על אפכם ועל חמתכם: הקשר המיוחד של האף, הכעס, השקר והכוח האדיר שלו כאיבר ההרחה ברוחניות ובגשמיות על פי הקבלה. בואו לגלות מה זה עושה לכם.
האף, האיבר שנמצא באמצע הפנים שלנו, הוא חלק אינטגרלי ממערכת הנשימה. הוא האיבר הראשי דרכו שואף האדם אוויר רענן וחמצן כדי לקיים את גופו. אך פרט לזה, לאף יש קשר עמוק למידת הסבלנות והכעס, לתפילה, וכמובן, הכוח העצום שלו כאיבר ההרחה.
סבלנות ואיפוק
האף מייצג, כידוע, הן את הכעס והן את הסבלנות. רבי נחמן מברסלב משווה את הכעס לסופה אלימה שנמשכת זמן קצר בלבד. אדם שמסוגל בעת התסיסה להמתין עד שוך הסערה, על ידי הפעלת תכונת הסבלנות, יונק את חיותו ממקור החיים! (ליקוטי מוהר”ן ח, ג). הקשר בין הסבלנות לבין תיקון האף מודגם במונח ‘ארך אפיים’, שפירושו ריסון הכעס. הכעס מושווה לעשן ‘הנפלט דרך הנחיריים’. לכן, את השליטה על הכעס באמצעות הסבלנות אפשר להשוות לשאיפה עמוקה וארוכה של אוויר רענן, כדי להימנע מהתוצאות הקשות של אובדן עשתונות מוחלט. ברור, אם כן, שהשלמת תכונת הסבלנות היא אמצעי לתיקון ההיבט הרוחני של האף.
אדם שזכה לשלוט בכעסו, מלמד רבי נחמן, לא חושש להפסיד דבר בחייו! יש לו את הסבלנות הדרושה להמתין לטוב עד שיגיע אליו! (שם קנה, א).
אולי גם זה יעניין אתכם:
המסננת
באף יש שני נחיריים המאפשרים את תהליך הנשימה. הזוהר מלמד (חלק ג, רכד, א) שבדיוק כפי שצד ימין וצד שמאל מייצגים חסד וגבורה, בצורה דומה מייצג הנחיר הימני את מושג הריח הנעים, בעוד הנחיר השמאלי מייצג עשן וכעס.
רבי נחמן מלמד, שעל ידי השליטה בכעס האדם מסנן את האוויר הנעים, הטהור והנקי מתוך ‘עשן’ הכעס – בדומה ליכולתו של האף לסנן אוויר טהור. כך מקבילה ההימנעות מכעס לסינון רוח הרע שבאדם תוך השארת הטוב.
הפקעת הנועם מכעסו של אדם מושגת על ידי שליטה עצמית, המאפשרת לאדם ‘לנשום’ אוויר טהור. האף, בנוסף, מקביל למדרגת הנשמה רוח. לכן, על ידי ניצול הרוח שלנו – הרוח הטהורה שסיננו – נוכל להפוך את השכל הסמוי שלנו למודעות רוחנית יעילה. אז נוכל להגיע אל ההכרה בהבדל שבין ‘ימין’ ל’שמאל’, בין טוב לרע (ליקוטי מוהר”ן סו, ב).
חוש התפילה
חשיבותו הגדולה של האף נעשית ברורה עוד יותר כשעוסקים בהיבטיו האחרים. רבי נחמן מלמד אותנו שהתפילה מושווית לאף. “למען שמי אאריך אפי, ותהילתי – אחטם לך” (אחטם = אבליג) (ישעיה מח, ט).
בלשוננו, המילה הנרדפת ל’אף’ היא ‘חוטם’. על יסוד זה, הצירוף “ותהילתי – אחטם לך” רומז לקיום קשר בין התפילה ובין האף. מי שעוסק בתפילה כנה, מובטח לו שיזכה לקחת חלק ב’נשמת החיים’.
יש בכך גם רמז למקום החשוב שתופסת התפילה בחיי היומיום שלנו. בדיוק כפי שהאדם לא יכול לחיות בלי לנשום, פעולה המבוצעת דרך האף, כך גם חשוב ביותר להתפלל כדי להיוושע. רבי נחמן מוסיף, שיכולתו הגשמית של האדם להריח משתפרת על ידי התפילות שהוא מתפלל, מכיוון שהתפילה והאף אחד הם במהותם (שם ט, ה).
אדם שזכה לשלוט בכעסו, מלמד רבי נחמן, לא חושש להפסיד דבר בחייו! יש לו את הסבלנות הדרושה להמתין לטוב עד שיגיע אליו!
התפילה דומה לאף גם במובן אחר: כפי שחשוב להתפלל בהתמדה לישועה, כך עלנו להפעיל תמיד סבלנות ללא גבול, המיוצגת על ידי האף, בעודנו ממתינים לתשובת הבורא לתפילות שלנו.
משיח מקביל הן לתפילה והן לאף, כפי שאומר הפסוק “רוח אפינו – משיח ה’” (איכה ד, כ). מהתנ”ך אנו למדים שכוחו המיוחד של משיח יגיע לו מאפו, כמו שכתוב “והריחו ביראת ה’” (ישעיה יא, ג). כלומר שחיותו תושג דרך האף שלו, עם כל נשימה שהוא ינשום.
נוסף לכך, מלמדים אותנו חז”ל (סנהדרין צג, ב) שמשיח יוכל ‘להריח’ את השקר ולשפוט בעזרת חוש הריח שלו. וכידוע, התפילה מושווית עם האף, כלי הנשק העיקרי שישתמש בו המשיח לכבוש את העולם, ולעשות צדק של אמת לא יהיה החרב או התותח ולא כל כלי נשק גשמי אחר אלא רק התפילה! (ליקוטי מוהר”ן ב, א).
רבי נחמן אומר לנו, שלכל אדם יש “אף” ו”חוש ריח” שמשקפים, ברמה שלו, את ה”אף” ואת “חוש הריח” של משיח.
במילים אחרות, בתוך כל אדם טמון חלק קטן של משיח, ואם יעסוק בתפילה כנה יוכל לעורר ולטפח חלק זה, ועל ידי זה יזרז את ביאת המשיח. זו סיבה חשובה נוספת להישמר מפני התנהגות לא מוסרית, שהרי מחשבות לא מוסריות והתנהגות כזו מביאות לידי קשיים בתפילה ובכך פוגמות את ההיבט האישי הזה של משיח.
לכל אדם יש “אף” ו”חוש ריח” שמשקפים, ברמה שלו, את ה”אף” ואת “חוש הריח” של משיח…
חוש ריח טהור
גם לאי המוסריות יש שורש באף. מבחינה אנטומית, חוש הריח הפיזי נקשר עם החלק ההיקפי של המוח, הנחשב לחוליה המקשרת בין התהליכים הקוגניטיביים והרגשיים. כלומר, מחשבות לתחושות. מכיוון שהרצון לקיום המין הוא ללא ספק אחת התשוקות החזקות ביותר של האדם, המשפיעות לא רק על מוחו כי אם גם על רגשותיו, קיים קשר פיזיולוגי בין האף ובין התשוקה לקיום המין.
במובן הרוחני, רבי נחמן מלמד שניתן להשיג חוש ריח טהור רק באמצעות טהרה אישית (שם ב, ח). כאשר חסרה טהרה זו, האנרגיה הרוחנית בהכרח תדעך. דעיכה זו תשפיע בתורה על האף, המייצג את היכולת של האדם לסנן את הטהור מהטמא.
הקשר בין האף ובין חוסר מוסריות מודגם בדברי התורה האוסרים את הניאוף – “לא תנאף” (שמות כ, יג). חז”ל מעירים (מכילתא, יתרו) שהמילה “תנאף” מורכבת מהמילים ‘תן אף’, שיש בהן רמז: אל תחפש אפילו להריח את בושמה של אשת איש, שהרי הדרך מכאן לניאוף קצרה היא.
התלמוד מלמד (ברכות מג, ב) שהריח קושר קשר הדוק עם הנפש. הדבר מבוסס על הדמיון שבין המילים ‘רוח’ ו’ריח’. רבי נחמן מציין (שם א, יב) שחפץ המעלה עובש לא יסריח כל עוד הוא עומד במקומו. אבל אם יזיזו אותו הוא יתחיל להפיץ ריח רע – אולי רע עוד יותר מקודם. שוב, אם הנפש חוטאת היא עטופה ב’ריח רע’. כש’מניעים’ את הנפש לקראת תשובה, הצדיק צריך לדעת כיצד להוכיח את החוטא כך שהריחה הנעים של הנפש יתעורר, שהרי תוכחה קשה עלולה להביא את הנפש ‘להסריח’ עוד יותר (שם ח, א).
במאבקו של האדם על הרוחניות, צריך תמיד להדגיש את הטוב ואת הנועם, ולא את החומרות והדעות האחרות העלולות לייאש את האדם בבקשו קרבת אלוקים. בדרך זו הוא יגיע בסופו של דבר לרמה של טהרה, תוך שהוא מפיץ ריחות טובים ומריח את היופי שבחיי הרוחניות.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו).
רוצים לגלות עוד על הרוחני והמסתורי שבנו ובעולם? כנסו לקישור מיסטיקה וקבלה וגלו דברים נפלאים!