לא מלקקים דבש: זה חלק מהעניין שלנו בחיים ובעיקר בזוגיות, כי אם היה לנו קל ומתוק לא היינו יודעים להעריך ולהבין מה זאת אהבה אמיתית!
לא באנו לעולם הזה בשביל לשבת על שפת הים ולאכול במסעדות, שהרי כך כתוב: “אדם לעמל יולד” (איוב ה). וכן כתוב (שם יד, א): “…קצר ימים ושבע רוגז”. כלומר, באנו לעולם הזה כדי לעבור עמל.
במילים פשוטות, לא מלקקים כאן דבש.
כך העולם הזה מתנהל מאז ומתמיד, ואין יוצאים מן הכלל. קחו לדוגמה את יעקב אבינו, בחיר האבות, שגם הוא לא “ליקק דבש” כמו שאומרים… ולמרות שהיה צדיק גמור לא היה יכול לשבת על שפת הים, כביכול, ולעבוד את הבורא מתוך נחת, רוגע ושקט. כן, גם הוא עבר צער גדול מאוד רוב חייו. וכך גם משה רבינו ש עבר מה שעבר, ודוד המלך… והרשימה עוד ארוכה ומובילה עד אלינו, אל כל אחד מאיתנו.
אולם, ישנה הטעייה ואשליה שהיצר הרע מכניס באדם, שיצפה לעבור את ימיו תמיד בטוב בלי שום הפרעות ושהכל ילך חלק ויהיה קל. אבל המציאות לא מסכימה עם השקר הזה!
וכאן אנחנו מגיעים לחיים בשניים.
כאשר אדם מתחתן, הוא צריך על פי רוב להסתדר עם הדברים שלא נוחים ולא קלים לו, ואז הוא צריך ‘להוריד את הראש’ – כל אחד מבני הזוג, כי אם כל אחד מהם יתעקש שהכל יהיה כמו שהוא רוצה וכמו שנוח לו, והם לא יהיו מוכנים לסבול מעט עד שהם יגיעו לעמק השווה ויחיו במתיקות ואושר, הם יצטרכו לסבול הרבה, כמו שרואים מסביב לרוב.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אין דבר כזה שבני הזוג – האיש או האישה – מושלמים. אין, פשוט אין. לכל אחד בעולם הזה יש יצרים, טבעים, וכל אחד צריך לקבל את המגרעות של השני. אף אחד לא בא לשנות אף אחד, אלא ללמוד לתקן ביחד, לשפר ולעלות את החסרונות מעלה למקום של השלמה. אך עד אז, צריך לדעת שאין דבר כזה שהכל הולך חלק.
זו הסיבה שקשה היום לצעירים להתחתן, ויש כמויות גדולות של רווקים ורווקות. ישנה אשליה שמחדירים בבני אדם מקטנותם – שישנה איזו דמות של איש או אישה מושלמים, וכשלא מוצאים אותה (כי היא לא קיימת) לא מתחתנים.
אין דבר כזה שבני הזוג – האיש או האישה – מושלמים. אין, פשוט אין. לכל אחד בעולם הזה יש יצרים, טבעים, וכל אחד צריך לקבל את המגרעות של השני. אף אחד לא בא לשנות אף אחד, אלא ללמוד לתקן ביחד!
אבל כאשר מתחתנים בלי דמיונות ומשתדלים להרים את אחת את השני ולייקר את בן/בת הזוג, אז ממילא אפשר להסתדר מצוין עם החסרונות, כמו שמסופר על אם אחת שבשעה שליוותה את ביתה לחופה היא לחשה לה באוזן: ‘אם בעלך יהיה מלך בבית את תהיי מלכה. אבל אם הוא יהיה עבד גם את תהיי שפחה…’
בחיים עם בני אדם, וכל שכן בחיים של שלום בית, כל אחד צריך לראות תמיד מה הוא נותן ולא מה הוא מקבל. אם כל אחד יעשה כך, ממילא הוא יקבל את כל מה שהוא צריך. זה נדיר מאוד שנותנים ולא מקבלים בתמורה. אלא אם כן נותנים על מנת לקבל משהו בתמורה, שאז זה לא תמיד מצליח… כמו אותו אדם ששמע שמי שבורח מהכבוד אז הכבוד רודף אחריו, הוא התחיל לברוח מהכבוד, אבל כל הזמן חיכה והמתין לכבוד ולא הבין למה הכבוד לא רודף אחריו…
ישנם מצבים נדירים, שאחד מבני הזוג הוא ממש רע ואכזר, שאז כמה שנותנים לא מקבלים חזרה כלום. אבל זה המצב הרגיל, כי בדרך כלל מי שנותנים לו – נותן בחזרה בכפל כפליים.
הכלל הוא – שבני זוג שיודעים לכבד אחת את השני, יש להם שלווה כי יש להם את השכינה הקדושה בבית. אבל אם כל אחד מחכה וחושב לעצמו ‘מה אני אקבל?’ – אז זה גורם אך ורק לסבל, השם ישמור.
וזה לא רק בשלום בית, אלא יסוד כללי בחיים. כי כל בואנו לעולם זה הוא רק בשביל להעניק וממילא מקבלים את מה שמקבלים. לא צריכים לדאוג שמה זה חד כיווני, ואם אני אעניק אני אפסיד חלילה. אין דבר כזה אצל הקב”ה. הוא צדיק והכל מדוד ומדויק!
(הדברים מבוססים על דברי המחבר מתוך ספר תכסיסי מלחמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מה עוד תורם לזוגיות והופך אותה למקום הכי יפה בחיים שלנו? אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולגלות.