פורים מלמד אותנו להשתחרר מאי השפיות ומהטירוף, לצאת מהריק של המן חדל האישים ולעלות על הדרך שמורה לנו מרדכי הצדיק ולממש את הפוטנציאל האדיר שלנו!
הוא אחשוורוש – אחיו של העומד בראש (על פי מגילה יא, ע”א) המולך מהודו עד כוש – על כל העולם כולו (שם).
אי שפיות!
טירוף!
הטירוף המוחלט!
ובכל זאת, צריך להסתכל.
בעצם, אנחנו מחשיבים כ”נורמלי” את המצב כפי שהוא. הרעיון – האשליה – כאילו אחד מאיתנו “טוב” מהאחר, או עצם הרעיון שאפשר להשוות בינינו. האם אפשר לומר שהמבוגר טוב מהילד, או שהכישרונות האלוקיים של האדם בני השוואה לכישרונות האלוקיים של מישהו אחר? למה הדבר דומה? להשוואת שני צבעים או שני פירות – האם טוב הכחול מהבז’? האם השזיפים טובים מהאגסים?
אולי גם זה יעניין אתכם:
אך בעצם ריחוקנו מבורא עולם, בתחושות שלנו שאנו מופרדים ממנו אנו חשים ריק פנימי, אובדן עצמיות. לכן באה השאלה הפנימית “מי אני?” על תשובתה: “אני טוב ממנו” או “אני לא כזה”. אנחנו לא עוצרים כדי לתמוה כמה אנחנו מנותקים אם אנחנו חושבים בצורה כל כך לא שפויה.
הרי המן הרשע היה ממש כלומניק, חדל אישים. בעבר הוא שימש כספר הכפר וכבלן בבית מרחץ (מגילה טז, ע”א). אך בהיותו מנופח מחוץ לכל פרופורציה על ידי אחשוורוש, הוא ניסה להדחיק את תחושות הנחיתות שלו.
ה”המן” של הנשמה מקורו בריק – תחום הקיום שהקב”ה “פינה” אותו. לכן, כל אימת שניכנס לריק נרגיש כאילו איננו כלום ונרגיש צורך לפצות את עצמנו על ידי התפארות. ולפעמים, אנחנו ממלאים את הריק הפנימי בהתפארות שגויה – בגאווה שגויה על ידי “ההשתחוויה להמן”, על ידי הערצת מה שנתפס כאיכותו המשופרת של האחר (ליקוטי הלכות, תפילין ו, כג).
המן הרשע היה ממש כלומניק, ובעברו שימש כספר הכפר וכבלן בבית מרחץ (מגילה טז, ע”א). אך בהיותו מנופח מחוץ לכל פרופורציה על ידי אחשוורוש, הוא ניסה להדחיק את תחושות הנחיתות שלו…
לכן, יומרותיו של אחשוורוש חודרות לכל מקום. הוא מולך לא רק מהודו ועד כוש, אלא מ”הודו” – המאופיין על ידי ההוד, ל”כוש” – הנחות. שהרי כאשר אנו “חיים” ב”הודו” אנחנו יותר טובים מבחינה חיצונית – בזכות הכישורים או הרכוש שלנו. וכאשר אנחנו “חיים” ב”כוש” אנחנו נחותים מבחינה חיצונית – בזכות העדר כישורים או היעדר רכוש. אולם, ללא קשר למקום “מגורינו” אנחנו ללא מתחרה – בזכות היותנו עצמנו. ולהחשיב זה את זה כ”טוב יותר” או כ”נחות” זה טירוף ושלילת עצמנו! (ליקוטי הלכות, ערלה ה, טז).
כשהמן מפנה את האצבעות אליכם ואומר לכם שאתם ריקים מכל תוכן, אל תקשיבו לו!
וכדי להשתחרר מאי השפיות ומהטירוף הזה ולצאת מהריק, אנחנו זקוקים למרדכי הצדיק שיראה לנו את הדרך. למה? מכיוון שמרדכי הצדיק גילם את הגדולה! לא גדולה חיצונית כי אם את הגדולה שנבעה מהענווה שלו. בגלל שהוא הכיר את סוד ענוות האמת, הוא לא נאלץ לפאר את עצמו (שיחות הר”ן סימן קמ), והוא מורה לנו כיצד לאפשר לקב”ה את הכניסה, לצאת מהריק ולגלות את עצמנו.
ואז אין לנו כל צורך להשוות את עצמנו לאחרים. אנחנו אפילו מושפלים בפני עצמנו (ליקוטי מוהר”ן יד:ה, שם עט). מכיוון שכל כך ברור לנו כי עצמנו איננו חפץ מחפצינו שנוכל להשוות אותו עם עצמו של אחר – הוא עצמנו, תמציתנו, הניצוץ הנצחי שלנו, עצמנו האלוקי (שם כב, ה).
לכן בפורים נוהגים להחליף זה עם זה משלוח מנות, כדי להראות שכולנו שווים זה לזה. וגם למי שאין נותנים, כדי שגם הוא ידע שהוא שווה לאחרים.
(המאמר מבוסס על הנאמר בספר אסתר – פירוש על המגילה מתורתו של רבי נחמן מברסלב).
בואו ליהנות מעוד מאמרים מעוררים על החג הכי מצחיק בשנה – פורים, בקישור הזה!
