‘ישמעו אוזניך מה שפיך אומר! אם כן, למה כל הרעש והלחץ הזה שאתה מפעיל עלינו? מדוע אתה לא מורה לנו להתקרב לרבי נחמן ולקיים את עצותיו ואז ממילא זה יאיר בנו?’ – המסקנה שהובילה מעבדות לחרות!
יוסף היה תלמיד נלהב ונאמן לרבו. כשבא ללמוד בישיבה, סיפרו לו החברים גדולות ונצורות על הרב, ויוסף התמים קיבל את כל הדברים בלא פקפוק. מכיוון שהייתה זו ישיבה שהוגדרה כישיבה של ברסלב לימדו בה גם ספרי רבינו, וכשיוסף נתקל בליקוטי מוהר”ן במושג “וידוי לפני תלמיד חכם” (תורה ד), ובפרט שהרבי כותב שם שכל תלמיד חכם הוא בחינת משה, סבר יוסף לתומו שאם כן צריך הוא להתוודות לפני רב הישיבה שכאמור, התהלכו סביבו דיבורים מופלגים על גדולתו צדקותו, ויש שאף רמזו שהוא נשמת משיח…
ליוסף לא היה קשר עם חסידי ברסלב נאמני המסורת, לכן לא היה לו מושג ב”תורה שבעל פה” של ברסלב – המעמידה כל מושג על מקומו האמיתי בלא תערובת של דמיונות, אז גם עדיין לא הודפס הספר “דיבורי אמונה” שבו דיבורי אמת ואמונה מהרב לוי יצחק בנדר ז”ל, מי שהיה אחד מזקני העדה ומעבירי המסורת הנאמנים ביותר שידעה חסידות ברסלב, שם מובאים דברים רבים מהמקובל בין החסידים. הרב בנדר מציין שחסידי ברסלב לא נהגו להתוודות לפני אף אחד מלבד הרבי עצמו בציון, ומדגיש שלהתוודות בפני מי שיהיה, אפילו זה החסיד ברסלב הכי צדיק וגדול שאתה מכיר זה גורם לפגם גדול, כי זה משפיל את ערך המתוודה בפני זה שמתוודה לפניו ומחליש את רוחו, כי רק וידוי לפני תלמיד חכם אמיתי – שהוא רק הצדיק האמת שיש לו ענווה מופלגת של משה רבינו, לא גורם לתגובה נפשית שלילית אצל המתוודה ‘.
ובאמת, זו טעות שרבים טועים כשלומדים בתורה ד הנ”ל מבלי לשמש את חסידי ברסלב הוותיקים לגבי הבנת הדברים למעשה, וחושבים שמדובר על וידוי בפני כל מי שנקרא היום תלמיד חכם, וזה אינו כן כלל, כי מקשרי התורה שם מובן שמדובר דווקא בתלמיד חכם האמיתי שיש לו ענווה של משה רבינו וכו’, שגם זה מקובל אצל חסידי ברסלב שייך רק אצל יחידי הדורות כרשב”י וכו’ וכמובן רבינו קדוש, ולא שייך כלל אצל התלמידים, וכמו שמובא מעשה שהתקרב מקורב חדש לרבינו ורצה להתוודות לפניו, אמר לו רבינו שכבר אינו נוהג בזה ושבמקום זה ידבר עם רבי נתן, והדגיש לו רבינו שלא יתוודה לפני רבי נתן רק ידבר עמו. וכן מובא בעמקות נפלאה בפירוש על הליקוטי מוהר”ן “פרפראות לחכמה” כיצד נעשה עניין וידוי היום, עיין שם הכל.
ויוסף שלא ידע את כל זה, הבין לתומו שהוא צריך להתוודות לפני רבו בישיבה, ואף חבריו בעלי תשובה כמותו שלא שמשו די צרכם הבינו כמותו יעצו לו לחכות להזדמנות לזכות לתיקון הנפלא של וידוי דברים לפני תלמיד חכם. הזדמנות זו הגיעה לאחר כמה שבועות כאשר יוסף היה בישיבה. ליוסף היה רכב ויום אחד הודיעו לו שהרב ביקש שיבוא לאסוף אותו משיעור שהוא מוסר בעיר יבנה, וייקח אותו לביתו.
יוסף שמח וחשב שבנסיעה הארוכה מיבנה לביתו של הרב יהיה מספיק זמן להתוודות לפני הרב. לקראת הערב הוא נסע ליבנה, ואחרי מעט יגיעות ובירורים הצליח למצוא את בית הכנסת הקטן בו מסר הרב את שיעורו. יוסף חיכה לסיום השיעור וכאשר, סוף סוף, יצא הרב הוא קידם את פניו בשמחה והתרגשות ופתח לו את דלת המכונית. הרב התיישב בעייפות ויוסף אץ מסביב למכונית, התיישב ליד ההגה ויצא לדרך. הוא לא ידע איך להתחיל את השיחה והיה מאוד נבוך, לכן חיכה במתח לאיזה פתח שעל ידו יתחיל את וידויו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
בסופו של דבר, אחרי זמן ארוך של שתיקה שאל אותו הרב קצת על עצמו ואיך הוא מרגיש בישיבה. “אני מאוד שמח” אמר לו יוסף. “יופי” אמר הרב וחזר לשתיקתו. יוסף קפץ על ההזדמנות שהרב דיבר על תשובה ואמר: “כבוד הרב, אם תרשה לי לעשות וידוי לפניך כמו שרבינו אומר?”. הרב הנהן בהסכמה ויוסף התחיל בהיסוס לספר על עצמו ועל עברו. לאט לאט, החלו לקלוח מפיו המילים והוא שיתף את הרב בהרגשות עמוקות ומחשבות פנימיות מאוד שהיו לו. באחד הצמתים הביט יוסף לכיוון הרב ולמרבה אכזבתו ראה שהרב נרדם, והבין שכפי הנראה רוב דבריו לא נקלטו כלל.
רק כשהגיעו לביתו של הרב התנער והתעורר הרב ובחיוך עייף הודה ליוסף על הנסיעה ונפרד ממנו. יוסף המאוכזב חזר בפחי נפש לישיבה והלך לישון בהרגשה מרה של החמצה. למחרת, במהלך היום, הגיע הרב לשבת במשרד קטן שהיה לו ויוסף החליט להקיש על הדלת ולנסות להיכנס ולבקש הדרכה בעבודת השם ממנו. הרב אכן הכניס אותו ויוסף, שבאותם ימים גם התוודע למושג ההתבודדות, שאל את הרב על מה להתבודד. “על שמחה” ענה לו הרב בלי לחשוב הרבה, “תתבודד כל השעה רק על שמחה”.
יוסף התפלא, הרי אתמול הוא סיפר לרב כמה הוא שמח ולמה הוא צריך להתפלל רק על שמחה? יוסף שהיה מאוד רגיש לכל מילה ורצה מאוד לתקן את עצמו, התחיל לחשוב שאין זאת אלא משום שהרב רואה שהוא לא באמת בשמחה וכנראה עליו להיות ממש שמח וצוהל ולשמוח בשמחה עצומה בכל רגע… כללו של דבר, השמחה הפשוטה שקיננה בליבו של יוסף עד אותו רגע פרחה לה, ובמקומה התיישב מן לחץ שכזה להיות ממש בשמחה עצומה, ויוסף החל ללכת להתבודדות ולנסות להתפלל כל השעה רק על שמחה. כמובן, שזה מאוד קשה להתפלל שעה שלמה רק על שמחה, בפרט כשאתה ממש בתחילת הדרך. ומה גם, שזה גרם ליוסף לצפות שאיזו שמחה אלוקית תציף אותו, וכשזה לא קרה הוא נכנס עוד יותר ללחץ וכל התבודדותו מאותו יום הפכה לסיוט של לחץ ומתח. גם כל הנועם שחש בלימוד התורה וקיום המצוות עד עתה נעלם ובמקומו העיק על ליבו של יוסף לחץ מר. דבר זה, בתוספת הקושי להתרגל לחיי תורה והתנאים הקשים בישיבה בה אכלו בעיקר לחם וטחינה, השפיעו על בריאותו של יוסף והוא החל לסבול מטחורים באופן כואב ומציק, דבר שעוד יותר הקשה עליו להיות בשמחה וחוזר חלילה.
במשך השנים המשיך יוסף לקבל הוראות קיצוניות מהרב, שדרש בשיעוריו מהתלמידים מדרגות גבוהות של אמונה, שמחה, קדושה, ענווה – הרבה מעבר ליכולות שלהם כבעלי תשובה. אצל יוסף זה התקבל מאוד קשה מכיוון שהיה מאוד תמים ורציני וכל דבר שהרב היה אומר יוסף מיד היה מתמסר לקיים.
בנוסף ללחץ להיות קדושים לפחות כמו גדולי העובדים של אומן, נדרשו התלמידים לצאת לרחובות להפצת ספרים. יוסף שגם כך היה פקעת של לחץ מהשינוי הקיצוני והפתאומי בחייו ומהדרישות הגבוהות, ובפרט מההוראה להתפלל רק על שמחה, כעת נדרש לצאת ולפגוש אנשים שעד לפני זמן קצר היה ממש כמותם וכעת הוא צריך “לקרב” אותם ולדבר איתם, וזה תוך כדי שמירת עיניים מוחלטת, דבר שגרם להרגשה מאוד מוזרה ולא נוחה. וכל זה וביחד עם הטחורים שלא הפסיקו להציק לו גרמו ליוסף להרגיש שהוא עובר שבעה מדורי גיהינום. הדבר הקשה היה שהוא לא יכול היה לסגת, משום שבאמת רצה לתקן את עצמו, והנחת היסוד הייתה שדברי הרב הם אורים ותומים וכל פקפוק בדבריו הוא פגם אמונת לחכמים מהסוג הגרוע ביותר שימנע ממנו להגיע לתיקונו.
השמחה הפשוטה שקיננה בליבו של יוסף עד אותו רגע פרחה לה, ובמקומה התיישב מן לחץ שכזה להיות ממש בשמחה עצומה, ויוסף החל ללכת להתבודדות ולנסות להתפלל כל השעה רק על שמחה. כמובן, שזה מאוד קשה להתפלל שעה שלמה רק על שמחה, בפרט כשאתה ממש בתחילת הדרך…
בשנים הבאות, יוסף סבל באופן קבוע מהטחורים וממש חשך תוארו משחור. גם כשהתחתן לא השתפר המצב ואשתו נאלצה לגלות שהיא התחתנה עם אדם מיוסר וכאוב שלעולם לא חווה אף רגע של נחת, אדם שנמצא תמיד תחת לחץ של דרישות למדרגות בעבודת השם, דבר שהשפיע על התנהגותו והקרין גם עליה. נפשה הצעירה כמו קלתה בהלם והיא התכנסה בתוך עצמה ואיבדה גם היא את כל ביטחונה העצמי ושמחת החיים שלה. שלום הבית שלהם עמד על בלימה, ורק כשנולד בנם הראשון התחיל להצטייר שיפור וקשר כלשהו, אבל עדיין, רוב הימים שלהם היו על כרעי התרנגולת.
אובדן ביטחונה העצמי של אשתו מנע ממנה לצאת ולעזור בפרנסת הבית, למרות שבתור בחורה צעירה תמיד עבדה והייתה פעילה בכמה תחומים, ויוסף שהיה אברך יום שלם קיבל את הוראת רבו להתפרנס אך ורק מהפצה ואיסוף תרומות. עם הזמן, כשיוסף למד יותר ויותר בספרי רבינו, חל שיפור קל במצבו. הצורך לשמח את אשתו ואת בני ביתו הכריח אותו להוריד קצת מהלחץ לשלמות בעבודת השם, אבל עדיין, חייו היו רחוקים מלהיות טובים ושמחים כמו שראוי ליהודי ובפרט לברסלבר להיות.
יוסף החל לשים לב לכך שישנה סתירה מוזרה בכל מה שקשור להנהגת הרב. הרב היה לוחץ מאוד בענייני קדושה, ואחרי שתלמידיו היו נכנסים ללחץ ומתנהגים בצורה מתוחה בבית היה גוער בהם ומוכיח אותם על כך שהם רודפים את עצמם ואינם שמחים. נושא האמונה שהיה בראש מעיניו של הרב גם היווה פרדוקס מוזר. בשיעוריו דרש מדרגות של אמונה באופן הגבוה ביותר, והתפאר בכך שתלמידיו בעלי אמונה ומתבודדים יותר מכל חסידי ברסלב, אולם התבוננות קצת מציאותית בפניהם של התלמידים ונשותיהם הראה בעליל שמדובר באנשים מדוכאים וחסרי חיות באופן משווע.
ככל שהוא בדק לעומק, הוא גילה שבחסידות ברסלב המקורית אין את התוכחה הצורמת והלחץ שהופגנו מצד הרב…
יוסף עצמו, שהיה תלמיד נאמן וקיים את כל הוראותיו של הרב במסירות, הרגיש את הסתירה הנוראה אבל היה זה כמו איסור לפקפק בסמכותו של הרב וכל שאלה הודחקה עמוק מתחת לפני השטח. יוסף ידע לחשוב ולומר את כל מה שבעל אמונה אמור לחשוב ולומר בכל מקרה שקורה לו, אבל היה חסר ביטחון ומפוחד מכל דבר שיצא קצת מהמסגרת שבה חי. לנסוע רחוק במכונית, לטפל בסידורים בבנק – כל מיני דברים כאלה הפכו למפחידים ומאיימים. הוא שם לב, שגם אצל חבריו זה כך. אנשים שהיו בחייהם החילוניים קצינים בצבא ואנשי מעשה, הפכו פתאום לאנשים חלשים ומפוחדים מכל צעד ויוזמה כאילו סירסו את נפשם. “האמונה” שלמדו, במקום שתעצים את ביטחונם העצמי לעשות בחירות טובות בחיים ולקדם את חייהם בכל המישורים, הפכה לגורם מחליש ומנוון כאשר בכל משבר או אתגר היו אומרים “מה שה’ רוצה”, ולא מנסים כלל לפתור בעיות אלא כביכול “לסמוך על אמונה”, בזמן שבפועל פשוט הכל היה מתפורר מחוסר יזומה ומעשיות.
בישיבה לא עודדו כלל לימוד עצמי בספרי רבינו, ובפרט לא לימוד עמוק בעיון ובהשקעת זמן על כך. המסר היה שבעלי תשובה כמותם לא יכולים להבין את דברי הרבי, ואם ישקיעו זמן רב בלימוד עצמי יגיעו למסקנות משובשות, לכן עליהם ללמוד רק גמרא וכדומה כל היום, ואת הרוח של ברסלב יקבלו מהרב שרק הוא “מבורר”. יוסף, למרות שהיה מאוד נאמן לרב, אחרי הכל הגדיר את עצמו כחסיד ברסלב ומעולם לא ויתר על לימוד בספרי רבינו הקדוש, דבר זה הציל אותו משום שבזמן ששאר חבריו הסתפקו במה שהרב מלמד אותם בענייני ברסלב ועבודת השם, יוסף קיבל הרבה חיזוקים ועצות ישירות מספרי רבינו.
ככל שעברו השנים והרב התפרסם יותר ויותר עד שהחשיב את עצמו כמנהיגם של כל ישראל, כך הרגיש יוסף יותר ויותר את הפער בין הרוח שנושבת מבין דפי ספרי רבינו ותלמידו לבין הרוח הנושבת בישיבה. יוסף, כתלמיד ותיק, היה מעביר שיעור קצר בשעות הצהריים בספרי הרב. התלמידים שהיו משתתפים בשיעור היו שואלים לעתים שאלות שליוסף לא הייתה תשובה עליהן בדרכו של הרב, והוא החל לחפש תשובות בספרי רבינו, ולאט לאט, התבהרה יותר ויותר התמונה – ברסלב זה בכלל משהו אחר ממה שהרב מלמד! ברסלב זה לסמוך על כוחו של רבינו, ברסלב זה דיבורים מחזקים ומשיבים את הנפש, מייקרים את המעט ואת חוט השערה שהאדם מנתק את עצמו מרע לטוב, כל כך הרבה עידוד יש בספר עלים לתרופה, וכל כך בעדינות ובלי לדחוק את האדם למה שהוא לא מסוגל. יוסף בדק עוד ועוד, וראה בבירור שאין בה בברסלב המקורית כלל את התוכחה הצורמת שהייתה מצויה כל כך בשיעורי הרב, אין את הלחץ להיות למעלה ממדרגתך – זו פשוט רוח אחרת לגמרי!
כאמור, הרב היה צועק הרבה על ענייני קדושה ושמירת העיניים באופן קיצוני וחריף ביותר. יוסף ראה שבספרי רבינו אין כמעט דיבורים כאלה, ומאידך, הוא ידע שחסידי ברסלב בכל הדורות רצו מעצמם להיות קדושים ולא היו צריכים כלל שיעוררו אותם על זה השכם והערב.
יום אחד כשהיה במחיצת הרב, יוסף שאל אותו: “כבוד הרב, אם אפשר לשאול, מדוע כבודו כל כך צועק ומעורר על ענייני קדושה? הלא חסידי ברסלב בכל הדורות לא היו צריכים שיעוררו אותם על זה כלל ומעצמם היו מבקשים בהתבודדות לזכות לקדושה ואנו גם חסידי ברסלב, מה נשתנה?”
התשובה של הרב ענתה לו על הרבה דברים והיא שכיוונה אותו להמשך הדרך, וכך אמר הרב: “תראה יוסף, הם היו מקושרים לרבינו, קמו בחצות וקיימו את העצות, ממילא זה האיר בהם…”
יוסף שמע ושתק ורק בתוך ליבו אמר, ‘ישמעו אוזניך מה שפיך אומר! אם כן, למה כל הרעש והלחץ הזה שאתה מפעיל עלינו? מדוע אינך פשוט מורה לנו להתקרב לרבי נחמן ולקיים את עצותיו ואז ממילא זה יאיר בנו?’
מאותו רגע, יוסף החליט שהוא משקיע את כל כוחותיו ותפילותיו לבקש להתקרב לרבי נחמן באמת! ועל המשך דרכו וההרפתקאות שעברו עליו, בפרק הבא!
* * *
רגעים של חיים – סיפורי התגלות והתעוררות נפלאים מחייהם הסוערים של בעלי תשובה, כפי שמיכאל הר לב שמע.
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!
