את כוח הרצון כולנו מכירים, ונכון שלא תמיד אנו מממשים אותו אבל הגילוי המיוחד על כוח הרצון של כהונה ומלכות ידהים אתכם!…
מובא בפרשת השבוע על התרומה שהביאו ישראל לבניין המשכן – “תרומת המשכן”, שצריכים היו להביא את תרומתם מרצון טוב, כמו שכתוב: “מאשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי”, ומפרש רש”י: ידבנו – מרצון טוב. בהמשך מבאר רש”י דבר מעניין: הוא אומר שכל המשכן נבנה מחומרים שנדבו מרצון טוב כנ”ל חוץ מהתרומה לאדנים, שבאו מכסף של מחצית השקל שהוא חובה על כל אחד, כמובא בחז”ל “כופים על השקלים”.
יש כאן שני דברים הצריכים ביאור: הראשון – מדוע חשוב כל כך שנדבת המשכן תבוא בנדבה מרצון? והשני – מדוע הכסף לאדנים הוא שונה שבא כחובה?
נראה לבאר שתי שאלות אלו לפי מה שכותב רבי נחמן מברסלב (תורה ז, ליקוטי מוהר”ן תנינא “כי מרחמם ינהגם”) שם מבואר (באות יא) שהמקדש הוא מקום שבו מאיר הרצון, כלומר יש מצב שרצון האדם בחשכות ואז הוא פועל בלי חשק ורצון, וקדושת המקדש מסוגלת להביא אותנו למצב של הארת הרצון, למצב של רצונות וחשק (עיין באות י) ולכן מובן בפשטות שנדבת המשכן צריכה לבוא מרצון טוב, שכן זהו עיקר קדושתו כנ”ל (עיין בכלל הרביעי של ח”י הכללים).
לפי זה השאלה השנייה – מדוע כסף האדנים בא בתורת חיוב מתחזקת עוד יותר! הרי גם האדנים הם חלק מהמקדש שעניינו הארת הרצון, ואם כאן ראוי שגם הכסף לאדנים יבוא מרצון טוב ולא מחובה כמו הכסף לכל חלקי המשכן?
אולי גם זה יעניין אתכם:
על מנת להבין זאת, יש להקדים הקדמה קצרה: מי שמעיין בתורה (בפרט באות יא) יראה שישנם שני מצבים של הארת הרצון: האחד הוא בקדושת ה”כהן”, והשני בקדושת ה”מלך”, שכן כתוב שם בעניין משה שזכה להארת הרצון ואמר: “הנני” – ואמרו חז”ל: הנני לכהונה, הנני למלכות (עיין הלכות פדיון בכור ה, אות כא).
הארת הרצון שבכהן היא ההארה של כלליות בן ותלמיד, ומבלי להיכנס כעת בביאור מושג זה יש על כל פנים להעיר לענייננו – שגם הבן וגם התלמיד שמם מורה על ההתבטלות כלפי מעלה – הבן נטפל לאב שהוא למעלה ממנו, והתלמיד נטפל לרב שגם הוא למעלה ממנו. התבטלות זו היא בחינת קדושת הכהונה להעלות את התחתונים לשמים, שזו עבודת הכהנים להקריב קרבנות בהמה שיעלו לריח ניחוח וכו’. לעומת זאת, המלך תפקידו להשפיע לאלו שתחתיו (עיין בפנים באות י על אודות המלך שמפרנס את התלויים בו).
המקדש הוא מקום שבו מאיר הרצון, כלומר יש מצב שרצון האדם בחושך ואז הוא פועל בלי חשק ורצון, וקדושת המקדש מסוגלת להביא אותנו למצב של הארת הרצון…
נמצא, שהכהן והמלך הינם שני הפכים (אגב, סוגיית היחס ביניהם מבוארת היטב בתורה זו, עיין בישעיה ו’ המובא בתורה באות ו’ “מלא כל הארץ כבודו”, לפי הכלל החמישי של ח”י כללים – האומר שכל מקרא שמביא רבינו לאיזה עניין מתבאר כולו באותו עניין), ממילא מובן ששתי הבחינות של הארת הרצון המתגלות אצל הכהן והמלך הינן הפכיות גם כן, בעוד שאצל הכהן הרצון הוא להיכלל בעליונים, אצל המלך הרצון הוא להיכלל בתחתונים (שאלו הם השגות הדרי מעלה והדרי מטה המוב”פ באות ו).
ההר ההצלחה שתעמדו בראשו מורכב מהמון רצונות, כישלונות ואתגרי חיים רבים שהובילו אתכם לשם! אל תוותרו לעולם!…
לפי זה נוכל לבאר את עניין כסף האדנים, שכן האדנים שימשו במשכן לחבר את המשכן לארץ, והוא עיקר תפקיד האדנים – שהמשכן יוכל לעמוד בארץ ששם מקום המלך כנ”ל, ועיקר מהות המלך הוא שמצווה לאלו שתחתיו. נמצא שהארת הרצון שבמלכות היא כאשר אדם עושה בחשק וברצון מה שהוא מצווה ומחויב לעשות. לדוגמה: אדם יכול לעשות את המצוות בלי חשק ורצון רק בגלל שהוא חייב, וזה נקרא חשכות הרצון. אך כאשר מקיים את התורה והמצוות בחשק וברצון, זוהי הארת הרצון שבמלכות.
שונה מזו היא הארת הרצון שבכהונה – שהיא כאשר מתעורר האדם ברצונות לעשות דברים אשר לא צווה בהם (עיין בהלכות נדרים ד ובהלכות נטילת ידיים ו, על תורה זו שמבאר רבות בחינה זו) ומובן מקשרי התורה (באות ט-י) שהארת הרצון שבכהונה מולידה את הארת הרצון שבמלכות, כך שהרצונות “החופשיים” שלנו צריכים לעורר את הרצונות בדברים “המחויבים”, שלולא כן אנו נמצאים בחשכות הרצון.
יהי רצון שנזכה בזכות הצדיק ותורתו לקדושת המקדש ממש עד שנראה בעין בשר ש”שמלא כל הארץ כבודו”.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.