הוא לעולם לא התייאש והמשיך להפיץ את משנתו של הרבי שלו למרות האתגרים הקשים איתם התמודד. רבי נתן מברסלב, הסופר המאמין בגלות האפילה!
בשבוע זה נציין את צום עשרה בטבת שמסמל את תחילתו של מצור על ירושלים. באותו יום, אנו גם מציינים את יום ההילולא של רבי נתן מברסלב – שנפטר ביום זה. רבי נתן היה ועודנו תלמידו המובהק של רבי נחמן עד עצם היום הזה.
מה הקשר בין שני אירועים אלה?
לפני שפגש את רבי נחמן, כשהיה רק בן 22, רבי נתן כבר היה עילוי אדיר בתורה עם קריירת רבנות בכמה קהילות. וברגע שהוא פגש את רבי נחמן, הרב’ה שלו, הוא הבין מיד שהוא צדיק האמת ויותר מהכל רצה ללמוד את משנתו ולהפיץ אותה בכל העולם כולו. לתדהמת משפחתו, הוא ויתר על כל מה שחיכה לו ואיין את עצמו לחלוטין כדי ‘להכיל’ את רבי נחמן. הוא שאף להיות השתקפות מושלמת של משנתו של רבי נחמן, כמו שהירח משקף את האור שהוא מקבל מהשמש. אז מה הפלא שהשיעור האחרון שרבי נתן לימד (נמצא בליקוטי הלכות, ראש חודש ז) עוסק בתיקון מיעוט הלבנה.
הקשר של רבי נתן עם רבי נחמן לא אפשר לו חיים קלים בכלל. במשך תקופת חייו של רבי נחמן, רבי נתן היה מוחרם על ידי משפחתו. אחרי הסתלקותו של רבי נחמן הוא הפך למוקד של ההתנגדות למשנתו של הרבי שלו, שהלכה וגברה בעקבות העקשנות של רבי נתן להמשיך את דרכו של רבינו. רבי נתן הושם ללעג בפי החולקים והמתנגדים הרבים, הושמץ והוכפש, הותקף ונכלא ואף נאסר עליו להיכנס לעיירה אומן. אבל שום דבר מכל אלה לא עצר אותו. הוא ידע מה נכון, והוא ידע שהאמת תתגלה ובסוף תנצח!
אולי גם זה יעניין אתכם:
בדרך זו רבי נתן המשיך עד לנשימתו האחרונה, ולא הפסיק ללמד ולהפיץ את דברי רבי נחמן. בכל נסיעותיו, אפילו במסע שלו לארץ ישראל, הוא לקח איתו ספרים של רבי נחמן. ועם כל ספר שמכר הוא שמח מאוד, כי עכשיו התורה הזו יכולה להימצא באיסטנבול, אלכסנדריה ועוד. הוא בנה בית דפוס משלו ופיקח עליו – כל זאת במטרה להדפיס ולהפיץ כמה שיותר ספרים בצורה קלה ולעיתים קרובות יותר. וגם כשזה נמנע ממנו – אחרי שהחרימו לו את מכונת הדפוס – הוא לא ויתר! אלא חיפש דרכים אחרות להדפיס ולהפיץ את משנתו של רבו – רבי נחמן מברסלב. כל ימי חייו, כפי שתועדו ביומן שכתב ובמכתבים ששלח לבנו ולתלמידיו, היו השתקפות אמיתית של אחת האמירות החזקות והמוכרות של רבי נחמן מברסלב: “אין שום ייאוש בעולם כלל”!
רבי נתן לא ויתר, כל חייו היו השתקפות אמיתית של אחת האמירות והמוכרות של רבי נחמן מברסלב – “אין שום ייאוש בעולם כלל!”….
זה היה אחד השיעורים האחרונים שרבי נחמן לימד, כחודשיים לפני פטירתו. כשהיה בשיאה של מחלת השחפת ממנה נפטר, כשכבר לא נותר לו כוח, ואפילו אמר לתלמידים שהגיעו לשמוע חידושים ודברי תורה ממנו שכבר אין להם שום סיבה לבוא אליו כי אין לו מה ללמד אותם. מהמקום הזה הוא לימד את התלמידים שלו כיצד הם יכולים להחיות את עצמם כשהם מרגישים ריקים מכל. ואז שאג בקול גדול את המילים שהיו הכי מוכרות לו – אין שום ייאוש בעולם כלל!
רבי נתן ציין אז, שהמילים שרבי נחמן אמר באותו שיעור היו עמוקות מאוד ושהוא הבין שרבי נחמן הדריך את התלמידים שלו, לאורך כל הדורות, שלא משנה מה קורה להם, לא משנה כמה גדולה הנפילה שלהם – תמיד יש תקווה ושהם תמיד יכולים לשוב לבורא עולם!
רבי נתן חי בדרך הזו בכל נים ורגע בחייו, אך עבורנו זה לא תמיד קל. אנחנו מסתכלים על רבי נתן וחושבים שלמרות החיים הקשים שחווה, לא באמת הייתה לו סיבה להתייאש בגלל שהוא היה צדיק וראה את הצדיק שבדור – רבי נחמן. אבל אנחנו מה? איך אנחנו יכולים להתמודד עם העולם הזה? עם בורא עולם? אחרי כל מה שעשינו?
בחודשים האחרונים שלו בעולם הזה, רבי נתן גילה לנו סוד. כשהוא ישב והתבונן בנרות שבת, שהודלקו מוקדם יותר באותו יום, הוא לחש את המילים מתפילת עמידה – “חנון המרבה לסלוח”. וכמו שהנביאים שלנו הכריזו שוב ושוב, שהקב”ה לא רוצה להעניש ולהרחיק אותנו, אלא שנשוב אליו והוא יסלח לנו!
תמיד יש תקווה ואפשר להתחיל מחדש, זה המסר של רבי נתן אלינו!….
רבי נתן, כשעבר על המילים האחרונות של רבו, ידע שזה חיוני והכרחי עבור כל אחד מאיתנו לסלוח לעצמנו, להשיג את התקווה ולשאוף לחזור לבורא עולם. הוא היה האדם היחיד, אחרי רבי נחמן, שיכול היה ללמד אותנו את המסר הזה, כאשר הגימטריה של המילים “חנון המרבה לסלוח” היא בדיוק כשמו של רבי נתן – 500.
כשהאויבים שלנו הטילו מצור על ירושלים, נראה היה שהכל אבוד ואפסה התקווה. זו הייתה ההתחלה של הסוף בלי שום תקווה לעתיד. המסר של הנביא ירמיהו שעם ישראל יכלו לחזור בתשובה ולהציל את עצמם – נפל על אוזניים ערלות, וכולנו כבר יודעים מה קרה בסוף.
ביום הזה, בואו נאפשר לעצמנו לשמוע את הלחישה של רבי נתן – תסלחו לעצמכם ותתחילו מחדש! בוא נזכור כמו רבי נתן, שלכולנו יש חתיכה של הצדיק בתוכנו, שאנחנו יכולים להאיר איתה את העולם. וכשנמצא ונגלה אותה בתוכנו ונחלוק אותה עם אחרים, נקיים ונמלא את חזונו של הנביא – שהצום של יום עשרה בטבת יהפוך ליום של שמחה.