המסע שלנו חזרה מתחת לשכבות שהסתירו לנו את מה שאנחנו רוצים ומה שתמיד היה איתנו הוא נקודת ההתחלה!
ישנם רגעים בהם שכבות היקום כל כך דקות ורבות, עד שאפילו כאשר אנחנו מאמינים שהכל קשור לשורש אחד, מקור אחד, אנחנו מאבדים את היכולת לראות את זה בבירור, לכן נופלים לרגעים שבהם חוסר האמונה שלנו תופס אותנו ואז אנו מתמלאים בספקות, דיכאון ועצבות.
‘איפה אלוקים?’ אנחנו תוהים כאשר הרעש של הקדמה ואפלת הייאוש משתלטים עלינו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
בשקט של הלילה ובריקנות של המעמקים שבתוכנו אנחנו מתחילים להשתוקק לאותה מודעות מתוקה, זו שחווינו לפחות פעם אחת בחיים שלנו.
‘לאן אני הולך?’… ‘למה אני כאן?’… אנחנו שואלים שוב ושוב.
ואז אנחנו צועקים ‘איה?! איפה אתה אבא?!’
בשקט של הלילה ובריקנות של המעמקים שבתוכנו אנחנו מתחילים להשתוקק לאותה מודעות מתוקה, זו שחווינו לפחות פעם אחת בחיים שלנו…
רבי נחמן מלמד אותנו, שגם כאשר אנחנו מרגישים לבד ושהקב”ה כביכול רחוק מאיתנו, הכמיהה והגעגועים שלנו להיות קרובים אליו היא החשובה ביותר. למה? כי הרצון לקרבת אלוקים הוא דבר גדול ויקר מאוד לבורא עולם. הכמיהה הזו, הרצון הזה להחזיר את האני הכי אותנטי שלנו היא המטרה בגללה נדחקנו כביכול על ידי בורא עולם.
‘לאן אני הולך?’… ‘למה אני כאן?’… אנחנו שואלים שוב ושוב…
וכאשר אנחנו מטפחים את הרצון הזה, אז אנחנו יכולים למעשה לחצוב בתוכנו את הדרך חזרה אל הבורא. כאשר אנו מתחילים להבחין שהבורא עצמו שאנו מייחלים אליו אינו רחוק כלל, אז אנחנו מתחילים את המסע שלנו בחזרה דרך השכבות של המציאות שפעלו רבות כדי לכסות את המודעות שלנו.
וכאשר אנחנו כמהים ומתגעגעים, ובעיקר רוצים, השכבות הללו נופלות כאילו הן כלום וחושפות את הבורא היכן שהוא תמיד היה כל הזמן – ממש לידנו.
(מבוסס על דברי רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר”ן חלק ב, יב).
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.