הלילה, עשרה בטבת, יציינו חסידי ברסלב ברחבי העולם את יום ההילולא של רבי נתן. הנה תיאור קצר של הדמות המדהימה הזו, זכותו תגן עלינו.
קורות חייו והתקרבותו לרבינו
רבי נתן שטרנהרץ נולד בנמירוב בט”ו בשבט תק”מ. בגיל שלוש-עשרה נשא לאישה את אסתר שיינדל, בתו של הרב דוד צבי אורבך, פוסק הלכה מפורסם בפולין ובאוקראינה. כשהיה רבי נתן בן עשרים ושתיים עבר רבי נחמן להתגורר בברסלב, ורבי נתן נעשה מיד חסידו הקרוב. הוא העלה על הכתב את כל תורותיו ושיחותיו של רבינו. רבי נחמן עצמו אמר: “אם לא היה הוא – לא היה לכם אפילו דף אחד” (עיין חיי מוהר”ן שע).
הפצת כתבי רבי נחמן ונסיעתו לארץ ישראל
לאחר פטירת רבינו, עבר רבי נתן לברסלב (תקע”א). הוא הדפיס את כל כתבי רבי נחמן, וכתב גם חידושי תורה ודברי חיזוק והדרכה משלו, חלקם פורסמו עוד בחייו. הוא נסע ברחבי אוקראינה, ביקר אצל חסידי רבינו והמשיך להפיץ את תורתו.
בשנת תקפ”ב עלה לארץ ישראל לחונן את עפרה, ונסיעה זו דמתה בהיבטים רבים לנסיעתו מלאת התהפוכות של רבינו עצמו. במהלך שנים אלה, כאשר קרס העסק של חברו הטוב רבי נפתלי הערץ, שתמך בפרנסתו, סבל רבי נתן מעוני קשה. הוא אמר פעם שכשהתחיל לאכול מכלי עץ, לא הצליח להרגיש טעם באוכל.
למרות סבל אישי רב מעוני ומהתנגדות, רבי נתן היה אחראי באופן כמעט בלעדי לעיצובה של חסידות ברסלב ולהפיכתה לכוח החיוני שהיא כיום, וזאת בהעדר אדמו”ר חי.
בסביבות שנת תק”צ, עם הגידול המשמעותי במניין הבאים לאומן לראש השנה, יזם רבי נתן בניית בית כנסת גדול (קלויז) עבור חסידי ברסלב (עד אז שכרו אולם בעיר לצורך התפילות בקיבוץ).
אולי יעניין אתכם גם:
בשתי מילים: רבי נתן – לרגל ההילולה ביום עשרה בטבת
אני רץ ישר לרבינו: ההילולה ה-180 של רבי נתן מברסלב
ולא נתן – אם לא רבי נתן – למוט רגלינו
המחלוקת על רבי נתן ומאסרו
בסוף שנת תקצ”ד, החל האדמו”ר רבי משה צבי מסאווראן לעורר התנגדות עזה וקיצונית כלפי רבי נתן וחסידי ברסלב. התנגדות זו הובילה למאסרו הזמני של רבי נתן בידי השלטונות. לאחר שחרורו, נדד רבי נתן מעיר לעיר באוקראינה, וחזר לברסלב רק באביב תקצ”ה. זמן קצר לאחר מכן הוגלה מברסלב, ונאסר עליו לעזוב את נמירוב עיר הולדתו. אף שקיבל אישור להגיע לאומן בראש השנה ובכמה מועדים אחרים, היה כמעט אסיר בנמירוב. הגבלות אלה הפכו אותו פגיע למתנגדיו, שניצלו כל הזדמנות להקשות עליו. עם פטירתו הפתאומית של האדמו”ר מסאווראן בשנת תקצ”ח, דעכה ההתנגדות, ורבי נתן חזר לברסלב באותה שנה.
יוצאי חלציו
לרבי נתן היו חמישה בנים ובת אחת, וכולם חיו אחריו. רבי שכנה (יליד תקס”ב) ורבי יצחק (יליד תקס”ח) נולדו בימי חייו של רבינו. אחריהם נולדו בתו היחידה, חנה צירל (ילידת תק”פ), ובנו השלישי, רבי דוד צבי (יליד תקפ”ב) – כולם נולדו לו מאשתו הראשונה, אסתר שיינדל (נפטרה תקפ”ו). לאחר מכן נישא לדישל, שילדה לו שני בנים נוספים, רבי נחמן (יליד תקפ”ז) ורבי יוסף יונה (יליד תקפ”ט).
יום פטירתו
למרות סבל אישי רב מעוני ומהתנגדות, רבי נתן היה אחראי באופן כמעט בלעדי לעיצובה של חסידות ברסלב ולהפיכתה לכוח החיוני שהיא כיום, וזאת בהעדר אדמו”ר חי.
בבוקר פטירתו, י’ בטבת תר”ה, ביקש שיקראו לו את שני הסיפורים הראשונים מתוך “סיפורי מעשיות“ של רבי נחמן. הסיפור השני מסתיים במילים, “…בואו נלך הביתה!” כששמע את המילים הללו, הנהן רבי נתן בראשו כאומר, “כן, הגיע זמני ללכת הביתה”. הוא נפטר בהמשך היום בביתו בברסלב, מעט קודם כניסת שבת.
רבי נפתלי, שהיה קרוב מאוד לרבי נתן מאז ילדותם, התגורר אז באומן. בבוקר שלמחרת אמר שהוא בטוח כי רבי נתן נפטר בליל אמש. כששאלו אותו כיצד הוא יודע זאת, ענה: “חלמתי על רבי נתן. הוא רץ. שאלתי אותו, ‘רבי נתן, לאן אתה רץ?’ ‘אני?!’ הוא ענה. ‘ישר לרבינו!'” (מסורת שבעל פה).
יש לנו עוד מאמרים נוספים ומרתקים על רבי נתן בלינק הזה – תיהנו!
