עשה זאת בעצמך – פרשת השבוע ויצא

עשה זאת בעצמך פרשת השבוע ויצא

אף אחד לא יעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות במקומנו! אז זה הזמן להפשיל שרוולים ולעשות את מה שצריך והשפע יזרום אלינו משמים!

בפרשה מסופר שיעקב יצא מבאר שבע לבקשת אימו כדי לברוח מעשיו אחיו שרצה להורגו. יעקב הלך לחרן לבית לבן אחי אימו, לשאת את רחל בתו לאישה. בדרכו יעקב חלף על פני הר המוריה אך הוא לא עצר שם, והמשיך הלאה בדרכו עד שהגיע לחרן. כאשר הגיע לחרן, הוא נזכר לפתע: “היתכן שעברתי בהר המוריה מקום שאבותיי התפללו שם, וסבי אברהם עקד שם את יצחק אבי לעולה, ולא עצרתי להתפלל? ללא היסוס הוא שם פעמיו לחזור את כל הדרך חזרה. חכמינו מוכיחים מהמקראות שליעקב נעשה נס וקפצה לו הארץ, וברגעים ספורים הוא הגיע להר המוריה. לפתע, השמש שקעה טרם זמנה ויעקב מצא את עצמו בחשיכה, הוא ליקט שנים עשר אבנים סביבו ושכב לישון. בשנתו הוא ראה חיזיון מפעים: “סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו”, יעקב מקיץ נפעם משנתו, והתורה מתארת: “וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי, וירא ויאמר, מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים” (שם כח, טז, יז).

הכל מובן? ממש לא. חייבים לעצור לרגע ולשים לב מה קראנו כאן. תארו לעצמכם שאתם נמצאים במרכז הארץ, בירושלים לצורך העניין, ויש מישהו מדרום הארץ שאתם מאוד מחכים שיבוא לבקר אתכם, אתם רואים אותו חולף מתחת לבית שלכם ולא עושים כלום, הוא מתקשר אליכם רק כשהוא כבר הספיק להתרחק מאוד והגיע לצפון, ואז… אתם מוציאים במיוחד עבורו מסוק פרטי כי מאוד חשוב לכם שיבוא לבקר אתכם. נראה לכם הגיוני? ברור שלא, אם חשוב לנו מאוד שיבקר אותנו אין ספק שנעכב אותו כשהוא מתחת לבית שלנו. אז איך אפשר להבין את מאמר חכמינו שנעשה נס ליעקב וקפצה לו הארץ? אם הקב”ה רצה שיעקב יבוא לבית המקדש להתפלל, מדוע הוא לא עיכב אותו כשעבר שם?

וחכמינו עונים תשובה מפליאה: “הוא לא נתן ליבו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ומן השמים יעכבוהו? כאשר נתן דעתו לחזור, קפצה לו הארץ” (חולין צא, ב). איך אפשר להסביר את דברי חכמינו, כיצד אפשר להבין שמשמים לא עיכבו אותו רק בגלל שהוא לא חשב על זה מעצמו?

אולי גם זה יעניין אתכם:

על הסולם מטפסים שלב אחר שלב – פרשת ויצא

להסתכל בשכל של כל דבר – פרשת תולדות

כשזה קם זה נופל – פרשת השבוע תולדות

הנה הסבר לדברים על פי רבי נתן: הקב”ה ברא את האדם שיעבוד אותו בכוחות שלו. אין סיבה שהבורא יעזור לאדם לעשות את עבודת השם המוטלת עליו. כי אם הקב”ה יעזור לאדם זה כאילו שהקב”ה בעצמו עובד את עצמו, כפי שרבי נחמן אמר פעם לתלמידיו: “אם הקב”ה היה רצה לעבוד את עצמו בעצמו הוא לא היה צריך אתכם”. אולם בפועל, קשה מאוד לאדם לעבוד את הקב”ה בכוחות עצמו ולעמוד באתגרים ובניסיונות שהוא צריך להתנסות בהם, ובהכרח שהקב”ה יסייע לאדם. העבודה של האדם מצד עצמו נקראת ‘אתערותא דלתתא’ (התעוררות מלמטה) והסיוע שהקב”ה עוזר לאדם מלמעלה לעמוד בניסיונות נקרא ‘אתערותא דלעילא’ (התעוררות מלמעלה).

אז איך זה מתחיל? כמו הפתגם הידוע: “צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות”, הצעד הראשון חייב להגיע בהתעוררות מלמטה. אם אדם לא יתעורר ויעשה את הצעד הראשון שלו, – אין סיכוי שיעזרו לו מלמעלה, ואז ברור שהוא לא יוכל לעמוד בניסיונות. מצד שני, ברגע שאדם עושה את הצעד הקטן שלו אין סוף לסיוע שהוא יקבל מהשמים, כמאמר חכמינו: רבי יסא אמר: אמר הקב”ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו (שיר השירים רבה ה, ב). בסופו של דבר, הקב”ה בחסדו מחשיב את התעוררות האדם כאילו הוא עשה הכל למרות שמסייעים לו מלמעלה.

אין סיבה שהבורא יעזור לאדם לעשות את עבודת השם המוטלת עליו. כי אם הקב”ה יעזור לאדם זה כאילו שהקב”ה בעצמו עובד את עצמו, כפי שרבי נחמן אמר פעם לתלמידיו: “אם הקב”ה היה רצה לעבוד את עצמו בעצמו הוא לא היה צריך אתכם”!

כעת נקשר את הדברים לפרשה שלנו: אנו רואים כמה נפלא הרעיון הזה, שאפילו יעקב בצדקותו לא ידע עד היכן מגיע הכוח של התעוררות מלמטה. פשוט, להתפעל עד כמה גדול כוחה של הבחירה! ויעקב גילה זאת והוא עמד נפעם מכך. הנה הוא עצמו, כל עוד לא התעורר מעצמו להתעכב בבית המקדש ולהתפלל – לא עיכבו אותו מלמעלה, ברגע שרק נתן דעתו לחזור ולהתפלל, מיד הקב”ה עשה לו נס וקפצה לו הארץ וכהרף עין הגיע לבית המקדש.

רעיון זה, כפי שמלמד רבי נתן, שייך לכל אדם. כל אחד שרוצה לעבוד את השם צריך לעשות צעד קטן שלו, ברגע שהוא יעשה את הצעד הקטן שלו כבר יעזרו לו משמים, ואז יגדל כוח הרצון שלו וזה יגרור בעקבותיו סיוע גבוה יותר מלמעלה, שבעקבותיה יזכה לרצון גבוה יותר. כך ההתעוררות מלמטה ומלמעלה מקיימות יחסי גומלין, עד לשלב שבו כל אדם יזכה להגיע ליעדים הרוחניים שלו.

לאור האמור לעיל נראה איך הפסוקים מתפרשים במתיקות:

“ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש” – לינה מסמלת ירידה לעומק הדבר (כמו שמתבטאים: ‘אני צריך לישון על זה לילה’). כלומר, יעקב ראה והשיג את מרירות הגלות שמרומזת במלים “כי בא השמש”, כאשר השמש – הגאולה שוקעת וחשיכת ומרירות הגלות בגוף ונפש מתגברים, זה גורם חלישות כוח הרצון וההתעוררות מלמטה לנשמות חלושות.

צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות משמים יעזרו לנו להגיע גם לירח

צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות – כשאדם רוצה, גם לירח יעזרו לו משמים להגיע!

“ויקח מאבני המקום” – יעקב לוקח את ‘אבני’ המקום, את הניצוצות והנפשות שנפלו רוחנית ואין בכוחן לעסוק בהתעוררות מלמטה כראוי, אלו הנשמות המרומזות בפסוק: “תשתפכנה ‘אבני’ קודש”.

“וישם מראשותיו” – כלומר, יעקב מעלה ומקשר אותן במחשבתו, להפיח בנשמות אלו רוח חיים לעורר את הרצון שלהן, ואז הן יזכו להתעוררות ולסיוע מלמעלה ויוכלו להגיע לתיקונם. שכן, התיקון שורשו במחשבה כמובא בזוהר: “כולא במחשבה אתברירו” – הכל מתברר ומקבל את התיקון שלו במחשבה.

“וישכב במקום ההוא” – כלומר, הוא הוריד את עצמו לכל המקומות הנמוכים לברר ולהעלות הנפשות משם, ואז: “ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה” – כלומר, אז הוא השיג את עומק הרעיון של ה’התעוררות מלמטה’ כמה האדם צריך ללכת מדרגה לדרגה כמו בסולם, והכל בשביל תיקון העולמות על ידי “אתערותא דלתתא” דווקא.

“והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו” – מלאכי אלוקים ‘עולים’ מסמלים את ההתעוררות הבאה מלמטה, ומלאכי אלוקים ‘יורדים’ מסמלים את ההתעוררות והסיוע הבאים לאדם מלמעלה. כאשר האדם מתעורר מלמטה זו בחינה של ‘מלאכי אלוקים עולים’, וכנגד זה מתעוררת השפעה של ‘מלאכי אלוקים יורדים’ לסייע לו מלמעלה.

“וייקץ יעקב משנתו, ויאמר אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי” – כלומר, אפילו יעקב בקדושתו העצומה, נעלם ממנו תחילה ולא ידע עד היכן מגיעה קדושת המקום ההוא, עד שהתעורר מעצמו לחזור לכאן ואז בא המקום לקראתו, “וילן שם” – כי אז השיג את עוצם קדושת המקום הזה, שבו תלוי תיקון כל הנפשות הנפולות מאוד וכל העולמות.

ורבי נתן מסכם:

“ובזה תיקן להכניס בלב כל הנפשות לדורות עד היום הזה, שאפילו הנפשות הנפולות מאוד שסוברים שבמקומם אין נמצא השם יתברך, ידעו ויאמינו שגם במקומם יש השם יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו, רק שנעלם מהם. וגם ההתעוררות שלהם יקר מאוד, ויוכלו למצוא את השם יתברך בכל מקום שבעולם, כי באמת “יש ה’ במקום הזה” רק שאינו יודע מגודל ההעלמה, בחינת “ואנכי לא ידעתי”. אבל אם יתעורר בבחינת אתערותא דלתתא יזכה למצאו (על פי ליקוטי הלכות, תפילת מנחה אות פד, פה).

כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.