מה שמתחיל כמיזם אצילי, מסתיים לרוב בכישלון. מתכוונים לעשות מעשה טוב, אבל בסוף מרגישים מרוקנים וכבויים. למה זה קורה לנו?
כן, שוב הגיע הזמן הזה בשנה. אלול כבר כאן, ובהתחשב בעובדה שאנחנו שואפים ברצינות לשפר ולתקן כל מה שאפשר, במילים אחרות לעשות תשובה ולחזור לבורא עולם, אולי הגיע הזמן לשאול את השאלה המהותית הזו – למה אנחנו חוטאים?
אתם בטח חושבים שהתשובה הפשוטה היא שאנחנו חוטאים כי פשוט לא אכפת לנו, או שלפחות חסר לנו מספיק עניין לעשות את מה שהתורה רואה לנכון. טעות!
באופן מזעזע, רבי נתן אומר שרוב העוונות שלנו נובעים בגלל שאנחנו רוצים יותר מדי, לא מעט מדי.
לפני שהקב”ה ברא את העולם הזה, אורו האינסופי מילא את כל היקום. אבל הקב”ה רצה לפנות מקום לנו ולחופש הבחירה שלנו, לכן הוא יצר את “החלל הפנוי” (כביכול) שנתן לנו את המקום להתקיים ביחד. החלל הפנוי הזה אפשר כביכול את מלכותו של הבורא גם במקום בו הוא מוסתר ביותר, ועל ידי זה להביא לידי ביטוי את גדולתו האינסופית.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כולכם נמצאים על כף הזכות של המאזניים
כל אחד מאיתנו נחשב לעולם ומלואו, ייחודי ומיוחד. ה”יצירה” האישית שלנו כוללת את האור האינסופי ואת החלל הפנוי. האור האינסופי הוא הרצון הפנימי שלנו שבוער ומשתוקק לדבוק ברוחניות. באופן טבעי אנחנו שואפים ורוצים שלמות בעבודת השם שלנו, ומאמינים שעלינו לעשות מעשי חסד או ללמוד תורה ללא רבב. הרצון לקפוץ למצווה או לרזולוציה חדשה ולהשלים אותה בתאוות נפש, נובע מכוח התשוקה הפנימית הבוערת שלנו.
אבל מה שמתחיל כמיזם אצילי, מסתיים לרוב בכישלון. אנחנו מתכוונים לעשות מעשה טוב, אבל משקיעים יותר מדי בעצמנו ובסופו של דבר מרגישים כבויים, שחוקים ו’שרופים’. או ההיפך – אנחנו רוצים לעבוד את הקב”ה בשלמות כזאת עד שאנו מוותרים עליה עוד לפני שניסינו, או עשינו משהו ולו הקטן ביותר.
לעתים קרובות, אנחנו מרגישים חוסר עניין בעיסוקים רוחניים מכיוון שהצבנו את הרף הגבוה מדי, מה שמוביל אותנו למסקנה של “למה לטרוח?”, ואז האנרגיה הפוטנציאלית שלנו מופנית למקום לא נכון ומובילה אותנו לחטוא ולרצות דברים אסורים. נכון, אנחנו צריכים ‘להישרף’ מתוך תשוקה ורצון לדבוק בבורא עולם, אך גם לנתב את האנרגיה הזו בדרך הנכונה.
באופן טבעי אנחנו שואפים ורוצים שלמות בעבודת השם שלנו, ומאמינים שעלינו לעשות מעשי חסד או ללמוד תורה ללא רבב. הרצון לקפוץ למצווה או לרזולוציה חדשה ולהשלים אותה בתאוות נפש, נובע מכוח התשוקה הפנימית הבוערת שלנו.
איך עושים את זה?
עלינו ליצור חלל פנוי-ריק בתוכנו. חלל ריק הוא מערכת סינון פנימית, מקום “צינון” בו אנו יכולים להקל על התשוקה הבוערת, הקדושה שלנו, ולרתום את האנרגיה שלה לטובה. מרחב ריק מאפשר לנו לצמוח צעד אחרי צעד עם הסבלנות הדרושה כדי להתמודד עם תשובה חיובית מתמשכת.
כל אחד מאיתנו נחשב לעולם ומלואו, ייחודי ומיוחד!
כמו תמיד, המנטורים הטובים ביותר שלנו הם הצדיקים. התורה מאירה הכל, אך לא תמיד אנחנו מבינים את ההנחיות שלה. לפעמים, אנחנו מתמקדים בחלקים הלא נכונים ולוקחים לימוד תורה בדרך הלא נכונה. לכן רבי נתן משווה את תורתו של הקב”ה לאור האינסופי. אנחנו זקוקים לצדיקים כדי “לסנן” את מסרי התורה אלינו, ושיראו לנו את הדרך הנכונה ללכת בעקבותיה. הצדיקים יכולים גם ללמד אותנו כיצד לעבוד את הבורא בעזרת התשוקה הפנימית הבוערת שלנו, תוך סינון האנרגיה שלנו בצורה חיובית ויעילה.
וכמו שהתורה מלמדת אותנו (דברים יז, יא): “לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ (הצדיקים) יָמִין וּשְׂמֹאל”. “ימין” פירושו למהר לעשות את מה שנתפס כצדיק וקדוש. “שמאל” פירושו לעשות פחות מהנדרש, להשתחרר.
זה איזון עדין מאוד, אבל מאוד חיוני להצלחתנו הרוחנית. על ידי צמיחה בצורה מדודה אנחנו מתיישרים עם המטרה הסופית של הבריאה. אנחנו לא עובדים את הבורא בזמן שאנו מסונוורים מאורו האינסופי וחסרים חופש בחירה. אלא, אנו סובלים את מסנני האתגרים של החיים וכאבי הגדילה כדי לגלות שכל הבריאה, כולל “חדר הנשימה” הדרוש, מעידים על הריבונות שלו. הסמכות העליונה והיחידה.
בחודש שבו אנחנו מתחילים להתכונן לראש השנה ולהכתרת המלך, בואו נתחיל לראות באמת את ידו האוהבת של הבורא בכל פרט בחיינו, אמן.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, הלכות נדרים ג).
לאמונה ולכוח התפילה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!
