דווקא בעולם של שונות ורבגוניות יש לנו את התנאים להיות הכי מיוחדים, לשמוע את הקריאה הגבוהה כדי להעריך את מתנת החיים!
“הדברים שגורמים לי להיות שונה הם הדברים שגורמים לי להיות מי שאני” – אלן אלכסנדר מילן (מחבר הספר “פו הדב”).
אינדיבידואליות היא אחת מהמעלות יקרות הערך בחיים. תארו לכם כמה משעמם היה יכול להיות העולם אם כולנו היינו דומים. עולם של שכפול לא יהיה ראוי לחיות בו. אחרי הכל, מה יעשה אותנו מיוחדים מאחרים? רבגוניות ושונות מייצרות את התנאים שאנו צריכים על מנת להעריך את מתנת החיים.
מושג זה נכון ואמיתי לגבי הבריאה כולה. בעוד לפני הבריאה הכל היה אחד, אלוקים עשה מקום לכל אחד מאיתנו כדי שיגיע לידי קיום. אפשר להשוות את העניין הזה לשני צדדים. הצד הימני הוא ישר – הוא מייצג את האחדות של אלוקים ואין שום מקום לאף אחד מלבדו. הצד השמאלי, מגוון ויצירתי. יש הרבה בחירות והבחנות, אבל יש גם את הפוטנציאל לשקרים ופברוקים.
עד כמה שהאינדיבידואליות שלנו יפה, הצד השמאלי מטבעו פונה תמיד לדרך של לחופש הבחירה והאפשרות להיות עיוורים לגמרי ממקור החיים. אנחנו מוקפים בחברה שבה השקר והתרמית כל כך בולטים והאפשרויות נגישות וזמינות בקלות. השאלה היא, איך אפשר להישאר ממוקדים? איך נצליח לגשת לצד הימני, אל מקור החיים עצמו, האלוקים האחד והיחיד?
אולי גם זה יעניין אתכם:
הקיום שלנו בעולם הזה ניתן להשוואה לחיים של עבד. נולדנו למצב מוגבל, מרושש ולא ומושלם. אבל אנחנו רוצים לחוות משהו גבוה ואינסופי ויותר משמעותי, לכן התורה מצווה על העבד לעבור מילה.
ואתם בטח תוהים מה הקשר?
אנחנו מוקפים בחברה שבה השקר והתרמית כל כך בולטים והאפשרויות נגישות וזמינות בקלות. השאלה היא, איך אפשר להישאר ממוקדים? איך נצליח לגשת לצד הימני, אל מקור החיים עצמו, האלוקים האחד והיחיד?
ובכן, אדם נוצר בצלמו ובדמותו של בורא עולם, אבל נולד עם תוספת מסוימת – הערלה, אותה אנו מסירים על ידי מצוות המילה. הערלה לא משרתת שום מטרה, פרט לכך שהיא מייצגת את הפוטנציאל של הריבוי והגיוון של העולם הזה, וכתוצאה מכך, תרמית ושקר. לכן חייבים להסיר אותה. ועל ידי שמסירים אותה בעזרת המילה, העבד מגיע לקריאה גבוהה יותר ונעשה מחובר לאחדות הבורא. מסיבה זו, ההלכה היהודית מורה לנו שהעבד חייב להימנע מלעבור על מצוות “לא תעשה”.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו, שכאשר אנו מדברים מילים של אמת גם אנו מורמים ומסוגלים להחזיר ולחבר את העולם של הריבוי והגיוון לאחדות המקורית שלו. מעטה השקר והתרמית מוסר מהעיניים שלנו ואנחנו יכולים, סוף סוף, לחוות את מהות הבריאה.
תסירו את מסכת השקר ותחוו את הדבר האמיתי!
אולם, התורה מספרת לנו שלא משחררים את העבד שהגיע לדרגה חדשה. “וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם, לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹולָם…” (ויקרא כה, מו).
למה? הרי עכשיו כשהוא הגיע לדרגה גבוהה יותר מזו שהיה בה קודם – עבד, הוא לא צריך לחיות חיים של חופש? חיים של התלהבות רוחנית? מדוע הוא צריך להישאר משועבד?
אלוקים ברא את העולם הזה במצב הנוכחי, ורוצה שהוא יישאר כך. זה התפקיד שלנו להעלות את החיים שלנו ולהתחבר לאחדות של הבורא. וכדי שזה יקרה, אנחנו צריכים לחוות באופן תמידי עליות וירידות.
זה רצונו של הבורא. והקב”ה, ברחמים והחסדים המרובים שלו, הוא יודע היטב שאנחנו לא רוצים להיות חופשיים באופן מוחלט. בכל אופן, מכיוון שהוא יודע שזה לטובתנו הנצחית, הוא נותן לנו את היכולת והאפשרות להשיג את הסבלנות והנחישות על מנת למזג בין השתיים – הירידות והעליות, ועל ידי זה לשרת את בורא העולם, אבינו שבשמים, במסירות ואהבה.
אם נלך עם גישה זו נבין שאנחנו לא עבדים כלל!
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים ומעניינים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.
