זה קשה ואפילו לא פעם זה מרגיש הכי רע שיכול להיות. איך עושים שזה ייעלם? פשוט, עושים טוב.
התורה והתפילה
דוד המלך אומר בספר תהלים: “סור מרע ועשה טוב…” (תהילים לד, טו).
רבי גרשון מטרוביץ השיח פעם ליבו לפני רבי נחמן מברסלב שקשה לו לעבוד את השם, וחפץ בעצתו כיצד להיפטר מהרע. השיב לו הרבי: העסק את עצמך רק בעשיית הטוב! הטוב יישאר והרע ייעלם! (חיי מוהר”ן תמ”ז).
מעטות ביותר הן המצוות שבהן נוכל להשקיע את עצמנו בצורה כל כך מושלמת ומתמידה, כמו בלימוד תורה ובתפילה. יום השבת מזדמן רק אחת לשבוע, והמועדים לעתים רחוקות עוד יותר. מתן צדקה ושאר מעשי חסד תלויים בהזדמנות ובאמצעים לקיימן. גם שאר המצוות היומיומיות יש להן שעות ומגבלות מיוחדות, כל מצווה ותנאיה ומגבלותיה. אולם לא כאלה הם תלמוד תורה ותפילה, אשר האדם יכול לעסוק בהם פחות או יותר כל אימת שהוא רוצה ובכל מקום שהוא חפץ. בנוסף לכך, לעומת שאר המצוות, הן תלמוד תורה והן התפילה משמשים מטרה מקיפה וכוללנית יותר: בלי תלמוד תורה אי אפשר לדעת מה לעשות, אפילו כאשר אדם רוצה לקיים את המצוות, וללא תפילה, כמעט אי אפשר לקיים את המצוות בשמחה, בהתלהבות ובמסירות מלאה.
כתבי רבינו מלאים וגדושים בקטעים רבים העוסקים בשתי מצוות אלו, ומדגישים כי הם עיקר חובתו של כל יהודי בעולמו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
סדנת ניווט – אמונה עם שלוש נקודות
“כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע!” (שמות כד, ז) – אמרו עם ישראל כאשר נשאלו אם רצונם לקבל התורה. האם הדבר הגיוני? מי יכול לעשות קודם שהוא שומע מה עליו לעשות? אלא, שהמילה “נשמע” פירושה כאן “נבין”. כלומר, היהודים קיבלו על עצמם לקיים תחילה את המצוות ורק אחר כך להגיע לידי הבנתן. כשאמרו היהודים: “נעשה ונשמע”, ירדו ששים ריבוא מלאכים והכתירו כל יהודי בשני כתרים, אחד כנגד “נעשה” ואחד כנגד “נשמע” (עפ”י מסכת שבת פח ע”א). שני כתרים אלה, מבאר רבי נחמן, מקבילים לתורה ולתפילה. התורה היא החלק הנגלה לנו, והיא כוללת את המצוות שאנחנו יכולים לעשות – “נעשה”. התפילה עוסקת בנסתר מאיתנו, והיא מקבילה יותר להשגה, לדבקות, כי שמיעה והבנה תלויים בלב, כמו שכתוב “ונתת לעבדך לב שומע” (מלכים א, ג) (ליקוטי מוהר”ן כב, ט).
בסדרת המאמרים שלמדנו עד עתה בנושאים – “תמימות” “אמת” “אמונה” “שמחה” “נקודות טובות”, למדנו רבות על מעלתן וסגולתן של מידות טובות אלו, שהן למעשה ההקדמה ללימוד התורה. “רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה… בכניסתו מהו אומר? “יהי רצון מלפניך ה’ אלוקי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא ייכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם”. ביציאתו מה הוא אומר? “מודה אני לפניך ה’ אלוקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות; שאני משכים והם משכימים; אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים: אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים: אני רץ לחיי עולם הבא, והם רצים לבאר שחת” (ברכות כח ע”ב).
בלי תלמוד תורה אי אפשר לדעת מה לעשות, אפילו כאשר אדם רוצה לקיים את המצוות, וללא תפילה, כמעט אי אפשר לקיים את המצוות בשמחה, בהתלהבות ובמסירות מלאה…
בואו וראו את יופייה של תורתנו הקדושה! תפילתו הקצרה של רבי נחוניא כוללת את כל העקרונות שדנו בהם במאמרים הנ”ל. כשהוא נכנס לבית המדרש התפלל תפילה פשוטה: הוא ביקש שהוא וחבריו ישמחו זה בזה. בבקשתו שלא ייכשל, ביקש למעשה שהקב”ה ינחה אותו אל האמת. גם לחבריו ביקש דבר דומה, מכיוון שהוא ראה את נקודותיהם הטובות ואיחל להם הצלחה בלימודיהם גם כן. אחר כך, בשעת צאתו, הוא חיזק את אמונתו והתפלל שלא יצטרף ליושבים ומפטפטים פטפוטי סרק – אלה שאינם מאמינים בתורה ובעולם הבא. תפילותיו כללו את העקרונות הללו מכיוון שהם התנאים המוקדמים לתלמוד תורה ראויה.
רבי נתן מברסלב אמר פעם, שהשם נתן לנו את התורה – לימוד דיני התורה – באמצעות משה רבינו. אולם את “קיום התורה” – הדרכים והאמצעים להרגיש את התורה ממש ולקיימה – נתן לנו הקב”ה באמצעות תורת רבינו (כוכבי אור, עמוד סט אות ה). (המושג “תורה” מתייחס כידוע לא רק לתנ”ך ולמשנה, אלא גם לכל כתבי הקודש שהועברו אלינו על ידי מאורי האומה במשך כל הדורות).
רבי נתן אמר גם, שרבינו שילב יחד את הטוב הן של החסידים והן של המתנגדים. בכלל, חסידי תקופתו היו שקועים ביותר בתפילה, אך לא היו מעורבים מדי בלימוד התורה. לעומת זאת, המתנגדים היו מסורים כולם ללימוד התורה, אך לא לתפילה. רבינו שם את הדגש על שניהם: התורה והתפילה (על כל אחד בנפרד, ועל הקשר בין השנים גם כן) (אבניה ברזל, עמוד נב אות י).
החכמה היא לדעת לשלב בין השתיים כדי להשיג את המטרה העיקרית והתכלית כולה!
מתורתו של רבינו: כל התורה שאדם לומד מצטרפת אל תפילותיו להאיר אותן, התורה מחזקת ומחדשת את התפילה, ואילו התפילה מחזקת ומחדשת את תלמוד התורה (ליקוטי מוהר”ן ב, ו). מעיינות התורה נובעים מן התפילה (ליקוטי מוהר”ן ח, ז).
קיימים שני סוגי תפילה: תפילה שלמעלה מהתורה, ותורה שהיא למעלה מהתפילה: תפילה בעבור צרכיו החומריים של האדם – דרגתה נמוכה בהרבה מתלמוד תורה. אולם, כאשר התפילה ממוקדת ברוחניות, דרגתה גבוהה יותר מדרגת התורה.
יעקב אבינו מסמל את התורה שבכתב (יעקב איש תם יושב אהלים), רחל – את התורה שבעל פה (שעל התורה שבעל פה נאמר “כרחל בין גוזזיה” – שהכל גוזזים ממנה הלכות), ולאה – את התפילה על הרוחניות (כמו שכתוב שעיני לאה רכות מתפילה שלא תיפול בחלקו של עשו). יעקב הניח שאם יגיע לידי הבנה מלאה של התורה, יצטרך קודם כל לשלב את התורה שבכתב עם התורה שבעל פה (לשאת לאישה את רחל). ורק לאחר מכן תבוא התפילה (לאה). אולם הקב”ה שיודע את האמת לאמיתה שינה וגרם ליעקב שיישא תחילה את לאה – כלומר מדריגת התפילה העליונה – תפילה על רוחניות. אדם יכול להגיע לפסגת לימוד התורה רק באמצעות התפילה הזאת על ענייני רוחניות (ליקוטי הלכות, ראש חודש ה, כט).
לכן היה רבי נחמן אומר: מה יש להאדם לעשות בזה העולם? להתפלל וללמוד ולהתפלל (שיחות הר”נ רפ”ז) – רמז לשתי סוגי התפילות: אחת שהיא גבוהה מהלימוד ואחת מתחתיה.
לאמונה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!