תרשמו לכם: עדיף לאדם ליפול לבור מלא נחשים ועקרבים מאשר ליפול בידיים של האויבים-אנשים שמייסרים אותו ומציקים לו!
התורה מספרת לנו (פרשת וישב) שיוסף הושלך לבור על ידי אחיו. היא מגלה לנו שהבור היה ריק ולא היו בו מים. רש”י מסביר, שאף שהבור היה ריק ממים הוא היה מלא בנחשים ועקרבים.
נחשים ועקרבים הם יצורים ארסיים שמסוגלים לגרום לפציעה חמורה ואף למוות, חלילה. אולם, הזהור הקדוש אומר, שעדיף לאדם ליפול לבור מלא נחשים ועקרבים מאשר ליפול בידיים של האויבים-אנשים שמייסרים אותו ומציקים לו. כי היום, למרות שאנו מתמודדים לפעמים עם סכנה מוחשית (תאונות, טרור וכן הלאה) רוב האויבים שלנו הם אותם אנשים שמעליבים אותנו, מתנהגים אלינו בבריונות, גוזלים וכן הלאה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אבל כאן נשאלת השאלה: איך יכול להיות שלהיזרק לבור מלא נחשים ועקרבים זה דבר טוב יותר מאשר להתמודד עם אויבים מהסוג הזה?
רבי נתן מברסלב מסביר. ראשית, עלינו להבין שיש שני סוגים של סבל. הסוג הראשון מוצג על ידי הבור המלא בנחשים ועקרבים. זה יכול להיות אסון טבע, מחלה או כל דבר ‘טבעי’, קטסטרופה אחרת. אנחנו מבינים בקלות שסוג של סבל זה הוא יד השם. במצב כזה לא פעם מתגלה הגדולה של האנשים מסביב, הם מתאחדים ועוזרים בין אם לאדם אחד שנמצא בצרה (חולי וכן הלאה) ובין אם זה בגלל אסון טבע שפגע בהמונים.
למרות שאנו מתמודדים לפעמים עם סכנה מוחשית רוב האויבים שלנו הם אותם אנשים שמעליבים אותנו, מתנהגים אלינו בבריונות ועוד!
סוג אחר של סבל הוא ליפול בידיים של האויבים שלנו. זה סבל שנגרם על ידי אנשים שפוגעים בנו, מעליבים אותנו, מדברים עלינו לשון הרע, או כל דבר אחר – הסבל הזה גדול מאוד. עם סוג של סבל זה מגיעות לא מעט מחשבות שמנקרות בראש והרבה כאב לב. לא משנה כמה אנחנו מבינים שהכל מאת השם, לא משנה כמה אנחנו יודעים בשכל ובהיגיון שזה מבורא עולם והכל לטובה – קשה לנו לא להיפגע.
לאדם שגורם לנו נזק יש רצון חופשי והוא יכול לבחור לא לפגוע בנו. ושהוא מחליט לפגוע בנו זה נהיה יותר גרוע לאור העובדה שאנחנו חברים קרובים או מכירים, עמיתים לעבודה וכדומה.

יש שני סוגים של סבל ולשניהם יש מטרה חשובה בחיים שלנו!
האובססיה אוכלת אותנו מבפנים והמחשבות לא מרפות: למה הוא לא אוהב אותי? מה עשיתי לו שזה מגיע לי? למה הוא מתנהג אלי כך?… זה מדיר שינה מעינינו, אנחנו מתהפכים מצד לצד, לא מסוגלים לאכול, לא מרוכזים… ייסורים אמיתיים. כשאנחנו עטופים במחשבות כאלה, אומר רבי נתן, אנחנו עלולים להגיע למצב של ריחוק מבורא עולם.
אבל זה לא חייב כך. יש דרך להתמודד.
אנחנו יכולים, כפי שממליץ לנו רבי נחמן, לראות את אותו אדם רק כשליח ולפנות אל מי ששלח אותו, ודווקא מהמקום של הסבל להזכיר לעצמנו תמיד שהכל בהשגחה של בורא עולם, השגחה מדויקת עד לפרט הכי קטן ושהוא יודע מה הוא עושה. שזה סוג של כפרת עוונות ודרך לקרב אותנו אליו.
אנחנו יכולים להתפלל לבורא עולם ולבקש ממנו שישחרר אותנו מהכאב הזה. ולזכור תמיד, ולא משנה מה עובר עלינו, אילו עקרבים ונחשים או אויבים מצערים אותנו – הקב”ה תמיד איתנו!
יהי רצון שנזכה לחוות תמיד קשרים בונים ומועילים מלאים בחיוביות, צמיחה אישית ושמחה בלי שום סבל כלל, אמן!
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.