ביום שנבין שנולדנו עם יצר הרע מגושם ומזוהם נתחיל את הטוב שעדיין יש בנו, רק אז יהיה אפשר להתרומם ולהתחזק מחדש.
אם מישהו חלילה היה מחרף אותך ומשפיל אותך עד לעפר, כמה משונה זה היה אם רגע לאחר מכן היה מספר לך שהוא עומד לגדל אותך? ובכן, בואו נתבונן בדבר הבא.
בתחילה הנביא עמוס מגלה לנו שאנו שווים לבני הכושיים, באומרו “הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (ספר עמוס פרק ט).
ההשוואה לבני הכושיים אינה מחמאה כלל. הכושיים היו צאצאיו של כוש בנו של חם. חם קולל על ידי נוח אחרי שנהג בו באופן מחפיר כשהיה שיכור. הקללה הייתה: “וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו” (בראשית ט). צאצאים אלו מתוארים בתיאור מבוזה בספר ישעיה: “כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם” (ישעיה כ ד).
אבל מיד עמוס מוסיף ואומר: “אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם ה’… בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּופֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִים אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה’ עֹשֶׂה זֹּאת. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְנִיגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה’ אֱלֹוקיךָ” (עמוס ט ח-טו).
אז תכל’ס, מה היחס אלינו? אנחנו בני כושיים שנואים או עם אהוב שמורעפים עליו שפע ופינוקים?
אולי גם זה יעניין אתכם:
לא מכבר קמנו מתקופת אבל בת שלושה שבועות. בתשעה באב, שיאה של התקופה העצובה, הזכרנו בקינות את חורבנם של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. ובכל זאת, שעות מספר לאחר מכן, אנו כבר מפעילים את המוסיקה והכל מותר שוב. האם לא היה מתאים יותר לצאת מימי האבל בהדרגה יותר, ולא לקבל ניחומים בקלות כל כך?
בית המקדש נקרא “תפארת ישראל”, מציאותו של בית המקדש העידה על הקשר המיוחד בין ישראל לאביהם שבשמים. היה זה מקום בו הקדושה של כל הנקודות טובות והמצוות של עם ישראל התקבצה והתגלתה.
בחיי מוהר”ן רבי נתן מציין את הדברים הבאים: “סִפֶּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁדִּבֵּר עִם אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹבֵל לְפָנָיו מְאֹוד עַל רִיבּוּי מַעֲשָֹיו הַמְכֹועָרִין, כִּי זֶה הָאִישׁ הָיָה חָפֵץ מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָצֵאת מִמַּעֲשָֹיו הָרָעִים, אַךְ בְּכָל פַּעַם הִתְגַּבְּרוּ עָלָיו יוֹתֵר, עַד שֶׁעָבְרוּ עָלָיו יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלֹא זָכָה לָצֵאת מִמַּה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לָצֵאת. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר וְחָתַר בְּכָל פַּעַם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה קוֹבֵל מְאֹוד מְאֹוד לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל עֲכִירַת מַעֲשָֹיו רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּחָכְמָתוֹ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, ‘אֵין לִי עִם מִי לְדַבֵּר, כִּי כְּבָר כֻּלּוֹ רַע’. וְתֵיכֶף נִתְעוֹרֵר הָאִישׁ הַנַּ”ל וְעָנָה וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, ‘הֲלֹא עִם כָּל זֶה אֲנִי מִתְגַּבֵר לִפְעָמִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמִי לִקְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל וְכוּ”. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ, ‘הוּא מְעַט דִּמְעַט’. וְתֵיכֶף אָמַר לוֹ, שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לֵילֵךְ עִם מַאֲמַר “אֲזַמְּרָה לֵאלֹוקַי בְּעוֹדִי” וְכוּ’. כָּל זֶה סִפֵּר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהֵבַנְתִּי כַּוּוָנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה הֶחֱיָה אֶת הָאִישׁ. כִּי כְּבָר נָפַל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹתוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, רַק כְּשֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע אָז נִתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְהַרְגִּישׁ מְעַט קְדֻשַּׁת הַנְּקֻודּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בּוֹ עֲדַיִן, וְאָז אָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִם מַאֲמַר אֲזַמְּרָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל (סימן תקס”ט).
בית המקדש נקרא “תפארת ישראל”, מציאותו של בית המקדש העידה על הקשר המיוחד בין ישראל לאביהם שבשמים. היה זה מקום בו הקדושה של כל הנקודות טובות והמצוות של עם ישראל התקבצה והתגלתה. כאשר בית המקדש נחרב בגלל חטאינו, נלקחה מאיתנו גאוותנו והושלכה לעפר והתרסקה לרסיסים ומעמדנו המיוחד נלקח מאתנו. (זו הסיבה מדוע איננו מניחים תפילין בתשעה באב בבוקר, משום שהתפילין נקראים “פאר” וביום זה בוטל הפאר שלנו). אבל באמת, הכל היה לטובתנו. כי תיכף שנעשינו כביכול שווים לשאר אומות העולם, מיד נעשה בולט ההבדל העצום בינינו, וכל נקודותינו הטובות נעשו בולטות ומאירות ביחס לגויים! ומהר מאוד רואים בחוש ברור – שאנו באמת לא כמותם.
למרות היצר הרע, נמצא את הטוב ונתחזק מחדש!
דבר זה נכון גם במישור האישי. בהשוואה לגדולי הצדיקים ולמה שבאמת יהודי אמור להיות, אנחנו נראים גרוע מאוד ונופלים לחלישות הדעת וייאוש. אבל כשמבינים שנולדנו עם יצר הרע מגושם ומזוהם, ואז מחפשים את הטוב שעדיין יש בנו, אז אפשר להתרומם ולהתחזק מחדש.
עכשיו, אחרי תשעה באב ואחרי שהורדנו את הגאווה שלנו והבנו עד כמה אנחנו חסרים, אנחנו יכולים מיד להתחיל מחדש לבנות את בניין הקדושה שלנו ולהיעשות יהודים כפי שראוי לנו להיות.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, ראשית הגז ד).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!