השבוע קיבלנו שבוע מיוחד שקורים בו הרבה מאוד דברים חשובים. זהו שבוע של תיקוני אמונה שמתחיל עם תענית אסתר, ממשיך לפורים וסוגר בפרשת השבוע כי תישא ופרה אדומה.
השבוע הזה מלא וגדוש ויש בו המון דברים שצריך להתייחס אליהם. יש לנו את תענית אסתר ושני ימים של פורים, ויש לנו את פרשת השבוע שיש בה כמה דברים מרתקים, מצוות מחצית השקל, מעשה העגל וכו’, ויש לנו במפטיר את אחת מארבע פרשיות – פרשת פרה אדומה, הבאה תמיד מיד אחר פורים.
ננסה לכלול את כל הדברים הללו ביחד על פי התורה שלנו – תורה ה’ בחלק שני “תקעו אמונה”.
תענית אסתר
מובא שם (בתורה באות י ולאחר מכן באות ט”ז) שתענית היא בחינת שמחה, כמובא שם בתורה על הפסוק “שמחנו כימות עיניתנו”, והשמחה היא תיקון המאכלים שלא יהיה מעורב בהם כוח השד לקלקל את החלום ולהביא חלילה לטומאה הידועה הבאה בדרך כלל בחלום, שזה בחינת “מקרה לילה” ח”ו.
כי על גלות בבל ופרס נאמר “היינו כחולמים”, כי הגלות היא הסתלקות הדעת כמו בשעת שינה, ואז עלולים חלילה לבוא לידי טומאה, שזה מה שמובא – שבגלות בבל פגמו ישראל ונשאו נשים נוכריות, שזה בחינת פגם הברית. גם נהנו אז מסעודתו של אותו רשע שזה פגם המאכלים. גם השתחוו לפסל שזה פגם עבודה זרה. כלומר, שנפלו אז לכל הפגמים המובאים שם בתורה, שכמו שרבי נתן מברסלב מסביר בכמה מקומות בליקוטי הלכות, כל הקלקולים שם תלויים זה בזה, וכאשר פוגמים באיזה מן התיקונים המובאים שם נופלים לכל הפגמים האחרים גם כן. ואז צריכים התחיל את התיקון מהתחלה.
מגילת אסתר
לכן הישועה והתיקון לכל קלקולי הגלות החלה על ידי הזעקה הגדולה והמרה של מרדכי, שהיא בחינת צעקה מעומק הלב המובא שם, שהוא תחילת התיקון, שעל ידי זה החלה האמונה להתגדל ולעלות מנפילתה על ידי התגלות העצות, שהן כל העצות העמוקות והנפלאות שעל ידן נושענו, שכולן היו מאוד נפלאות ונעלמות ורק אחרי מעשה התגלה העומק שלהן, כגון שמרדכי יעץ לאסתר שתקבל את הגזירה להיות נשואה למלך גוי, שלכאורה הוא דבר לא מובן וכבר שאלו חז”ל מדוע לא מסרה אסתר את נפשה בעניין זה, וקצת התחיל להתנוצץ כשיצאה הגזירה של המן, ועל זה אמר לה מרדכי “מי יודע אם לא לעת הזאת הגעת למלכות” – “מי יודע” – היינו, עצות עמוקות שאין יודעין כלל כמובא בדברי רבי נתן בכמה מקומות, שהעצות העמוקות הן למעלה מהדעת בבחינת “מי יודע”, וכן יעץ לה שלא תגלה את אומתה, ואחר כך יעץ לה להזמין את המן למשתה היין ועל ידי זה הסתובבה מפלתו, כמובא במדרשים שכאשר אחשוורוש ראה שאסתר מזמינה את המן חשד בהמן על ידי זה, וכן יש כיוצא בזה במגילה הרבה עצות נפלאות ועמוקות מאוד שהיו בהעלם נפלא ורק אחר מעשה נתגלה העומק של כל עצה וכל פרט – וזה התיקון של העלאת האמונה על ידי העצות עד שנתגלתה ההשגחה שהייתה בהסתרה, בחינת “מגילת אסתר” – גילוי ההסתרה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לכן כאשר התגלתה האמונה וההשגחה והישועה של ישראל נעשו גרים רבים, כמו שכתוב במגילה – “ורבים מעמי הארץ מתייהדים וגו'”, כמובא שם בתורה, שעל ידי העלאת ולקיטת האמונה נעשים גרים.
ואחרי הנס של פורים עלה לשלטון כורש, שהוא ביקש מעם ישראל לחזור לארצם ולכונן את בית המקדש, שזה בחינת כל התיקונים המובאים שם, תיקון המוחין – כי בית המקדש הוא בחינת דעת, ותיקון המשפט – כי שם בבית המקדש ישבו סנהדרין בלשכת הגזית ומשם יצאה הוראה לישראל. ולכן אז עזרא הסופר תיקן שיגרשו את נשותיהם הנוכריות וישחררו את עבדיהם, שהקשר בין שני הדברים הוא: שמאחר שלא שחררו עבדיהם כדין לאחר שש שנים, שזה בחינת פגם המנהיגים ששולטים על עם דל בלי רשות ומשעבדים אותם ועל ידי זה מתגבר ניאוף בעולם, שזה בחינת שנשאו נשים נוכריות. ועתה ניתתקן כל זה.
משתה פורים ומשלוח מנות
ואז גם גזר מרדכי תענית לתקן פגם המאכלים של אותה סעודה שאכלו בניגוד להוראת מרדכי. ואנו עושים זכר לתענית זו בתענית אסתר, ואז אפשר לעשות את משתה פורים, משתה היין, בלי חשש לבוא לידי פגם. כי על ידי התענית נתתקנו המאכלים ונתחזק כוח המלאך.
ואז המאכלים הם בחינת “מן” – מאכל מלאכים שאין בו שום אחיזה לסטרא אחרא, ולכן שולחים משלוח מנות איש לרעהו. ומובא בליקוטי הלכות, הלכות פורים ג – ש”מנות” זה מלשון “מן”, לכן נוהגים לכסות את משלוח המנות במפית יפה כמו החלות של שבת זכר למן שהיה מכוסה מלמעלה (הלכות פורים ג). ומכאן סמך למנהג ישראל להשקיע באריזת המשלוח לא פחות מעצם משלוח מנות המזון.
מתנות לאביונים – מחצית השקל
ואז נותנים מתנות לאביונים, היינו צדקה, שזה מה שמובא בפרשה מצוות מחצית השקל. כי הצדקה היא אחד משלושת הדברים שעל ידם זה ניצולים מכל הגזירות כמובא: “ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה”, וכמו שאמרו חז”ל שמצווות מחצית השקל שתרמו ישראל למשכן הן שעמדו כנגד עשרת אלפים שקלים ששקל המן לידי אחשוורוש, שאז אמר לו הקב”ה להמן “רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך”. והסיבה למה צריכים שלושה דברים היא – משום שהגזירות באות בשביל שלושה פגמים המובאים בתורה – פגם האמונה, היינו עבודה זרה, פגם הברית, היינו גילוי עריות, ופגם המשפט, היינו שפיכות דמים. וכנגדם יש את התפילה – כנגד פגם האמונה, כי תפילה זו אמונה כמובא הרבה וגם כאן בתורה. הצדקה – כנגד פגם הברית, כי פגם הברית הוא מה שמשפיע שפע מקום שלא צריך והתיקון הוא להשפיע למקום שצריך, כידוע שצדקה היא תיקון גדול לפגם זה. ותשובה – כנגד פגם המשפט, בחינת “הדרי בי” שחוזר בו ממה שקלקל ופגם ועבר על משפטי התורה ושב אל האמת.
מעשה העגל
וזה בחינת מעשה העגל שהיה בו את כל הפגמים המוזכרים שם בתורה, כי העגל עצמו זה פגם עבודה זרה, בחינת נפילת האמונה שממנה יונקים כל העבודות זרות, ואז במעשה העגל גם פגמו בעריות שזה בחינת החתים בשרו, פגם הברית, ומה שאמרו “זה האיש משה לא ידענו מה היה לו” – זה בחינת פגם הדעת, כי משה הוא הדעת. וגם בחינת פגם המשפט היה שם, שטעו בחשבון עת ביאתו של משה ולכן יכול היה השטן לבלבל אותם, ואז קיבלו עצת הערב רב – עצה לא טובה לעשות את העגל, והסתובב הפגם דייקא על ידי אהרן שהוא בחינת משפט, כמו שכתוב “ונשא אהרן את המשפט בני ישראל על ליבו”, וגם עברו על שפיכות דמים, שזה פגם המשפט כמובא בכמה מקומות וכתוב: “אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי” וגו’. שוחד, בחינת פגם המשפט המביא לדי שפיכות דמים.
שבירת הלוחות
ועל ידי זה בא מה שהקב”ה אמר למשה “לך רד”, ואמרו חז”ל שאמר לו הקב”ה “כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם”, זה מרמז על בחינת פגם המנהיגים שלא ניתנה להם גדולה מן השמים כלל, כי כאן התורה מעידה בפירוש שגדולתו של משה מנהיג האמת היא מהשם יתברך, ועכשיו שפגמו ישראל במנהיג האמת משה וקיבלו עצתם של ראשי הערב רב, שהטעו את ישראל והפילו אותם לכל הפגמים הנ”ל, לכן היה משה צריך לרדת מגדולתו זו, שזה בחינת מה שהצדיק הגדול צריך להשליך עצמו לרפש וטיט לתקן פגם המשפט.
גם השלכת הלוחות לארץ זה בחינה זו – שמשליך הדעת והמוחין שהשיג הכתובים בלוחות לעפר ממש, שעל ידי זה נמתק הדין מישראל כידוע, כי על פי משפט התורה התחייבו מיתה, ומשה השליך ההשגה של התורה ארצה, בבחינת ותשלך אמת ארצה. אמת, זה בחינת משפט. כלומר, שעל פי משפטי התורה בחינת הלוחות בחינת דעת של משה אין ביכולת להוציא לאור משפטם של ישראל, כי משה בחייו היינו בדעתו, לא יכול לתקן המשפט בשלמות כמובא שם בתורה, ונשאר עיוות המשפט, כי חלילה התחייבו שונאיהם של ישראל כליה שאין לך פגם המשפט יותר מזה כי כל העולם נברא בשביל ישראל, ולכן ישראל הם בשורשם למעלה מהמשפט וזה עיוות הדין לחייבם כליה חלילה, אבל על ידי השלכת הלוחות, בחינת המוחין לארץ, על ידי זה מתעלים למעלה מן המשפט לבחינת היובל בחינת תשובה שזה מה שעלה משה שוב למרום, שזה בחינת תשובה, כי שב לקבל את התורה מחדש.
פרה אדומה
וזה בחינת פרשת “פרה אדומה” שאנו קוראים במפטיר, שעל זה אמרו חז”ל שבאה לכפר על עוון העגל, בבחינת תבוא אמו ותקנח צואת בנה. כי הסוד של פרה אדומה הוא למעלה מהדעת, לכן אמר שלמה המלך ע”ה על מצווה זו: “אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני”, היינו רחוקה ולמעלה מהדעת והחוכמה, שזה בחינת תשובה הנ”ל שמטהרת את הטמאים למעלה מטעם ודעת, כי התשובה והטהרה באה מלמעלה מהדעת למעלה מהתורה. וזה שקוראים אחר פורים פרשת פרה כנגד הפור שהפיל המן, כי המן גם רצה לעלות למעלה מהדעת בקליפה לפגום בשער החמישים של הקדושה שהוא בחינת תשובה, ומשם לעורר קטרוג חלילה על ישראל כאילו שהם כבר לא יכולים לשוב בתשובה, וזה מה שאמר “ישנו עם אחד” – שישנים מן המצוות ורצה לקטרג כאילו כבר ישנים בלא יכולת להתעורר, כי לפי חשבונו כבר עברו שבעים שנה של הגלות ולא שבו לארצם, ורצה לומר שכבר נפלו מכל שבעים פנים של התורה וכבר לא יגאלו.
אבל באמת, צדיקי האמת – בחינת משה ומרדכי, הם יכולים לעלות למעלה מהדעת ממש לשורשי התורה מקום התשובה ולעורר משם רחמים וחסדים, שזה מה שהזוהר מכנה את מרדכי רב חסד, וזאת רק על ידי מסירות נפשם – שמשליכים נפשם מנגד ומפילים עצמם לרפש וטיט ממש כמו שמובא לעיל על משה שירד מהר סיני והשליך הלוחות מידו, דהיינו שהשליך כל השגתו ודעתו והמוחין שלו שכתב על הלוחות – הכל השליך לארץ ועל ידי זה עלה למעלה מהתורה ומשם עורר רחמים על ישראל. וגם השליך נפשו מנגד ואמר “אם תישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך” וכו’, ואז השיג משה שלוש עשרה מידות של רחמים והשגה עליונה ותיקון המוחין בתכלית שזה בחינת “ושמתיך בנקרת הצור”, המובא שם בתורה שהקב”ה הבטיחו שלא יצא מחוץ לגבולו, שזה תיקון המוחין (עיינו שם באות ז).
גם מרדכי לבש שק ואפר והתפלש בעפר והשליך כל השגתו שהשיג, שהיא בבחינת “ומרדכי ידע את כל אשר נעשה” רק נהג בתמימות בדרכי התשובה, שק ותענית וזעקה להשם, בבחינת “יתן בעפר פיהו אולי יש תקווה”, שזה בחינת שתיקה, בחינת צעקה בלא קול, צעקה מעומק הלב, עצות עמוקות, שרק זה הועיל לבטל את גזירת המן הרשע, כי רק על ידי התמימות של הצדיק האמת שמשליך את כל שכלו ודעתו ועושה מעשה עבד בתמימות גמורה, אז עולה המשפט מהתהום כמובא שם, ומתתקן הכל.
ואז – “ליהודים הייתה אורה ושמחה ששון ויקר”, שהם כל התיקונים המובאים בתורה – “אורה” – זה תיקון האמונה שיוצא מחשכת העדר העצה, כמובא (באות ב) שבבוקר מתגלה האמונה בשלמות בבחינת “חדשים לבקרים רבה אמונתך”, וכתיב “ואז יבקע כשחר אורך וכו'”. “שמחה” – זה תיקון המאכלים על ידי חיזוק ידי המלאך על ידי שמחה. “ששון” – בחינת תיקון המשפט, כמו שאמר דוד המלך ע”ה: “שש אני על אמרתך כמוצא שלל רב”, שזה נאמר על משפטי התורה הנאמנים, שאדם שש ושמח בראותו דרכי השם הישרים, ואת זה משיגים רק על ידי התורה. “יקר” – זה בחינת תפילין מוחין המובא שם, כמו שאמרו חז”ל יקר – אלו תפילין. כי כלל התיקונים המובאים שם בתורה הם בבחינת תיקון המוחין והדעת, ועל ידי שמעלים את האמונה ונעשים גרים על ידי זה נעשה תיקון המוחין, וגם תיקון המשפט הוא בשביל שלא יתערב זר בתיקון המוחין, שלא יהיה נעשה תפילין רעות חלילה כמובא שם. כי על ידי תיקון הדעת והמוחין – על ידי זה ניצולים מכל הטומאות וזוכים לתכלית האמונה השלמה ולגאולה השלמה. אמן כן יהי רצון!
פורים שמח!
בואו ליהנות מעוד מאמרים מעוררים על החג הכי מצחיק בשנה – פורים, בקישור הזה!
