בכל העניינים בתחומים השונים בחיינו אנו נוטים לבחור את דרך האמצע, למה אנחנו לא עושים את זה כשזה מגיע לפרנסה?
דוגמאות לא מעטות יש לעניינים שבני אדם בכלל, ובעלי תשובה בפרט, מתקשים ללכת בהם בדרך הממוצע, והמובהק שבהם הוא נושא הפרנסה. בנושא הזה יש נטייה להדבק לשני צדדים קיצוניים הפוכים זה לזה לחלוטין – צד אחד: לעבוד כל היום כמו עבד נרצע או לחפש כל הזמן ‘קומבינות’ ועסקים, ואז הראש שקוע כל היום ב’ממון ממון’…
והצד השני: לא לעשות שום השתדלות כלל, ועניין זה שייך רק למי שיש לו ביטחון אמיתי והסתפקות במועט ויש לו חשק אמיתי לעסוק בעבודת השם, והוא מוכן לוותר על הרבה חומריות, והלוואי שנזכה כולנו למדרגה זו. אבל מי שזו לא מדרגתו נעשה מבולבל ובעל חוב, מעונה ומיוסר בדקדוקי עניות ובעיות שלום בית ועוד, וגם ראשו עסוק רוב היום ככולו ב’ממון ממון’… ויצא שכרו בהפסדו.
ומכיוון שהאמת היא תמיד דרך הממוצע, כמו שהקדמנו במאמר גשר צר מאוד, צריך כל אחד למצוא את השלום והממוצע ביניהם כל אחד כפי מקומו ומדרגתו, וזו ‘אחת מהעבודות הקשות שבמקדש’…
המפגש עם האמונה
נושא זה, שהוא מורכב כשלעצמו, נעשה עוד יותר קשה אצל בעלי תשובה שגדלו בעולם של ערכים שאינם על פי התורה ונחשפו מקטנותם לצורת ההסתכלות הטבעית של רוב העולם על נושא זה, שהיא הסתכלות מאוד פשטנית וישירה: עיקר עיסוקו של האדם בעולם הזה הוא לעבוד ולהשיג פרנסה, וכולם דבקים מאוד במה שכתוב בתורה: “בזיעת אפיך תאכל לחם…” – והנה, הם חוזרים בתשובה ונחשפים לעולם ערכים אחר. כאן מדברים על ביטחון ועל כך שפרנסה היא מן השמים, ולא תלויה בהשתדלות של האדם אלא היא נקצבת לו כל שנה, ממילא העיקר זה ביטחון בבורא עולם ולעסוק בתורה וכן הלאה.
ובכן, על פי האמור – שלכל אדם הכי קל להיצמד לצד כלשהו מוחלט כדי שלא יצטרך לברר את ההנהגה האמיתית כל הזמן, גם כאן הכי קל לו להיצמד לאחד מהצדדים הקיצוניים של נושא הפרנסה: או שאין לו חשק וכוח להתמודד עם סוגיית האמונה והביטחון בבורא עולם, ואומר לעצמו את מה שרוב העולם אומרים: ‘אלך לעבוד ויהיה לי שקט מכל העניין’. ואז, על פי רוב, העוצמה של התשובה שלו נבלמת וחסר לו הרבה בעבודת השם, כי החיכוך עם העולם החיצון מזיק מאוד ליראת השם. או שהאמונה שבוערת בו לא מניחה אותו לשקר את עצמו כך, ואז הוא נדבק לצד השני: אני לא אעשה שום השתדלות ומעשה כלל ואסמוך על מה שאומרים שהשם מפרנס (בתקווה שיזה יעבוד…)
אולי גם זה יעניין אתכם:
ובאמת, ישנו ממוצע בעניין זה לכל אחד כפי עניינו, ולפני שננסה לצייר את הדרך הממוצעת הזו נדגיש שאיננו מתיימרים לסכם את הנושא או להתוות בו איזה קו מוחלט, כי זה נושא עמוק וקשה שאין מי שניצל מהקושי שבו, אבל ננסה להעביר בו את נקודת החבר ממה שיש בספרי רבינו הקדוש ז”ל ומהמקובל אצל חסידי ברסלב, וכל אחד ילך וירחיב את התבוננותו בעניין עד שיגיע לנקודת האיזון שלו.
השכל והחוויה
ראשית, צריכים לדעת שבאמת העיקר זה הביטחון כמו שכתוב בכל ספרי המוסר וההשקפה, וכן אומר רבי נחמן מברסלב בפירוש: ‘העיקר זה ביטחון’, ולכן חלק עיקרי מההשתדלות שלנו צריכה להיות לקדש את עצמנו בתורה ותפילה ומעשים טובים, ולעשות את כל המאמצים לקנות את מידת האמונה והביטחון על ידי לימוד בנושא, וכמובן, הרבה תפילה ותחנונים לבורא עולם.
ובאמת, עיקר העבודה לזכות על ידה לאמונה וביטחון היא התקרבות לצדיק האמת וחיפוש רוח קדשו, שרק על ידי זה מתברר כוח המדמה וזוכים לאמונה אמיתית דקדושה, אמונת חידוש העולם וכו’, כמובא בתורה ח חלק ב, שם מובאת אזהרה מפורשת – שצריכים לבקש הרבה מהשם יתברך להתקרב למנהיג אמיתי שיש לו בחינת רוח הקודש וכו’, כדי שיזכה על ידי זה לאמונה.
וזו הנקודה שעוברת כבריח תיכון בכל עניין ועניין בחיים, שבכל נושא ונושא שנגע בו, עיקר הבירור להגיע על ידו לנקודת האמת, כל אחד כפי עניינו, נעשה על ידי התקרבות לצדיק וממילא זו צריכה להיות עיקר ההשתדלות של כל אחד.
בפרט בעניין של פרנסה, משא ומתן, תאוות ממון וכו’, אי אפשר בשום פנים ואופן לתקן את זה ולהמתיק את מרירות העולם הזה, כי אם על ידי שממשיכים את ה’ברית מלח עולם’, על עצמנו, היינו התקרבות לצדיק ותורתו ואנשיו וכו’. כמו שמובא בתורה כ”ג, ומוזכר בהרבה מהמכתבים בספר ‘עלים לתרופה’ מה שכתוב בזהר הקדוש: ‘אלמלא מלחא לא הוי עלמא יכיל למסבל מרירותא’ – אלמלא המלח לא היה יכול העולם לסבול את המרירות – שרבי נתן מזכיר ומדגיש שוב ושוב לשומעי לקחו, שרק על ידי התקרבות אמיתית לצדיק שנקרא ‘ברית מלח עולם’, רק על ידי זה אפשר להמתיק את מרירות העולם הזה, שהיא בעיקר מרירות הפרנסה.
וזו לשונו במכתב מפרשת ‘במדבר’ שנת תקצ”ג: “…וזכור היטב הלשון הקדוש הזה שגילה הוא זיכרונו לברכה בלשונו הקדוש שחמדת הממון הוא מרירותא דעלמא, מר ממוות, והוא נמשך מפגם הברית, ואי אפשר להמתיקו כי אם על ידי ברית מלח עולם, שהוא הצדיק האמת. תדע ותאמין שכל העולם מלא מרירות יותר מאשר עובר עליך, מה נשיב לה’ אשר אנו זוכים לידע מהצדיק האמת יסוד העולם, שהוא ממתיק המרירות של כל העולם כלו, ובוודאי החוסים בצלו ומתקרבים אליו נמתק מהם המרירות הרבה יותר…” ע”כ.
לכן כל מה שיעשה האדם, ואיזו עצה שיקבל ממי שיקבל, אסור לעולם לשכוח את העיקר שהוא – ההתקשרות לצדיק האמת, היינו לנסוע לפקוד את ציונו הקדוש באומן, לימוד עקבי בספריו וספרי תלמידיו, הקשר התמידי עם חסידי ברסלב, לשוחח ולהתפלל ביחד וכו’, והתבודדות בינו לבין קונו, שעל ידי זה זוכים להיות מקושרים עם הצדיק, שעל ידי זה הכל נמתק כאמור.
בכל נושא ונושא שאדם נוגע בו – עיקר הבירור להגיע על ידו לנקודת האמת, כל אחד כפי עניינו, נעשה על ידי התקרבות לצדיק וממילא זו צריכה להיות עיקר ההשתדלות, ובפרט בעניין הפרנסה!..
צידה לדרך
עובדה למעשה, מוכרחים לדעת שעד שזוכים לביטחון אמיתי ולהמשיך פרנסה בקדושה צריכים עבודה רבה, כמו שמובן מתורה כ”ג – שצריכים לצעוק על זה ק”ם קלין (140 קולות) כפליים מהיולדת, כי לזכות לביטחון דקדושה זו מדרגה גבוהה מאוד, וממילא מובן שלא תיכף ומיד כשחוזרים בתשובה זוכים לביטחון כזה שעל ידו ניתן להמשיך פרנסה בלי שום השתדלות. וגם כשזוכים לכזה ביטחון, רואים בחוש שהרבה עובדי השם ותלמידי חכמים חיו חיי הסתפקות גדולים מאוד, וזו הייתה עיקר מדרגתם הרוחנית – ששמחו באמת במעט ועיקר חיותם הייתה מהתורה.
מצד שני, אסור לשכוח שגם אם יעשה אדם את כל ההשתדלויות זה לא מה שיביא לו פרנסה, כי העיקר הוא ביטחון – שהוא הכלי להמשכת פרנסה בקדושה, ומי שחסר לו ביטחון יסבול מרורים בעניין הפרנסה גם אם על פניו נראה שיש לו הכנסה גבוהה.
תמיד ובכל מצב צריך רק את דרך האמצע, ובמיוחד כשזה מגיע לפרנסה!…
לכן, על פי רוב, האדם צריך לעבור בנושא של הפרנסה וטרדת הממון הרבה בירורים ומרירות וטרדות. אמנם, על פי האמור לעיל, מובן שאפשר להמתיק את זה גם לפני שזוכים לזה בשלמות, על ידי שמתקרבים לרבי ומתמידים בלימוד ספריו ועצותיו הקדושות כנ”ל.
ותוך כדי זה לא צריכים להיות ‘שלימזל’, אלא כל אחד צריך לאזור כגבר חלציו ולעשות מה שביכולתו שתהיה לו פרנסה, כמו שרבנו הקדוש כותב (בתורה ז בחלק ב) – שצריך להיות איש חיל ולחגור מותניו להיות מפרנס, עיין שם. כי בלי פרנסה כלל קשה מאוד מאוד לעבוד את הקב”ה, וזה גורם להרבה מאוד תקלות, אלא שצריכים הרבה מאוד תפילה וישוב הדעת למצוא את הדרך הנכונה באופן שיהיה הכי יעיל לכך שהרוחניות תצא נשכרת.
ועיקר החשבון צריך להיות – באיזה אופן יהיה לו יותר ישוב הדעת ללמוד תורה ולעסוק בעבודת השם, בהתבודדות וכדומה? כלומר, האם על ידי שיעשה השתדלות של כך וכך שעות יוכל על ידי זה ללמוד ולהתפלל בישוב הדעת שאר הזמן, או שזה יבוא לגמרי על חשבון הרוחניות. ומצד שני, האם בלי השתדלות כלל הוא אכן זוכה לשבת ולעסוק בעבודת השם, או שהוא רק מבולבל ורץ כל שני וחמישי למצוא הלוואות בגמ”ח…
ועיינו בליקוטי מוהר”ן (תורה ס”ו) שם כותב הרבי שעל ידי פרנסה זוכים לאמת, וזו לשונו: “… כי על ידי שיש לו פרנסה ואינו נצרך לבריות, זוכה לאמת. בחינות עלמא דאתי, בבחינות: “אשרי שא-ל יעקב בעזרו שברו על ה’ אלוקיו”. עיינו שם כל התורה הנפלאה.
במאמרים הבאים נמשיך בבירור הנושא בעוד דוגמאות.
גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!