זאת עוד יותר ויותר במצוות גשמיות כדי לאפשר לנו להתחבר וליהנות מזיו אורו.
כי באמת, ברום שמי מרום, התורה היא זכה ואינה מלובשת בדברים גשמיים כלל, לכן קטרגו המלאכים על נתינת התורה לאדם בלבושים מגושמים של “שור שנגח את הפרה” וכיוצא בזה דינים הנוגעים לדברים הגשמיים ביותר, כי הכירו את התורה הזכה העליונה לפני שהיא התלבשה במצוות שאנו מכירים, וכאמור גם שם, בשמים, זה פלא שתהיה אלוקותו מצומצמת בתורה ולו הזכה ביותר כנ”ל, וכל שכן אחרי שהשכיל משה לצמצמה לנו בדברים כל כך גשמיים שעל ידם נוכל להתחבר ולהשיג אותו יתברך, שזה דבר שהמלאכים לא יכלו לתפוס. ממילא אין שמחה יותר מיום זה שבו מתגלה החסד הנורא והמופלא הזה, שנתן לנו השם יתברך את התורה והמצוות להדבק בו על ידן.
להאיר הארת הרצון מהשורש
וזו ההמתקה של הצמצומים והדינים – לרומם את הדעת ולהסתכל על השורש של כל המצוות, שהוא רצונו ואהבתו יתברך אלינו, כלומר לא להסתכל רק על צד הדינים וכפיית היצר שיש בתורה מבלי לקשר אותן לשורש, שאז הם בבחינת שחרות וחושך חלילה, אלא להאיר אותם באור הפנים, הארת הרצון העליון (כמובא בתורה ל), שצריכים להמשיך חיות למלכות חכמה תתאה (שהיא התורה) מאור הפנים, וכן מובא שם שהעיקר הוא המכוון שבשורש כל הצמצומים, שכולם אינם אלא הדרך להביא אותנו להשיג אלוקותו, כמו שכתוב שם “השגות אלוקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים” (עיינו שם).
ולהארה זו אנו יכולים לזכות בחג השבועות, כי שבועות הוא אחד משלושת הרגלים שאז מאיר אור הפנים, כמובא בתורה ל’ הנ”ל, ובשבועות מאיר אור הכתר שהוא האור הפנים והארת הרצון העליון, ממילא נמשכת יראה נפלאה ואהבה כלפי מי שעשה כל זאת, ורצה בנו ובחר בנו לתת לנו את עצמו כביכול, על ידי מתן תורתו לנו עם סגולתו. ועל זה לא נותר אלא לשמוח ולומר בקול גדול – אשרינו!
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון רחב של מאמרים מרתקים, מחכימים וסוחפים בנושא חגים ומועדים בקישור הזה.