אחד הדברים שהכי טוב לעשות כל הזמן, ובפרט כשמשנים כיוון בחיים, הוא לעשות סדר בראש, בעיקר בנושא הפרנסה.
במאמר – פרנסה בדרך האמצע, ציינו שבעלי תשובה מתקשים בבירור סוגיית ‘השתדלות – ביטחון’ הרבה יותר מאנשים שנולדו לחיי תורה, מהסיבה הפשוטה: בעל תשובה גדל על ערכים הבאים מהעולם שבחוץ, הלא יהודי, והתרגל להסתכל על ההשתדלות כדבר שבחובה ואפילו כמידה מוסרית לפיה ‘מי שעובד הוא אדם אחראי ורציני’. ועכשיו, כאשר נחשף למסר האומר שהפרנסה היא מאת הבורא קשה לו לשלב בין ההסתכלות הקודמת להסתכלות החדשה, ובמקרים רבים הכי קל לו לזרוק לגמרי את ההסתכלות הישנה ולאמץ לו הסתכלות שהיא, כביכול, על פי האמונה ולהזניח את כל נושא הפרנסה לגמרי.
ובפרט, שבאמת, בברסלב ישנם כל כך הרבה דיבורים על התכלית ורבי נחמן מכניס באדם כזו הרגשה של אפסיות והבל העולם הזה, וממילא הנטייה הראשונית של רבים היא לזרוק לצד לגמרי את נושא הפרנסה ולסמוך על נסים שיהיו, וזו תופעה שכיום מהווה קושי יותר מפעם.
עיקר הבעיה היא – שעל פי רוב, בתחילת הדרך ההסתכלות הזו לכאורה נשענת על אמונה אבל היא בלי כלים, כלומר בלי חיבור למציאות, והיא רק כמו ‘אידיאל’ כזה שאין לו שום קשר עם הכלים הרוחניים והנפשיים של האדם, כי כאמור, סוג הסתכלות כזה באמת זר לו ביסודו, ומבחינה נפשית הוא הרבה יותר מזדהה עם הגישה הכפרנית לגמרי – שרק על ידי עבודה יש פרנסה כי זה מה שהוא ראה סביבו תמיד.
ומצד שני, מה שהוא לא ראה ולא חווה מעולם זה את המציאות שיש אדם שעובד או עושה מסחר וזה כן מקושר לאמונה ויראת שמים, כי אותו אדם קובע עתים לתורה ועובד את הבורא לפי מדרגתו. ממילא, בתמונת החיים שלו יש רק שתי אפשרויות: או שעובדים ואז רחוקים מיראת שמים; או שיראים את השם ואז לא עושים שום דבר שקשור לגשמיות, כגון משא ומתן וכדומה.
לעומתו, אדם שגדל בעולם התורה בו הוא ראה אנשים שעושים משא ומתן כזה או אחר, מעט או הרבה, ויש בעלי עסקים שהם ‘תומכי אורייתא’ שגם קובעים עתים לתורה והם מאוד מוערכים על ידי החברה, ויש גם תלמידי חכמים שמסתפקים בתכלית המיעוט ונתמכים על ידי מי שנתמכים וזה לא פוגם בכבודם כהוא זה – כאשר הוא ניגש לסוגיה של השתדלות וביטחון תמונת העולם שלו הרבה יותר מאוזנת וממוצעת, וממילא הוא יכול בקלות רבה יותר לבחון היכן הוא עומד ומהי המדרגה בה הוא נמצא ולהתנהל בצורה מתונה להתקדמות רוחנית גם בנושא זה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לסיכום: אצל הבעל תשובה אין במבנה הנפש והדמיון שלו – לא את החיבור של מעשים לצורך פרנסה עם אמונה ויראת שמים, ולא את הערך והכבוד למי שבטל ממלאכה לגמרי ומקדיש עצמו לתורה – ממילא הוא מפחד לעשות השתדלות כי זה נראה לו נוגד את הערך של יראת שמים. אבל מצד שני, בדרך כלל גם אין לו כלים לחיות חיי דוחק על התורה והעבודה, וברגע שהוא מתחיל להתנסות בניסיונות של חסר פרנסה זה מבזה אותו ושובר אותו נפשית ורוחנית.
מדרגת הביטחון
לכן חשוב לחזור ולהדגיש שלא במהרה זוכים להמשיך שפע על ידי ביטחון בלבד, ומעטים מעטים זוכים לזה, וכמו שרבנו הקדוש התפאר בעצמו ש’הוא יודע מביטחון’ – ומשמע שאחז זאת למדרגה גבוהה, והוא גם אמר שהוא רוצה שיהיה לנו מעמד פרנסה כדי שלא נהיה מבולבלים מעניין הפרנסה (ומיד הוסיף שלמרות זאת העיקר זה ביטחון, היינו שגם כאשר עושים איזו השתדלות – אם זה בלי בטחון זה גם לא מועיל על פי רוב).
ומובן שם טעמו, כי בזמן הזה שעובדים על עבודת הביטחון, שהיא לא קלה, אפשר לעשות הרבה דברים בקדושה, כלומר להרבות בלימוד תורה ותפילה ומעשים טובים שעל ידי זה ממילא יהיו לו אחר כך כלים גם להיות בעל ביטחון.
אבל להתחיל תיכף בעבודה של ביטחון לפני שיש לאדם כלים של תורה ואמונה וריבוי מצוות וכו’, המקדשים את האדם ומגדילים את שכלו, זה כמעט בגדר בלתי אפשרי אם לא במקרים נדירים ביותר שיש לאדם בטבעו ביטחון חזק, כמו שרואים לפעמים אפילו אצל אומות העולם אנשים בעלי כוחות נפש וביטחון שאפילו ממשיכים על ידי השפעות, אבל צריכים תמיד לזכור שבקדושה הכל אחרת, ולזכות לזה בקדושה זה לא דבר שבא בקלות כלל.
זהירות! גשר צר
ובאמת, כשהאדם נוטה לצד הקיצוני תיכף ומיד זה רק בגלל הפחד, כמו שהובא לעיל, מאחר שמפחד מה’כפירה’ שהוא רואה שיש בעניין ההשתדלות, כי כאמור על פי ניסיון החיים שלו השתדלות פירושה להסתכל רק על העבודה בלי שום הסתכלות לבורא, ממילא הוא בורח לצד השני ומחליט שלא לעשות כלום ו’שה’ הטוב בעיניו יעשה’… אבל לברוח לצד זו גם סכנה, וזו גם לא האמת.
בזמן שעובדים על עבודת הביטחון, שהיא לא קלה, אפשר לעשות הרבה דברים בקדושה, כלומר להרבות בלימוד תורה ותפילה ומעשים טובים שעל ידי זה ממילא יהיו לו אחר כך כלים גם להיות בעל ביטחון…
זו סכנה – כי אם הוא לא יצליח ולא תהיה לו פרנסה, הוא יהיה שבור, יהיה לו דימוי עצמי נמוך מכיוון שהורגל לחשוב שרק מי שיש לו פרנסה הוא חשוב, וגם אם הוא לא חושב כך כעת בשכלו, אבל מבנה הנפש שלו בנוי על יסודות אלו שמי שלא מרוויח כסף הוא כלום… וזו עבודה ארוכה של בירור המדמה לשנות את מה שהדמיון משדר לו – שהוא לא שווה כלום כי אין לו כסף.
וכמובן, שאם הוא בעל משפחה זה יזיק לשלום ולשלווה של בני הבית, כי הבית צריך להתנהל ולהתגלגל על מי מנוחות (ככל האפשר בעולם המתוח הזה שאנחנו חיים בו) וכאשר הוא מתוח ושבור אז גם אשתו כך, ואמרו חז”ל (בבא מציעא דף נט): לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה – היינו, כשחסרה פרנסה זה מביא הרבה מריבות.
וזו גם לא האמת – כי ישנם הרבה בירורים שצריכים להיעשות על ידי משא ומתן באמונה, וגם אם אדם לא שואף להיות סוחר, אבל יש בכל ענייני העולם הזה שהוא מתעסק אתם עבודה גדולה של בירור ניצוצות שלא כל אחד בן חורין להשתמט מהם, אם לא בעל תורה ועבודה מופלג מאוד.
אם שנית לא שמשת…
והנה, לעניין מה שרואים הרבה בספרי רבנו הקדוש – דיבורים שמעודדים להתרחק מכל קשר עם העולם הזה, צריכים לשמש הרבה את רבי נתן בספר עלים לתרופה, וכן ללמוד על הנהגות של אנשי שלומנו בכל הדורות ולהסתכל היטב כיצד נהגו אנשי שלומנו, ואז רואים שלעזוב לגמרי את כל ענייני העולם הזה זו מדרגה שמעטים מאוד, יחידי סגולה, ממש נהגו בה.
וסיפר הרב לוי יצחק בנדר ז”ל, שכאשר הוא התחתן ושאל את רבו רבי אברהם בן רבי נחמן ז”ל אם לעשות איזו השתדלות או לא, ענה לו רבו: אם אתה יודע שאתה במדרגה כזו שאתה יכול ללמד ולעסק בעבודת השם בלי הפסק, וכשתהיה רעב תלך לאיזה בית ותבקש חתיכת לחם ותאכל אותה ותמשיך מיד בעבודה וזה לא יטריד אותך כלל מעבודתך – אל תעשה שום השתדלות ותעסוק אך ורק בעבודת השם, אבל אם אתה יודע שאינך במדרגה זו תעשה משהו…
וכן מובא באבני”ה ברזל – שיחות וסיפורים מרבי נתן מברסלב ז”ל (אות ב) מהנהגת מוהרנ”ת בעניין זה, וזו לשונו:
אחד שאל למוהרנ”ת שרצה להיות מקבל (אדם שלא עובד וסומך על כספי צדקה), ורצה לעזוב את החנות, ואמר לו מוהרנ”ת: עכשיו ליבך בוער לעבודת השם יתברך – האלסטו דער בייא (אתה אוחז בזה), ואחר כך כשתיפול מזה ההתלהבות ולא יהיה לך פרנסה גם כן, אז יהיה מה שיהיה, ולא הסכים לו. אלא, אמר לו עשה לך שיעורים קודם שתלך לחנות וגם בהחנות בעצמה תכין לך ספרים, ובעת שלא יהיה לך קונים תלמד בהם. ותשתוקק לזה שהשם יתברך יסבב סיבות לטובה שתיפטר לגמרי וכו’. וכן היה שהשתוקק כל כך על זה וכו’ כנ”ל כמדמה שהאיש הנ”ל היה ר’ חיים ליריסמן הזקן. ע”כ.
וכן, אם תעיינו בספר כוכבי אור (חלק אנשי מוהר”ן) תמצאו שהרבה מאנשי רבנו הצדיקים והקדושים היו עוסקים במשא ומתן בקדושה גדולה, והיו אנשים מורמים מעם ובעלי מדרגה גדולה בעבודת השם ביחד עם זה.
וגם אם נתבונן בספרי רבי נחמן בעין האמת בלי פחד ולחץ (שקוראים ‘נרווים’) נראה שאדרבה ואדרבה, בכוחו של הצדיק להביא כל אחד מהמקורבים אליו להעלות את המשא ומתן למדרגה גבוהה של עבודת בירורים (כמובא בהרבה תורות בליקוטי מוהר”ן).
וכן, מובא עוד בשם רבי נתן ז”ל שאמר, שכל מה שאמר לעניין שלא לעסוק בשום משא ומתן הוא רק למי שתורתו אומנותו, אבל מי שלא מסוגל ללמד כל היום מצווה ללמד אותו שילך ויעסוק במשא ומתן.
השתדלות לפרנסה אינה איסור או עבירה, אדרבה, טוב שיהיה שקט בנפש ובראש…
לכלכל מעשיו
האמת הכואבת היא – שבימינו קשה מאוד למצוא מעמד פרנסה שבמעט שעות יהיה לאדם די פרנסה לכלכלת ביתו, לכן מאמר זה לא בא לייעץ בענייני פרנסה איך לנהוג כל אחד לגופו, כי כל אדם צריך לברר ולמצוא את דרכו שלו כפי שהקב”ה מנהיג אותו, אבל כן חשוב למתן ולהרגיע את הפחד והרתיעה ולהודיע שעצם ההשתדלות לפרנסה אינה איסור או עבירה ח”ו, ואדרבה, היא מצווה גדולה ברוב המקרים, בפרט לבעלי תשובה שגם בלי מחסור כלכלי הנפש שלהם לא במיטבה, ומה אם נוסף על זה מחסור ועוני – זה יכול להיות הרס של ממש.
ועל זה נאמר: ביטולה של תורה זהו קיומה. בעל תשובה שלא רוצה ‘לבטל תורה’ כביכול ולעסוק במשהו לפרנסתו, או על כל פנים לייחד לזה זמן להתפלל על זה ולבוא לאיזה איזון בעניין זה כפי האפשר וכפי ההשגחה שיש עליו, עלול למצוא את עצמו מבטל בסוף את כל התורה כולה בכעס ועצבות, וגם כפשוטו, להסתובב בגמחי”ם וכדומה, ויתכן מאוד שיגיע לידי כך שיתקיים בו הפסוק: “איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה’ יזעף ליבו” – היינו, שהוא נוהג שלא על פי השכל הישר וכביכול סומך על ‘אמונה’ או ‘ביטחון’ שבאמת אינו אוחז שם, ואחרי זה כועס על הנהגת הבורא למה הוא לא מנהיג אותו כפי ה’ביטחון’ שהוא חושב שהוא בטח בו.
המציאות מוכיחה שהרבה מאוד אנשים, שבתחילת דרכם זלזלו בנושא של פרנסה, מצאו את עצמם אחרי כמה שנים נצרכים לכל מיני הלוואות וגלגול חובות. וכאן המקום לעורר ולשאול – אם אתה טוען שאתה חי באמונה ולכן אינך רוצה לעשות השתדלות לפרנסה, אם כן, גם את ההשתדלות של הלוואה אסור לך לעשות, כי מה ההבדל בין הלוואה לעבודה? אדרבה, בעבודה אתה מרוויח את הכסף ומשתמש בו לבניית הבניין היהודי שלך ואתה לא חייב לאף אחד כלום, ואילו בגמ”ח אתה נעשה בעל חוב, ואיך תחזיר מה שלווית?
כאשר בעל תשובה רואה שהוא לא מצליח לחיות על ידי ביטחון לבד, מה שקורה לו בהרבה מקרים אחרי כמה שנים של ‘גלגולי חובות’, וכשההוצאות רק גדלות ביחד עם גדול המשפחה בלי עין הרע והוא חוזר כמו קפיץ מתוח לצד השני לגמרי… הוא מפסיק ללמוד, בקושי מתפלל, והולך לעבוד… ובדרך כלל, הוא גם הולך לעבוד באיזו עבודה פחותה שבקושי משתכרת שכר מינימום, במקום שאם מראש היה מקדיש לזה ישוב הדעת, יעוץ עם תלמידי חכמים אמיתיים והרבה תפילה – היה יכול לבנות מעמד פרנסה הרבה יותר בריא, כאשר בתחילת דרכו כשהוא עדיין צעיר ובלי הרבה הוצאות לא צריך להשתכר הרבה, ולאט לאט, עם עליית ההוצאות גם מתקדמים בנושא הפרנסה, וכך נבנית יציבות כלכלית יסודית. נמצא, שיצא כל שכרו שרצה להיות ‘צדיק’ בהפסדו, שעל זה נאמר: “אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה…” אל תהיה צדיק בלי כלים שאחרי זה תיפול לצד השני עוד יותר.
זו אחת הדוגמאות להנהגות של בני אדם שנובעות מפחד, לכן הם בורחים לצד של הגשר – האמת – ופשוט נופלים ממנו… כמובן שגם מי שנפל מהגשר יכול תמיד לעלות עליו בחזרה, וכמו שרבי נתן מחזק את בנו במכתב ואומר לו, שגם אם הוא נפל מהגשר הוא בוודאי לא צריך כבר לפחד כלל אלא לחזק את עצמו ולצעוק לבורא עולם.
לסיום, אציין שתמיד יש את היוצאים מן הכלל, אנשים שבאמת חשקה נפשם בתורה ויש להם את הכוחות והסיעתא דשמיא (עזרה משמים) להשקיע את ראשם רובו ככולו בתורה הקדושה, ועושים מסירות נפש על זה, ומכיוון שבאמת יש להם יכולת לזה, בדרך כלל, מסתייע בידם שמישהו תומך בהם כדי שיוכלו לעסוק בתורה. בין כך או כך, הכלל הוא – שאם אין קמח אין תורה הוא אמיתי, ובסופו של דבר כל אחד צריך איזו סיבה לפרנסתו ופרנסת בני ביתו. יהי רצון שיהיה לכולם בשפע תמיד. אמן.
במאמרים הרבים נרחיב עוד בנושא הדרך הממוצע.
גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!