פה אחד: הערעור נדחה – פרשת השבוע דברים שבת חזון

איך משתיקים קטגור שמערער ומנסה לקחת מאיתנו את מה שהשגנו? מה הקשר בין הנושא המרכזי של פרשת השבוע, תוכחת משה לבני ישראל לפני פטירתו, לדרך לארץ ישראל ולתשעה באב?

בשבת הקרובה אנו מתחילים את חומש דברים החומש האחרון מחמישה חומשי תורה. פרשת השבוע היא פרשת דברים, והנושא המרכזי בה הוא התוכחה שמשה מוכיח את בני ישראל לפני פטירתו.

שבת זו נקראת ‘שבת חזון’ על שם ההפטרה “חזון ישעיהו”, שהתנבא על חורבן ירושלים הנקראת בשבת שלפני תשעה באב. גם פרשת השבוע דברים נקראת על פי רוב בשבת זו שלפני תשעה באב. ראוי להבין את הקשר של פרשה זו הנקראת בסמיכות לתשעה באב לתוכחת משה המשחזר באריכות את התנהגות בני ישראל לאורך כל מסעם במדבר, ומציין בפניהם שהם גרמו לכך שלא זכו להיכנס לארץ ישראל.

לשם כך, נתבונן באחת מהתורות הפלאיות של רבי נחמן: התורה היא מקור החיים שלנו, כמו שכתוב: “כי הוא חייך ואורך ימיך”. הזוהר הקדוש מתבטא: “הפורש מן התורה כפורש מן החיים” (זוהר לך לך, דף צב). מכיוון שאנו יודעים שכל החיות שאדם מקבל היא מהתורה, היה ראוי אם כן שאדם יהיה דבוק בהה 24/7 ללא שום הפסק. ובכל זאת, לא יתכן במציאות שאדם יעסוק בתורה בלי שום הפסק; אדם צריך לאכול, לישון, זמן למשא ומתן וכן הלאה. לא משנה מהי הרמה של האדם, אפילו הצדיק הגדול ביותר מוכרח לעתים להתבטל מן התורה, ואם כן, מהיכן הוא מקבל חיות כשאינו עוסק בתורה? וכי איך אדם יכול לפרוש מהחיות שלו אפילו רגע אחד?

אולי גם זה יעניין אתכם:

יש לי כוח להתגבר – מטות מסעי

לחבר את הלב מחדש – פנחס

כך תגלו את האמת – בלק

התשובה היא, מלמד רבי נחמן, שהצדיק בעת שהוא בטל מן התורה מקבל את החיות שלו מ”אוצר מתנת חינם”. מכיוון שללא תורה או מצוות התורה אין זכות קיום לעולם, השם העניק בטובו חיים וקיום לעולם, בחסד חינם, מ’אוצר מתנת חינם’ למשך עשרים וששה דורות לפני מתן תורה. אולם גם כעת לאחר נתינת התורה, היות ואדם לא מסוגל להיות דבוק בתורה 24/7, וגם הצדיק נאלץ לפעמים להתבטל מהתורה, באותם רגעים הוא הופך להיות כביכול “איש פשוט”. בשעה זו, הוא מקבל מאותו ‘אוצר מתנת חינם’ שממנו השם העניק בטובו חיים וקיום לעולם לפני שניתנה התורה.

אוצר מתנת חינם זה נועד בשביל הצדיק. השם וודאי לא ייעד אותו בשביל הרשע, וכי מאיזו סיבה יזכה בה הרשע, הרי אין לו שום זכות. ברור אם כן, שהאוצר נועד בשביל הצדיק שעוסק בתורה בכל עת. אך לרוב האנשים אין אפשרות להיות דבוקים בצדיק מכיוון שהם לא יכולים להיות דבוקים בתורה ללא הפסקה, לכן הצדיק נאלץ גם הוא להפסיק לעתים מעסקו בתורה, כי אז הוא הופך כביכול לאיש פשוט, ואז הוא כביכול יותר קשור לאנשים הפשוטים שסביבו שאינם דבקים בתורה, והוא יכול להמשיך להם חיות על ידי שהוא מקבל מאוצר מתנת חינם, ומעניק מהאוצר הלאה לכל אלו שאינם יכולים להיות דבוקים תמיד בתורה. שכן, כולם, ללא יוצא מן הכלל, גם תלמידי חכמים העוסקים בתורה שנאלצים להפסיק מלימודם לעתים, גם אנשים כשרים ויראים שאין באפשרותם ללמוד, וגם אלו שאינם קשורים לתורה ואפילו אומות העולם – מקבלים חיות דרך הצדיק שמקבל מה’אוצר מתנת חינם’ בעת שהוא מנוע מלעסוק בה. כל אחד כפי  קירובו אל התורה ואל הצדיק מקבל חיות בהתאם מאותו אוצר.

לא משנה מהי הרמה של האדם, אפילו הצדיק הגדול ביותר מוכרח לעתים להתבטל מן התורה, ואם כן, מהיכן הוא מקבל חיות כשאינו עוסק בתורה? וכי איך אדם יכול לפרוש מהחיות שלו אפילו רגע אחד?

לפי האמור, גם לאחר שהתורה כבר ניתנה, כאשר נאלצים להתבטל ממנה זה נחשב כאילו נמצאים בעידן שלפני מתן תורה, שאז העולם התקיים בטובו וחסדו של השם. עם זאת, לא ניתן לומר שהתורה כלל לא הייתה קיימת לפני שהיא ניתנה, שהרי התורה היא נצחית. ברור אם כן, שהיא הייתה קיימת גם לפני נתינתה אלא שאז התורה הייתה נעלמת ונסתרת. כלומר, כל התורה כלולה ב’עשרת הדיברות’ (זוהר ח”ב צג ב), וקודם מתן תורה היו עשרת הדיברות נעלמות ומוצפנות בתוך ‘עשרה מאמרות’ שבהם נברא העולם. “עשרה מאמרות”, הכוונה למילה “ויאמר” המופיעה עשר פעמים בתחילת הבריאה. לדוגמה: “ויאמר אלוקים יהי אור” (בראשית א ג). בסך הכל ישנם ‘עשרה מאמרות’ (ראה גם ליקוטי מוהר”ן ח”ב יב). משמעות הדברים היא, שכל הבריאה כולה, כל הפעולות והעשיות שבני העולם היו עסוקים בהם, מה שנקרא בלשון חכמינו: “דרך ארץ”, לעסוק ביישוב העולם, כולם כלולים בעשרה מאמרות. בכל הפעולות שבעולם נעלמת ונסתרת התורה המחייה את הכל.

רבי נחמן מוסיף ומקשר בין יישוב העולם, ‘דרך ארץ’ הכלול בעשרה מאמרות, לגילוי קדושת ארץ ישראל, הוא קורא לכך: “הדרך לארץ ישראל”. הוא לומד זאת מכך שהתורה פותחת בסיפורי הבריאה: “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” (בראשית א א). המדרש מלמד: “אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את  התורה מ’בראשית’ אלא מ”החודש הזה לכם” (שמות יב ב) שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח ב’בראשית’? משום “כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים” (תהילים קיא ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים (גזלנים) אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו” (רש”י בראשית א א; ילקוט שמות רמז קפז).

רבי נחמן לומד ממדרש זה, שהכוח של עשרה מאמרות שבהם נברא העולם נקרא “כח מעשיו”, מכיוון שהוא מפרסם ומודיע לעולם כולו שהשם ברא את העולם בעשרה מאמרות, ובכך מתבטלת טענת אומות העולם שארץ ישראל הייתה בידיהם והיא שייכת להם, מכיוון שכאשר מתגלה שהשם ברא את העולם, כל אחד מבין ש”ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו”.

אולם, רבי נחמן מוסיף, שרעיון זה אינו מצטמצם לארץ ישראל בלבד, הרעיון קיים בכל מקום: “וגם כאן, בחוץ לארץ, נמצא בחינה זו, כי ישראל עם קדוש באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאוד מקדושת ישראל… וכובשים המקום, ומקדשים אותו שיהיה מקום ישראלי, שזהו גם כן בחינת ‘ארץ ישראל’, והיו יכולים לומר ‘גזלנים אתם’ שכבשתם זה המקום שאינו שלכם, אך על ידי כוח מעשיו, בחינת עשרה מאמרות, על ידי זה יש לנו רשות לכבוש כל העולם ולקדשו בקדושת ישראל, כי הוא יתברך בראה, וברצונו נתנה לנו”.

ניקח לדוגמה את אמריקה, היא לא שייכת לעם היהודי שתקע בה יתד לפני כמה מאות שנים, והנה הקהילות היהודיות פורחות שם ומשגשגות ויכולה להיווצר טענה: אתם הופכים את אמריקה למדינה בעלת אופי יהודי והמקום הזה לא שלכם! למרות זאת, מלמד רבי נחמן, כשמגלים את “כוח מעשיו”, את האמונה בבורא שברא הכל בעשרה מאמרות, יש לנו את הכוח לכבוש כל מקום, לאו דווקא את ארץ ישראל אלא כל מקום, וליצור גילוי כוח קדושת ארץ ישראל ולהמשיך בחינה של ארץ ישראל גם באמריקה!

(במאמר מוסגר: הייתי בקיץ זה במדינת קליפורניה בפרבר של לוס אנג’לס שנקרא “וואלי ויליג’”, יש שם קהילה ישראלית גדולה שירדה לצערנו להשתקע באמריקה, הכותרת של העיתון המקומי של הישראלים היורדים שם היא: “אנחנו כאן באמריקה”, רק חבל ששם זה במובן שלילי, שמדבר על השתקעות באמריקה ללא כל מטרה. אפשר ליצור את זה במובן החיובי: אנחנו כאן בארץ ישראל באמריקה!).

גם אלו שאינם קשורים לתורה ואפילו אומות העולם מקבלים חיות דרך הצדיק שמקבל מאוצר מתנת חינם

גם אלו שאינם קשורים לתורה ואפילו אומות העולם מקבלים חיות דרך הצדיק שמקבל מאוצר מתנת חינם…

רבי נתן מרחיב את הרעיון עוד יותר ומחיל אותו בכל נושא בחיים. רבי נתן מלמד: “הנזקים המצויים בעולם, כמו: גניבות, גזלות, אסונות טבע הבאים באונס וללא שליטה וכדומה, מקורם ב’סטרא אחרא’ (כוחות הטומאה שבצד השלילי) המכונים ‘קליפות’. כידוע, העיקרון ש’הקליפה קדמה לפרי’. כלומר, כמו שבמציאות כל פרי הקליפה העוטפת אותו שומרת עליו, כך גם השפע של הקדושה בהכרח שיעבור דרך ה’קליפות’, כדברי רבי נחמן, “שהשפע שבא לעולם עובר דרך השדים” (ליקו”מ ח”ב ה). הסיבה לכך היא כדי לאפשר את כוח הבחירה (כמוסבר בכתבי האר”י ז”ל). ולכן, האדם נדרש לברר כל דבר על פי התורה כדי להוציא אותו משליטת ה’קליפות’. גם כאן, הסטרא אחרא טוענת את הטענה המוכרת: “גזלנים אתם”, מכיוון שהקליפה קדמה לפרי, הם קדמו לנו, וכשאנו רוצים להמשיך שפע לעצמנו הם מתקוממים ומקטרגים: זה לא שייך לכם. זאת הסיבה לכל נזקים המתרחשים בעולם.

המענה לכך הוא השמירה על ידי התורה הקדושה. התורה מסמלת את האמונה, כמו שכתוב: “כל מצוותיך אמונה”, כי על ידי התורה מגלים את האמונה הקדושה שהשם ברא את כל העולם, ומכיוון שהוא ברא את הכל, אין ל’קליפות’ שום זכות לטעון שהשפע שייך להם. ממש כפי שאנו עונים כלפי הטענות על ארץ ישראל שהייתה תחילה בידי כנען, שהבורא “ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו”, גם כאן התשובה זהה. בכוח התורה אנו מגלים את האמונה הקדושה בכל דבר, וגם אם תחילה זה היה שלהם, הוא ברא את הכל בשבילנו, “ברצונו נתנה להם, וברצונו נתנה לנו”. זכותנו לקבל את השפע ללא עוררין.

אולם, כפי שהבאנו את דברי רבי נחמן בתחילת המאמר, לא כל אחד יכול להיות דבוק בתורה כל הזמן, ובפרט פשוטי העם ובוודאי אלו הרחוקים מאוד מהתורה, ומכיוון שהדרך היחידה להגן מהנזקים היא על ידי התורה שמגלה את האמונה בבורא עולם, ומבטלת את זכות הקליפות להזיק, והם רחוקים מאוד מהתורה, מהיכן הם יזכו לשמירה מהנזקים? התשובה היא – שכאשר הצדיק נאלץ לבטל מהתורה והופך להיות כביכול ‘איש פשוט’, הוא מחיה את עצמו מאוצר מתנת חינם, שהינו זהה לגילוי קדושת ארץ ישראל. בהקשר שלנו, הצדיק ממשיך הארה מאוצר מתנת חינם, שמקורו בתורה הנסתרת בעשרה מאמרות, והיא זו שמגלה את קדושת ארץ ישראל בהיבט האמור “ברצונו נתנה לנו וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו”, בכוח זה הצדיק מבטל את הזכות של המזיקים ומגן על עם ישראל, לכן הצדיק נחשב “רועה” כי הוא שומר על עם ישראל מפני מזיקים.

רבי נתן מקשר את הדברים לימים אלו הנקראים ימי ‘בין המצרים’ (מיצר ראשון ‘שבעה עשר בתמוז’, ומיצר שני ‘תשעה באב’) שבהם אנו אבלים על חורבן בית המקדש. ידוע מחכמינו ז”ל, שימים אלו צריכים שמירה מהמזיקים. רבי נתן מסביר שכאשר עם ישראל נמצא על מכונו בארץ ישראל, מתגלה שהכל ברצון השם והוא נתן לנו את ארץ ישראל, ואז גם נמשכות השפעות טובות לעם ישראל. אולם בגלות, כאשר ארץ ישראל בידי הסטרא אחרא כמו שקורה בימינו אלה, כאשר הישמעאלים מערערים על זכותנו בארץ ישראל, אנו נדרשים לגלות מחדש את “כוח מעשיו”, את הדרך לארץ ישראל, שכולם יודו שהשם ברא את העולם, ואז יתגלה שוב ש”ברצונו נתנה להם, וברצונו הוא ייטול אותה מהם וייתן אותה לנו”, ונוכל לשוב לארץ ישראל ולבית המקדש.

בנוסף, בימים אלו אנו גם מבכים את העובדה שאנו רחוקים מהתורה, שהיא זו שמגינה ושומרת עלינו. שכן גלות משמעותה ‘לא במקום’ ויש לה שתי משמעויות, גם גלות פיזית מהמקום הטבעי, וגם גלות הנפש, שהנפש ‘ממש לא במקום’. בגלות, התורה שלנו, איננה כראוי בגלל הטרדות והצער שאנו חווים, וזה כשעוד מתאפשר לנו איכשהו ללמוד. מה עם כל האנשים שבגלל טרדת פרנסה וקשיים נוספים כלל אינם מסוגלים ללמוד? ברור, אם כן, שאנו צריכים לחדש את הדרך לארץ ישראל ולקבל מחדש מאוצר מתנת חינם, שנהיה מסוגלים להיות קשורים לתורה כמו שצריך, וזה תלוי בכוח הצדיק שמקבל מאוצר מתנת חינם ומעניק לנו גם בשעה שאיננו דבקים בתורה, כדי שנהיה מוגנים ונגלה את “כוח מעשיו” ולבטל את הקטרוגים.

כעת נשוב לפרשה שלנו ולשאלתנו – מה הקשר בין תוכחת משה לעובדה שהפרשה נקראת לפני תשעה באב? כאמור, הדרך לארץ ישראל היא באמצעות האמונה המגלה את “כוח מעשיו”, שהשם ברא את העולם והיא זו שמבטלת את כל הקטרוגים. משה מוכיח את עם ישראל: “ובדבר הזה אינכם מאמינים בה’ אלוקיכם”, חוסר האמונה הוא זה שמגביר את הקטרוג “גזלנים אתם” והרחיק אותם מארץ ישראל, וזו הסיבה לחורבן בית ראשון ושני ולכן אנו מתאבלים בתשעה באב. וזה מה שאנו צריכים לתקן בימים אלו – להאמין בהשם ולגלות מחדש לכל העולם שהשם ברא את העולם ובכך לדחות פה אחד את הערעור “גזלנים אתם”.

יהי רצון שנזכה לאמונה איתנה שנוכל לגלות לכל העולם שהשם הוא הבורא ולראות בקרוב בנחמת ציון וירושלים, אמן.

(על פי ליקוטי הלכות, שומר שכר ד).

כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!