על הר סיני קיבלנו את הרצון

על הר סיני קיבלנו את התורה ועל הר סיני קיבלנו עוד דבר חשוב – את הרצון. עוד כמה ימים זה קורה וככה תכינו את עצמכם למעמד הגדול שהיה אי פעם בעולם!

“וידבר ה’ אל משה בהר סיני לאמור” (ויקרא כה, א).

אנחנו בימים האחרונים של הספירה לפני המעמד הגדול והמפורסם ביותר שהיה אי פעם בעולם – מעמד הר סיני, מתן התורה, וזה מרגש. וגם צריך להתכונן לזה, נכון?

השלימו את החסר: הדבר הכי חשוב שאני צריך כדי להיות אדם טוב הוא_________

אם כתבתם רצון, אז קלעתם לדבר הנכון.

לפני שרבי נחמן לימד את שיעור ד בחלק השני של ספרו הגדול – ליקוטי מוהר”ן, הוא אמר שהדבר ההכרחי והחשוב עבור יהודי הוא להכשיר את עצמו להיות במצב של ציפייה להשם, לתורתו ולמצוותיו. יהודי צריך לעשות כל מאמץ כדי לרצות כל הזמן את כל מה שטוב וקדוש.

אבל במקביל הוא גם אומר: “וְלַעֲבֹד ה’, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא שֶׁיּוּכַל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹד אֶת ה’. לְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻולָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְשׁוּם מַלְאָךְ וְשָׂרָף אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר עַל זֹאת שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן, לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ חָזָק וְתַקִּיף תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל חֲפֵצִים וְרוֹצִים לְעָבְדוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין כָּל הָרְצוֹנוֹת שָׁווִין. וְיֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בָּרָצוֹן. אֲפִילּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע יֵשׁ חִלּוּקִים גְּדוֹלִים בֵּין הָרְצוֹנוֹת. וְהַכְּלָל, שֶׁעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּיסּוּפִין שֶׁיִּהְיֶה כּוֹסֵף תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ…” (שיחות הר”ן נא).

לרצון כמה היבטים, כמו שמסביר רבי נחמן. אבל באופן עקרוני, הרצון של בורא עול – מה שהקב”ה רוצה מהמין האנושי הוא שנאמין שהכל – אבל הכל – קורה אך ורק כי זה רצונו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

חג שבועות של רבי נתן במצרים

המסע אל היום החמישים

שבועות – להתחיל מחדש

שבעות – קבלת התורה הפרטית שלי

רבי נתן מבהיר ומסביר כיצד הרצון של הקב”ה עבורנו והרצון שלנו כלפי שמים תלויים באופן הדדי, וכך הוא כותב (ליקוטי הלכות, הלכות ערב ג, ל):

“וְעַל כֵּן ‘שְׁנַיִם שֶׁלָּווּ מֵאֶחָד, כָּל אֶחָד נַעֲשֶׂה עָרֵב בְּעַד חֲבֵרוֹ’, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, כִּי כְּלָלִיּוּת קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת הוּא בְּחִינַת עַרְבוּת כַּנַּ”ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ” וְכוּ’ כַּנַּ”ל. כִּי הֶעָרֵב מְחַייֵּב אֶת עַצְמוֹ שֶׁיַּחֲזֹר הַלּוֹוֶה וִיסַלֵּק לַמַּלְוֶוה שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת עֲשִׂיָּה בְּרָצוֹן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁהַכֹּל הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, לִכְלֹל עֲשִׂיָּה בְּרָצוֹן כַּנַּ”ל. וְעַל כֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת רָצוֹן, כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת ה’ הוּא בְּחִינַת הָרָצוֹן כַּנַּ”ל. וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְחַזֵּק רְצוֹנוֹ וְכִסּוּפָיו וְגַעְגּוּעָיו לַה’ יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לַה’ יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וּלְמִצְווֹתָיו.

“וְכָל הָעֲלִיּוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה וּמִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת בְּכָל עֵת, הַכֹּל הוּא כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן, כִּי עִקָּר הוּא הָרָצוֹן כַּנַּ”ל. וְעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא הָרָצוֹן, כִּי גַּם עִקַּר הַתַּכְלִית הוּא לְהִכָּלֵל בָּרָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין כַּנַּ”ל, כִּי הַתְחָלַת הִתְקָרְבוּת לַה’ יִתְבָּרַךְ וְסוֹף הַתַּכְלִית הוּא הַכֹּל בְּחִינַת רָצוֹן, כִּי הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף הַכֹּל הוּא בְּחִינַת רָצוֹן כַּנַּ”ל. וּלְהִכָּלֵל בָּרָצוֹן אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי אַחְדוּת וְאַהֲבָה וְשָׁלוֹם, שֶׁיֻּכְלְלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת גָּדוֹל, כִּי עִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכִין לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן הוּא עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹן הָאֶחָד הַפָּשׁוּט לְבַד וְאֵין “שׁוּם רָצוֹן בָּעוֹלָם רַק רָצוֹן אֶחָד שֶׁל הַבּוֹרֵא הַיָּחִיד יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֲשֶׁר הוּא לְבַדּוֹ מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בִּרְצוֹנוֹ הַמְיֻוחָד, “וּכְמִצְבֵּיהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְלֵית דִּי יְמַחֵא בְּיָדֵיהּ”. וּכְפִי אֱמוּנָתוֹ בִּרְצוֹן הָאֶחָד יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה כָּל אֶחָד לְרָצוֹן, דְּהַייְנוּ לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק בְּרָצוֹן חָזָק לְהִתְקָרֵב וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן הוּא בְּחִינַת אַחְדוּת. וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁיִשְׂרָאֵל נִכְלָלִים בְּיַחַד בְּיוֹתֵר, זוֹכִין בְּיוֹתֵר לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁנִּכְלָלִין בְּהָרָצוֹן כַּנַּ”ל.

“וְעַל כֵּן “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הַתּוֹרָה הוּא הָרָצוֹן, וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְרָצוֹן כִּי אִם עַל יְדֵי אַהֲבָה וְאַחְדוּת, כְּדֵי לְהִכָּלֵל בִּרְצוֹן הָאַחְדוּת יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל. וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אַחְדוּת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל ‘שֶׁיַּעֲקֹב הָיוּ לוֹ שִׁבְעִים נֶפֶשׁ וְנִקְרָאִים “נֶפֶשׁ” בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְעֵשָׂו שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נְפָשׁוֹת הָיוּ לוֹ וְנִקְרָאִים “נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ” לְשׁוֹן רַבִּים’, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם מִמְּקוֹר הָאַחְדוּת, וְכָל יִשְׂרָאֵל חֲשׁוּבִים כְּאִישׁ אֶחָד.

“עַל כֵּן זָכוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן, כִּי בְּשָׁבוּעוֹת נִתְגַּלָּה לָהֶם כְּזָקֵן שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן, בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּקְנָא קַדִּישָׁא, בְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, כִּי עַל יְדֵי הָאַחְדוּת הַמֻּפְלָא שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם אָז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יט, ב): “וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר”. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל: ‘וַיִּחַן, כֻּלָּם כְּאֶחָד בְּאַחְדוּת גָּדוֹל’ וְכוּ’. וְעַל כֵּן זָכוּ לְהִכָּלֵל בְּשָׁבוּעוֹת בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין, שֶׁעַל יְדֵי זֶה קִבְּלוּ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת רָצוֹן כַּנַּ”ל, וְעַל כֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה לְעִנְיַין קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת.

ואת זה אפשר לעשות אך רק באמצעות אחדות אהבה ושלום!

“וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, מַדּוּעַ יִהְיֶה כָּל אֶחָד מְחֻויָּב לִהְיוֹת עָרֵב בְּעַד חֲבֵרוֹ, הֲלֹא דַּי לְהַפְקִיעַ אֶת עַצְמוֹ? וְגַם קָשֶׁה הֲלֹא עַרְבָךְ עַרְבָא צָרִיךְ, כִּי כָּל אֶחָד אֵינוֹ בָּטוּחַ בְּעַד עַצְמוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לָצֵאת בְּשָׁלוֹם מִן זֶה הָעוֹלָם וְאֵיךְ יַטִּיל עָלָיו גַּם חוֹב הָעַרְבוּת בְּעַד חֲבֵרוֹ? אַךְ בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, כִּי אִם עַל יְדֵי הָעַרְבוּת שֶׁכָּל אֶחָד נַעֲשֶׂה עָרֵב בְּעַד חֲבֵרוֹ, כִּי עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרָצוֹן כַּנַּ”ל, הוּא עַל יְדֵי הָאַחְדוּת כַּנַּ”ל, וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁהָעִקָּר עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן כַּנַּ”ל, צָרִיךְ לְהִכָּלֵל בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדוּת גָּדוֹל כַּנַּ”ל.

“וְעַל כֵּן בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּוַודַּאי נַעֲשׂוּ מִיָּד עֲרֵבִים זֶה לָזֶה, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, צְרִיכִים תֵּכֶף לְהִיכָּלֵל יַחַד כֻּלָּם כְּאֶחָד. כְּדֵי לִכְלֹל בָּרָצוֹן כַּנַּ”ל, וַאֲזַי בְּווַדַּאי כָּל אֶחָד עָרֵב בְּעַד חֲבֵרוֹ. מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל חֲשׁוּבִים כְּאֶחָד, וְדַיְקָא עַל יְדֵי זֶה, שֶׁכָּל אֶחָד עָרֵב בְּעַד חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחְדוּת, עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא יְכוֹלִים לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, וּבְלֹא זֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר כְּלָל לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרָצוֹן, הוּא עַל יְדֵי הָאַחְדוּת שֶׁנֶּחֱשָׁבִין כֻּלָּם כְּאֶחָד כַּנַּ”ל. נִמְצָא, שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי הָעַרְבוּת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁכֻּלָּם נֶחֱשָׁבִין כְּאֶחָד, עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל, כִּי אַהֲבָה וְאַחְדוּת הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: “בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן”. כִּי עִקַּר הָאַהֲבָה וְאַחְדוּת הוּא בִּבְחִינַת הָרָצוֹן, שֶׁכָּל אֶחָד מְרֻצֶּה לַחֲבֵרוֹ, וְאֵין שׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן בֵּינֵיהֶם, וְנִכְלָלִים כֻּלָּם בְּרָצוֹן אֶחָד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְלָלִין בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא תַּכְלִית הָאַחְדוּת כַּנַּ”ל”.

אז זה מתחיל ברצון – הרצון שלך להיות יהודי טוב, אדם טוב, וזה נגמר ברצון – לחיות בחוויה מרגע לרגע שהכל החיים שלך הם רצון הבורא. אבל הסוף הזה הוא לא משהו שאתה יכול להשיג בעצמך. זה, כך אומר רבי נתן, יכול להיעשות ואך רק באמצעות אחדות, אהבה ושלום, שכל היהודים יתחברו יחד באהבה והרמוניה. “כִּי עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרָצוֹן, הוּא עַל-יְדֵי הָאַחְדוּת שֶׁנֶּחֱשָׁבִין כֻּלָּם כְּאֶחָד כַּנַּ”ל”.

כל היבט של רצון של אחד מעם ישראל, אומר רבי נתן, הוא ערב לשני. כלומר, כל אחד משתפר על ידי השני ורק בשילוב עם השני. באופן דומה, אנחנו עם ישראל יכולים לקבל את התורה, כלומר לחיות על פיה בצורה אמיתית יותר, אם כל יהודי (אתה, אני והוא) ישמש ערב לכל יהודי אחר (אתה, הוא ואני). ומה צריך כדי להיות ערב לכל אחד מעם ישראל?

בשתי מילים: כבוד ואהבה!

רבי נתן גם נותן את דעתו לשאלה שכל אחד מאיתנו יכול לשאול: איך אני יכול להבטיח שמישהו אחר ישמור את התורה כראוי אם אני לא יכול לקיים אותה בעצמי? איך אני יכול לשלם את “ההלוואה” שלו אם אני לא יכול לשלם את שלי?

על כך הוא עונה בפשטות ובכנות: אין דרך לעקוף את זה! ואין דרך לאכוף את זה! קבלת התורה דורשת אחדות ושלמות בתוכנו ועם אחרים. כאשר אנחנו, עם ישראל, משתמשים בשלמות המולדת שלנו (והכוונה שאנחנו שלמים עם עצמנו) ומתאחדים כולם לחיות לפי התורה, ומתוך אמונה שכל מה שקורה הוא רצון השם – אז אנחנו כאחד!

מאמרים מרתקים וסוחפים על חג השבועות ומתן תורה תוכלו למצוא כאן! אתם מוזמנים ליהנות ממגוון רחב של מאמרים מרתקים, מחכימים וסוחפים בנושא חגים ומועדים בקישור הזה.