פרשת פנחס, היא פרשה מאוד עוצמתית. אפשר ללמוד ממנה הרבה על איך אדם צריך להתנהג בדרך הישר והאמת,
היא מתחילה עם השכר של פינחס על כך שהרג את זמרי בן סלוא.
זמרי היה נשיא שבט שמעון, איש מכובד מאוד, אך הוא חטא בחטא מחריד ביותר, והוא היה הסיבה למגיפה שפגעה בעם ישראל. פינחס לא היסס, ההלכה קובעת “הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ” פינחס קם הרג אותו.
הוא לא היה ליברלי והתפלסף, “זמרי הרי היה איש גדול, איך אפשר להעניש אותו?” אלא פשוט קם והרג אותו, כי הוא היה חורבן אמיתי. האיש גדע את חייהם של יהודים רבים. בגללו היתה המגיפה.
זה מזכיר לנו מאוד גם את המנהיגים של היום. רבים מהם מתנהגים כזמרי. אבל זה לא מפריע להם. הם עושים את מה שהם רוצים, וזה לא משנה להם כמה אנשים ימותו, או יפגעו,
למזלו של עם ישראל פינחס לא קיבל את זה, והוא הרג את נשיא שבט שמעון, ו…המגיפה נעצרה. ובשכר זה פינחס קיבל את הכהונה והוא קיבל שכר עצום בעולם הזה ובעולם הבא.
המדרש אומר שפינחס הוא אליהו הנביא. שמעתם פעם על אליהו הנביא? הוא חי לנצח. הוא עלה לשמים במרכבת אש, אבל הוא לא מת. אליהו חי לנצח. זה חלק מהשכר שקיבל פינחס על קנאותו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לחבר את הלב מחדש – פרשת השבוע פנחס
והפרשה ממשיכה עם ספירת בני ישראל
למה? כי 24,000 איש נהרגו במגיפה, והיו יותר מ-176,000 איש שנהרגו בעקבות מעשה בנות מדין, שהרגו הדיינים איש באחיו, כל דיין הרג 2 אנשים והיו 88,000 דיינים, (כמובא ברש”י במדבר כה, ה,)
אז מה שקרה הוא שה’ אמר, אלה הם בניי. אני לא רוצה לאבד אפילו אחד מהם. הם כל כך חשובים לי, אני רוצה לספור אותם, אני צריך לדעת כמה הם, ולכן ספרו את בני ישראל. ספרו אותם כבר 40 שנה קודם לכן, ועכשיו שהם היו בדרכם לארץ ישראל, הם רצו לדעת מה המספר המדוייק.
ולאחר מכן היתה חלוקת הארץ ומינוי מנהיג חדש
ה’ אומר למשה רבנו, אלה האנשים שיירשו את הארץ, וכשה’ אמר לו, אתה תחלק את הארץ בין העם, משה רבינו חשב שהגזירה נגדו בוטלה (שכידוע ה’ גזר עליו שלא יכנס לארץ) ולכן הוא גם ייכנס לארץ, וה’ אמר, לא, זה לא יקרה. אני נשבעתי שאתה לא תיכנס לארץ, אז תמנה את יהושע תלמידך שינהיג אחריך.
זאת לא היתה מנהיגות שנבחרה בצורה דמוקרטית. משה רבנו לא היה מנהיג שנבחר דמוקרטית. הוא נכנס למצרים – ה’ אמר לו, לך, הוצא את עמי. הוא נכנס, אמר לעם, אוקיי, חבר’ה, אנחנו יוצאים – אנחנו עוזבים את מצרים. מי ביקש ממך? מי אתה? אתה לא נבחרת על ידינו.
כמובן, עכשיו בשנת 2024, כשאנו רואים מה קורה באמריקה. כשיש שני אנשים זקנים, שניהם בני כ-80. אחד סנילי ואחד משוגע, ואלה האנשים הטובים ביותר שיכלו להיבחר דמוקרטית להוביל את המדינה. השתגענו? כן. זה מה שקורה – לוקחים שני אנשים שהם, לא בעניינים, וממנים אותם למנהיגים – דמוקרטיה במיטבה. (המאמר נאמר לפני פרישתו של ביידן מהמרוץ ולצערינו יורשתו הרבה יותר מנותקת ממנו).
עם ישראל לא היה כך. היו להם אנשים שמינו אותם על פי ציוויו של ה’. משה רבנו מינה את יהושע, התלמיד הקרוב ביותר שלו, זה שקיבל הכי הרבה ממשה. התלמיד שהבין את הגישה של משה רבנו לעם ישראל, והוא המשיך באותה הדרך, וכך הם נכנסו לארץ. כי הם הלכו לפי ההנהגה של משה.
ואפשר לראות גם דורות אח”כ ששמואל הנביא – מינה את דוד המלך למלוך על ישראל, וכך זה היה. המנהיגים הטובים ממונים על ידי הנביאים, על ידי ה’, ולא על ידי נבחרי הציבור.
הפרשה ממשיכה ומספרת לנו על כל הקורבנות שעלינו להקריב בימי חול, בשבת, בראש חודש ובחגים, וכך היא מסתיימת
אך פרשת פנחס היא השנייה באורכה בתורה, ויש לה כל כך הרבה מה ללמד אותנו.
פרשת פנחס מחולקת לשלושה חלקים
היא מתחילה עם פינחס. ה’ אמר למשה, תגיד לו, “הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם” – אני נותן לו את בריתי שלום. מה הכוונה?
רבי נחמן מסביר ששמירת הברית, שמירת המילה, שמירת המוסריות – זה מה שמוביל לשלום! לא נבחרי הציבור, לא אנשים שדוחפים את עצמם לעמדת מנהיגות. שאולי יש אחד מתוך מיליון – מאלה שדוחפים למנהיגות, שהם נקיים מוסרית, לרוב, אפשר להמר שהם לא נקיים מוסרית. ולמה? יש לנו הוכחה – אין שלום. הכל סוער, הכל הפגנות, הכל מוביל לבעיות, למריבות, לקשיים, למלחמות – כי אין מוסריות.
היה זמן שבו היו מנהיגים שחשבו על העם, משה רבינו, דוד המלך, רש”י, הרמב”ם, שהם היו מנהיגים שחשבו על העם מה טוב לעם, מה הם יכולים לעשות למען העם – לא מה הם יכולים לעשות למען האידיאולוגיות שלהם, שהם חושבים שהן נכונות, אז זה הלקח הראשון של הפרשה.
הלימוד השני מהפרשה – איך להישאר לנצח
אתם רוצים לדעת מי נשאר, אתם רוצים לדעת מי שרד? רק תסתכלו – אלה שהלכו לפי הנהגת התורה. תסתכלו על כל הדורות שלנו – 2,000 שנה בגלות. כל אלה שנגד הדת, כל אלה שנלחמים בדת עד היסוד – גם הם כאן היום בעם היהודי רק בגלל הסבים והסבתות שלהם ששמרו את התורה, שהיו זהירים בדרך שבה הם מתנהגים אחד לשני. בבין אדם לחבירו, הם כיבדו את האחרים, וכך הם נשארו עם התורה, עם המוסריות של התורה, וכך הם נשארו יהודים.
הם הוכו, הם נרצחו, הם סבלו, אבל הם שמרו על המוסריות שלהם, וכך היהודים הפכו למי שהם. זה מה שהחלק השני של פרשת פינחס מספר לנו.
החלק השלישי של פרשת פנחס – חלוקת הארץ
כי אם אנחנו הולכים בדרך התורה, אנחנו יכולים לקבל את הארץ. אם אנחנו לא הולכים בדרך התורה הארץ לא מגיעה לנו כל כך בקלות. הסתכלו על כל המאבקים שיש לנו עם הערבים. אפשר לדמיין שיש יהודים בישראל שתומכים בערבים? לצערינו כן – למה? כי הם איבדו כל מידה של מוסריות. “הערבי נחשב כמו אחי. הערבי נחשב כמו בן דוד שלי. הערבי שווה לי.” לא, הוא לא. אנחנו רואים איך הערבי מתנהג – הוא הורג. לעומת זאת אנו רואים איך היהודי מתנהג – הוא רוצה להיות בן אדם טוב. אז איך אפשר להשוות?
זה מזכיר לנו מאוד גם את המנהיגים של היום. רבים מהם מתנהגים כזמרי. אבל זה לא מפריע להם. הם עושים את מה שהם רוצים, וזה לא משנה להם כמה אנשים ימותו, או יפגעו,
אבל ככה אנשים בלתי מוסריים חושבים, ותסתכלו, כל אלו שגורמים לפילוג העם גם בזמנים אלו, הם אלה שאיבדו כל מידה של מוסריות. אנחנו בצרה, אנחנו צריכים מנהיג כמו יהושע. ואז נזכה לבנין בית המקדש, ונזכה להקריב קורבנות בימי החול, ובשבת.
דברים משתנים, זמנים משתנים. יש תקופות שונות במהלך השנה, עונות באות והולכות. יש זמנים קלים ולפעמים יש זמנים קשים יותר אבל האם תהיה לנו היכולת להתמודד עם כל הקשיים, תהיה לנו יכולת לשרוד את כל הזמנים הקשים איך? פשוט על ידי הליכה בדרך התורה ושמירה על צלם האנוש שלנו.
יהי רצון שה’ יעזור לנו שנזכה להיות מוסריים. מוסריות נכונה ואמיתית – לא פוליטית, כדי שנוכל להתמודד עם כל תהפוכות החיים, ולצאת מנצחים. יהי רצון שה’ יברך אותנו בשמחות ונחת, ונזכה לראות בביאת המשיח, אמן ואמן.
