תהליך הטיהור והצמיחה הרוחנית הוא תופעה תמידית, ברמה האישית וגם ברמה העולמית. מערכת העיכול כקרש קפיצה לצמיחה רוחנית!
ידיעת הדרך בה מורכב גוף האדם והקשרים בין חלקיו, יכולה לספק לנו תמונה כללית על מקומו של כל איבר ואיבר ועל הדרך שבה האיברים מתייחסים זה לזה. אולם, כאשר מבררים את האנטומיה הרוחנית, כדאי יותר להתעמק בשאלה כיצד מתפתחות התכונות היסודיות ביותר של האדם, שהרי הן נכסי היסוד באמצעותם הוא יכול ללבוש את צורתו הרוחנית. ‘התמונה’ שלנו תתפתח בהתאם.
כידוע, חטאו של אדם הראשון היה האכילה מעץ הדעת טוב ורע. לכן, ההתחקות אחר האנטומיה הרוחנית תתחיל, מן הסתם, במערכת העיכול. האיברים הכלולים במערכת העיכול עומדים בבסיסן של תכונות היסוד של האדם. רק אם נכיר בפוטנציאל שיש באיברים הללו נוכל להתקדם בצמיחה הרוחנית שלנו.
שלוש התשוקות הראשוניות של האדם הן לעושר, תענוג הגוף ולמזון. על פי משנתו של רבי נחמן, התשוקה לעושר היא בור ללא תחתית שההיחלצות ממנו קשה במיוחד (ליקוטי מוהר”ן כג), תענוגי הגוף אף הוא ניסיון עצום שהאדם נתקל בו שוב ושוב במהלך חייו (ליקוטי מוהר”ן לו, שם כג). אולם, התשוקה לאוכל היא זו אשר רבי נחמן מכנה אותה ‘התאווה העיקרית’, שהרי המזון הוא המספק לאדם את הכוח לו הוא זקוק כדי לעסוק ביתר מאווייו, ולא ניתן להתעלם ממנו לחלוטין (שם סב, ה).
אולי גם זה יעניין אתכם:
ולא רק, האדם רוצה באוכל מיד עם כניסתו לעולם. האהבה, הפחד, הסבלנות והענווה, הדחף להצליח או הדחף לפוקוס וריכוז עצמי, הקנאה, הכעס, יוהרה ושאר היצרים של האדם מתגלים בשלבים שונים בחייו.
ישנן תכונות המתפתחות בילדותו, אחרות בשנות התבגרותו, ותכונות נוספות כאשר הוא בוקר. אבל הצורך הגופני באכילה בעיכול ובהפרשת הפסולת מתחיל מעת לידתו (ואפילו עוד בבטן אימו).
רבי נחמן מלמד שהתאוות הן מיותרות. הן דומות לקליפה של פרי שמקלפים ומשליכים לפח האשפה. בדומה לכך, אפשר להשליך לפח רצונות מיותרים ולחיות בלעדיהם. כפי שמוכיח בבירור כל תינוק ש’יודע’, באופן מדהים ממש, לכמה תזונה הוא זקוק, והוא לא מפריז באכילה שלו. לשם הישרדותו בתנאים אופטימליים, זקוק גוף האדם לתפריט פשוט ומאוזן של פחמימות, חלבונים, שומנים, פירות וירוקות. אולם, לפי משנתו של רבי נחמן, אפשר להעלות את רמתו של כל מזון כך שיוכל לספק את אותה תזונה מלאה שקיבל אדם הראשון בגן עדן.
התלמוד קובע, שעל האדם לטעם מכל דבר המותר באכילה, כדי שיוכל להעריך כראוי את הכל ואז להודות לבורא עולם על בריאתו הנפלאה (ירושלמי, קידושין ד, ע”א בסוף). ברור, אם כן, שמצפים מאיתנו להרגיש הנאה באכילה שלנו. אבל יש הבדל בין אכילה לשם הקיום ובין זלילת דברים מיותרים. למרות שאנחנו מסוגלים להתקיים מלחם ומים בלבד, מותר לנו להשתמש בחמאה, בדבש או בריבה כדי לשפר את טעם הלחם, או להוסיף טעם למשקים שאנו שותים כדי שיהיו ערבים לחך. אלה הן דוגמאות פשוטות לתוספות מותרות העלולות להפוך למיותרות אם לא נשגיח על עצמנו.
התשוקה לאוכל היא זו אשר רבי נחמן מכנה אותה ‘התאווה העיקרית’, שהרי המזון הוא המספק לאדם את הכוח לו הוא זקוק כדי לעסוק ביתר מאווייו, ולא ניתן להתעלם ממנו לחלוטין…
תחזוקה ראויה של מערכת העיכול חשובה מאוד לצמיחה הגופנית של האדם ולשלומו. מכיוון שהגוף מקביל לנשמה, שלומו של הגוף מעיד על מידה דומה של בריאות בנשמה. הקשר המתואם בין הגוף לנשמה מתאפשר רק באמצעות אכילה, מכיוון שצריך להזין את הגוף כדי שימשיך להתקיים. הנשמה לבדה לא זקוקה למזון. רק כאשר הגוף והנשמה קשורים יחד יש צורך בתזונה (ליקוטי מוהר”ן ה, ג).
אף על פי שהרפואה המערבית רואה באיברים הקשורים בעיכול המזון, בעיבודו ובהפרשתו מערכות נפרדות, הרי שכולם נכללים תחת שם אחד כולל – מערכת העיכול (מעניין לציין שהרפואה הסינית וגישות הוליסטיות אחרות מלמד שכל חלקי הגוף תלויים זה בזה). הקיבה, הכבד, כיס המרה, הטחול הכליות ומחזור הדם – קשורים כולם בדרך כלשהי לעיכול המזון ולעיבודו כדי להפיק ממנו יסודות המזינים את הגוף וכדי להפריש את הפסולת שלו.
כאשר אדם אוכל, יורד המזון אל תוך הקיבה שלו, שם מפרקים אותו חומצות ואנזימים שונים לחלקיקים קטנים יותר. מערכת העיכול ממשיכה לעבד מזון זה ומפיקה ממנו חומרים מזינים המועברים למחזור הדם. הדם, המועשר בחומרים מזינים אלה, זורם ללב, שם הוא מועשר עוד בחמצן ומוזרם בהמשך בכל הגוף, כשהוא מביא לו את חומרי התזונה. מה שמיותר, נדחה ומוצא החוצה. יכולת הגוף לדעת בדיוק מה לספוק ומה לדחות היא בוודאי מנפלאותיו המדהימות של בורא עולם.
תחזוקה ראויה של מערכת העיכול חשובה מאוד לצמיחה הגופנית של האדם ולשלומו!
כך גם הנשמה, כשהיא מבקשת רוחניות, מנקה ומטהרת את היסודות המזינים אותה, ועל ידי זה את עצמה. תהליך הטיהור והצמיחה הרוחנית הוא תופעה תמידית, ברמה האישית וגם ברמה העולמית.
עקב בקשת השלמות של הנשמה, צריך להשיב את כל ניצוצות הקדושה שנפלו ואבדו כשנופצו והתפזרו על ידי חטאו של האדם. זאת, כדי לשחזר את צורתו הרוחנית המקורית של האדם, עתה הוא צריך לברור את כל סביבתו הגשמית כשהא מבקש את הרוחני.
רבי נחמן מלמד אותנו שכל מה שבנמצא, אפילו העושר של האדם, זקוק לתהליך של הטיהור הזה: אותם השלבים הדרושים לעיבוד מזון נצרכים גם לזיכוך הכסף (והגוף מתאוות הגוף השונות). שלבים אלה הם: קבלה, החזקה, עיכול, הפצה ופליטה. כשאוכלים, משתמשים בכוחות הקבלה וההחזקה, כי הגוף מחזיק במזון לזמן מסוים. אחר כך, כוח העיכול גורם לכך שהמזון נספג בגוף. הלב והמוח מקבלים את המובחר, כי הם ממלאים את התפקידים החיוניים ביותר, לבסוף, הגוף מוציא את הפסולת.
תהליך עידון דומה דרוש עבור הכסף. כשמקבלים כסף צרי להחזיק בו ולא להוציא אותו מיד. לא כמו אלה שמבלים את כל חייהם במרדף אחרי העושר, וכאשר הם משיגים אותו הוא מבוזבז מיד. עלינו ‘לעכל’ את הכסף, להחזיק בו עד שאנחנו נזקקים לו באמת, ורק אז לחלק אותו. את המובחר יש להעביר לצדקה ואת השאר לצרכים שלנו. גם בהוצאות שלנו יש בזבוז ופסולת (שיחות הר”ן קצג).
תהליך דומה מיושם גם בתחום הרוחני. כאן הסבלנות חשובה ביותר. בדיוק כפי שדורשים זמן וריכוז כדי למיין ערימת מסמכים או בגדים, נחוצה סבלנות אין-קץ כדי לברר את חיינו ואת הדאגות הרוחניות שלנו.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש תמצאו בקישור הזה.