מה היה קורה אם הייתי אומר לכם שאני יודע את הסוד הזה שיגרום לכם לצחוק כל הדרך אל הבנק? אבל קודם כל, אתם צריכים לזכור דבר אחד חשוב!
מה היה קורה אם הייתי אומר לכם שאני יודע את הסוד לעשירות? דבר אחד בטוח – שהייתם רוצים מיד להיות החברים הכי טובים שלי…
האם הסיכוי לזכות בידע החמקמק הזה לא מרגש אתכם קצת? אבל מה אם אומר לכם שזה אכן זמין ונגיש לכל אחד מאיתנו?
בלתי אפשרי, אתם בוודאי אומרים.
טעות.
בורא עולם הבטיח לאברהם אבינו שילדיו ירדו למצרים כעבדים, אבל בסוף ייגאלו וייצאו משם בעושר רב. למעשה, התורה אומרת (שמות יב, לו) – “וה’ נתן את חן העם בעיני מצרים, וישאילום וינצלו את מצרים”. ורש” מפרש: אף מה שלא היו שואלים מהם (בני ישראל) היו (המצרים) נותנים להם. אתה (הישראלי) אומר אחד, (והמצרי אומר) טול שניים ולך.
אז אל תרגישו רע בגלל המצרים ה’עניים’. באופן עקרוני, שגשוג וצמיחה הן הדרך של בורא עולם לתגמל את עבדו הנאמן – אברהם. אבל אם זה היה כך, למה לא לברך ישר את ילדיו בעושר? למה היה צריך לתגמל את אברהם בצורה כזו שקודם כל צאצאיו יהיו עבדים?
אולי גם זה יעניין אתכם:
המפתח לחידה זו הוא – שאי אפשר להתעשר אלא אם כן אדם הוא קודם עני. דוד המלך, כמלך, היה ללא ספק עשיר מופלג מאוד. אך יחד עם זאת תמיד היה אומר “כי עני ואביון עני”. למה? כי גם הצדיק הגמור והמושלם, זה שהוא צדיק גמור בכל מעשיו, לעולם לא יוכל לגמול לבורא עולם על כל הטוב שהוא השפיע עליו בחייו. לכן נאמר בפסוק (קהלת ז, כ): “כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא”.
דוד המלך הבין שלא משנה כמה הוא צדיק, בהשוואה של מעשיו לחסדיו הגדולים והאינסופיים של בורא עולם אליו – הוא תמיד ייפול, לכן הוא ראה את עצמו תמיד כעני ואביון. מה שהיה לו – לא היה שלו, הכל מהיד של מישהו אחר.
שגשוג וצמיחה הן הדרך של בורא עולם לתגמל את עבדו הנאמן אברהם, ואם כך, למה להפוך את הצאצאים שלו לעבדים ולא להשפיע עליהם שפע כבר בהתחלה?
ואם כך אמר דוד המלך אז מה איתנו, האנשים הפשוטים? אנחנו בוודאי לא דוד המלך. האם אנחנו לא צריכים להרגיש ענווה גדולה בפני הבורא, כפי שאומר איוב (א, כא): “ויאמר ערום יצאתי מבן אמי וערום אשוב שמה, ה’ נתן וה’ לקח יהי שם ה’ מבורך”.
נקודת המוצא שלנו היא ההבנה של ההתחלות הצנועות שלנו. אנחנו בריות של בורא עולם, המעשים (או חוסר המעשים) שלנו פשוט לא יכולים להתחיל להחזיר את החוב העצום שלנו אליו.
ההבנה הזו היא באמת הברכה הגדולה ביותר. חז”ל מלמדים אותנו “איזהו עשיר? השמח בחלקו!” (פרקי אבות ד, א). ככל שאנחנו מפתחים את הגישה הזו כדרך חיים, אנחנו מתחילים להעריך את כל מה שיש לנו בחיים ורק אז מתחילים לצבור עושר אמיתי.
מי שלא מרוצה מחלקו מרוויח כמה שקלים ורץ להוציא את כספו על האופנות, מותגים והטרנדים האחרונים. לא משנה הוא צובר בחיים ומה כבר יש לו, העין שלו כבר בפוקוס על הקנייה הגדולה הבאה כשהוא אף פעם לא מסתפק במה שיש לו. זה לא יכול להיחשב לעושר כי הרכוש שלו לא שווה בעיניו לכלום.
לעומתו, אדם צנוע, גם כשהוא מגיע לעושר גדול הוא לעולם לא מאבד את הערכתו לדברים הפשוטים שהועילו וסייעו לו עד עכשיו. הרכוש/נכסים שלו לעולם לא פוחתים ומאבדים מערכם, הם רק גדלים ומניבים לו רווחים גדולים יותר.
אי אפשר להתעשר אלא אם כן אדם הוא קודם עני…
כן, בורא עולם היה פשוט יכול לתגמל את אברהם בכך שהוא מברך את הילדים שלו בעושר רב. אבל האם זה היה משמעותי בעיניהם? האם זה היה אומר להם משהו? האם הם היו מעריכים את זה, או שמא זה היה גורם להם להתאוות לכסף ורכוש, ובעצם, להשתעבד לעצם ברכתו?
במקום זאת, בורא עולם בחסדיו המרובים והאינסופיים עשה את ההיפך הגמור. הוא הביא אותם לשעבוד זמני במצרים, כדי שיוכלו (ונוכל אנחנו בהווה) לראות את הדברים בפרספקטיבה אמיתית. ובמקום להימשך אחרי הכסף, נוכל להתעלות מעל הפיתוי של הבלי העושר ולנצל את הברכה הגדולה הזו כדי להועיל לעצמנו ולאחרים.
סוד העושר הוא לזכור שאנחנו עניים. כל זמן שאנחנו זוכרים את המאזן השמימי שלנו, אנחנו יכולים להתאים את חשבונות הבנק שלנו כאן למטה בכל דרך שנרצה.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, מגילה ו, יא).
לאמונה שלנו יש כוח אדיר! איך מגלים אותה וכיצד משתמשים בה? כנסו ותיהנו ממאמרים מרתקים נוספים בנושא אמונה עם השקפה וחכמה יהודית בקישור הזה !