דיינים שאינם כשרים המעוותים את הדין נעשה פגם המשפט, והפגם מגיע עד למרכבה העליונה ששם האהבה הקדושה… מנפלאות פרשת השבוע פנחס.
נבאר, בעזרת השם, כמה מענייני פרשת השבוע “פנחס” על פי התורה “תקעו-אמונה” (בסימן ה’ ליקוטי מוהר”ן חלק ב).
“פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם” (במדבר כ”ה, י”א י”ב).
מובא בתורה (באות י”א) שעל ידי דיינים שאינם כשרים המעוותים את הדין נעשה פגם המשפט, והפגם מגיע עד למרכבה העליונה ששם האהבה הקדושה, בבחינת “מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה וכו’” (שיר השירים ג’), ונופלות אהבות ונעשה מהאהבות הנפולות חימום התאווה ופגם הברית – וכל זה מראה עד כמה עמוק המשפט, שרואים עד היכן מגיע הפגם של עיוות הדין, עד למרכבה. ומובא בדברי רבי נתן שזה נוגע לכל אחד ולא רק לדיינים, כי כל אחד יש בו בחינה שצריך לדון דין אמת ואם לאו הוא פוגם במרכבה הקדושה ונעשה מה שנעשה.
וזה שראינו בפרשת בלק – במעשה זמרי, איך שפגם הברית ופגם המשפט באו ביחד ממש. כי זמרי דן הלכה שלא כהוגן – לטעון שמדיניות מותרות שזה בחינת עיוות הדין, וממילא נכשל בנכרית שהוא פגם הברית, ובעצם מה שקירב את המדינית לעיני כל ישראל הוא ממש מה שמובא שם שעל ידי שמעלים טיפת עשו וישמעאל אל המוח ונעשה פגם המשפט, כי רצה לכנוס את המדינית ולהתיר אותה לישראל, שזה בחינת העלאת הטיפות שאסור להעלות שהם בחינת איסור, כי הטיפות שמעלים (המוזכרים באות ז) הם בבחינת היתר, בחינת גרים שצריך לקרבם אלא שצריך לברר מהם הטוב, כי ציפורה התגיירה אבל את האסור לנו אין לנסות ולהעלות כידוע.
וזהו: “לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִיקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁוחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם” (דברים ט”ז, י”ט). כי על ידי שמטה את המשפט סופו שלוקח שוחד שזה בחינת אהבה נפולה שמשוחד לתאוותו, וממילא מעוות המשפט עוד יותר ויותר. כי בתחילה, הוא רק עיוות הדין שאינו דן דין אמת לאמיתו, אבל אחר כך כשנעשה מזה פגם המרכבה ונפילת האהבה פוגם עוד יותר ויותר, שזה שזה בחינת “השוחד יעוור וכו’ ויסלף וכו’”.
ומנפילת המשפט נעשה דינים ואזי מתגבר בחינת “צדיק ורע לו”, שזה בחינת “והמה בוכים פתח אהל מועד”, שבסוף הפרשה הקודמת במעשה זמרי שפגם המשפט נוגע עד לדעת והמוחין של משה, עד שלא מוצאים עצה לנפשם, שזה בחינת “צדיק ורע לו” כי אז נתעלמה ממשה הלכה, ואז התקנה האחת והיחידה היא “קישור המרכבה”, שזה נעשה על ידי שמוסר את נפשו ורץ לקשרי המלחמה שעל ידי זה הוא מעלה המשפט מן התהום, שזה בחינת פנחס שעשה דין ומשפט, ומסר נפשו לקנא קנאת השם והכניס עצמו בסכנות עצומות, כמובא בדברי חז”ל – כמה ניסים נעשו לו עד שנכנס לקובה ודקר את זמרי וכזבי, ועל ידי נקמתו תיקן את פגם הברית בבחינת “חרב נוקמת נקם ברית”, ואזי חזרה האהבה הקדושה למקומה במרכבה – אהבה, בחינת חסד וברכה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
וזה מה שכתוב בפרשה – “פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו’ בקנאו את קנאתי וכו’ לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והייתה לו ולזרעו אחריו כהונת עולם וכו’” – השיב את חמתי – בחינת המתקת הדין, בריתי שלום – בחינת תיקון הברית ואהבה קדושה, כהונת עולם – בחינת חסד וברכה.
“שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל וגו’ בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי” (במדבר כ”ו).
הקב”ה מצווה את משה לפקוד את בני ישראל לפני הכניסה לארץ וחלוקתה, ומונה את שמות בני ישראל כשהם מסובבים בשם י”ה “החנוכי” “הפלואי” וכו’, כדי להעיד על קדושתם שלא שלטו זרים באמותיהם, ודווקא על ידי זה זוכים לנחול את הארץ שהיא בחינת אמונה. כי מבואר היטב בתורה שלנו – שהעלאת ותיקון האמונה, היינו לזכות לאמונה שהיא העיקר, הוא על ידי קדושת הברית. גם שם י”ה מרמז על בחינת תיקון המוחין המובא שם, שהם חכמה בינה, וגם מרמז על האיש תבונות שעל ידו כל העלאת האמונה ואז נוחלים את הארץ.
“בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן” (שם פסוק י”ט)
על ידי פגם הברית לא השתתפו ער ואונן כלל בתיקוני אמונה, אף לא בירידה למצרים לצורך בירור הניצוצות שנפלו מחטא אדם הראשון, שהוא תחילת וראשית תיקון האמונה. כי יש שהתחילו הבירור ולא סיימו (לא יצאו ממצרים) יש שיצאו ומתו במדבר, כי תיקנו יותר אבל גם הם לא זכו לשלמות התיקון, ויש שנחלו את הארץ שהוא תכלית התיקון כאמור. כי יש הרבה בחינות בבירור, וכל אחד כפי קדושת הברית כן זוכה יותר להתקרב לתכלית האמונה שהיא הארץ, וגם מי שלא זוכה לזה בשלמות על כל פנים יש לו חלק בתיקון ולית רעותא טבא דאתאביד, אבל מי שפוגם בברית בשאט נפש אין לו חלק בתיקון והוא בבחינת “וימת בארץ כנען”, כי אינו יוצא כלל מטומאת כנען.
“וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה’ לֵאמֹור. יִפְקֹד ה’ אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹות לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה’ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו” (שם פרק כ”ז)
כאן מתחילה הסתלקות משה, שהוא המובא בתורה אצלנו שהוא בחינת סילוק המוח והדעת, שכאשר המוחין מתוקנים אזי גם השינה היא טובה (כמובא באות ט ובאות ט”ו). והסתלקות משה הוא בחינת הסתלקות הרועה (המובא באות ז) “ומשה היה רועה”, אבל גם אז לא נשארים חלילה בלי רועה כי משה מאציל מרוחו על יהושע, שזה מה שמובא שם שכאשר המוחין זכים אזי גם כשמסתלקים המוחין ונשאר המדמה גם הוא טוב ויקר ועל ידו נשארים הדיבורים המשיבים את הנפש, כי יהושע כלפי משה הוא בחינת מדמה כלפי השכל, בבחינת “פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה”, כי הלבנה אין לה אור מעצמה וכמו כן המדמה אין לו מציאות בפני עצמו רק מה שנרשם בו על ידי השכל.
העלאת ותיקון האמונה, היינו לזכות לאמונה שהיא העיקר, הוא על ידי קדושת הברית. גם שם י”ה מרמז על בחינת תיקון המוחין המובא שם, שהם חכמה בינה, וגם מרמז על האיש תבונות שעל ידו כל העלאת האמונה ואז נוחלים את הארץ.
וזה מה שאמר רבינו מובא בחיי מוהר”ן (תקכא): “כְּבָר נָתַתִּי לָכֶם כֹּחַ הַמְדַמֶּה כָּשֵׁר וָטוֹב, וְאַתֶּם רַשָּׁאִים לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה. וְאָמַר אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַשִּיג בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלָּכֶם מַה שֶּׁאֲנִי יָכוֹל לְהַשִּיג בַּשֵּכֶל”. כי התלמיד כלפי רבו הוא מדמה כלפי השכל, וכשהרב הוא בבחינת משה, בחינת תיקון וזיכוך המוחין והדעת, אזי הוא מאציל על תלמידו מרוחו שיוכלו לחדש על ידי המדמה שלו מה שהוא חידש על ידי שכלו. והעיקר הוא רבי נתן שעליו נאמר – העט של רבי נתן והמוח של רבינו. והוא המנחיל לנו את הארץ, כי משה צריך להסתלק בשביל לתקן את המשפט שנפל לתהום ויהושע התלמיד הוא מנחיל את הארץ מכוח רבו, שזה מה שאמר רבי אברהם בן רבי נחמן ז”ל, שעתה עיקר הלימוד צריך להיות בספרי מוהרנ”ת כי הוא המנחיל לנו את הארץ – את האמונה, בכוח רבו.
“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׂה לֵּאמֹר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי וכו’, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה וכו’, וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח וכו’, וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם וכו’, וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ וכו’, וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ וכו’, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ וגו’” (שם כ”ט והם פרשיות כל המועדים)
פרשיות המועדים וסדר קרבנותיהם מתחילים עם קרבן התמיד בבוקר ובערב, ואחר כך עולת שבת, ראש חודש, פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמיני עצרת.
כשיש כוח מדמה תקין וטוב אפשר להשיג דברים רבים, כמו חידושי תורה…
זה מרמז על כך שתיקוני האמונה נעשים בכל הבחינות בכל יום ובכל שבוע וכו’. כמובא בדברי רבי נתן: “כִּי עֲלִיַּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וְגִדּוּלָהּ הוּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם וּבְכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ וּבְכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה וּבְכָל שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר וְגַם בְּיוֹם אֶחָד יֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִים, הַיְנוּ שֶׁבְּכָל יוֹם נַעֲשִֹים בֵּרוּרִים חֲדָשִׁים כְּפִי הַיּוֹם עַד שֶׁנִּשְׁלָם אֵיזֶה בֵּרוּר בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל יוֹם הָיָה בֵּרוּר חָדָשׁ כְּפִי חִלּוּקֵי הַיָּמִים, עִם כָּל זֶה בִּכְלָלִיּוּת כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ נֶחְשָׁבִין לְבֵרוּר אֶחָד. וְאַחַר כָּךְ בַּשָּׁבוּעַ הַשְּׁנִיּיָה נַעֲשֶֹה בֵּרוּר חָדָשׁ וְגַם אָז יֵשׁ שִׁנּוּיִים גְּדוֹלִים בֵּין כָּל יוֹם וָיוֹם אַךְ כְּלָלִיּוּת הַשָּׁבוּעַ נֶחְשָׁב בֵּרוּר חָדָשׁ שֶׁל הַשָּׁבוּעַ כְּנֶגֶד הַשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֵם, וְכֵן בָּחֳדָשִׁים וְשָׁנִים וְכוּ’” (ליקוטי הלכות הפקר ונכסי הגר ד אות י”ט, עיין שם הכל).
ובכל זמן יש לו את הקרבנות השייכים לו, כי כל הקרבנות הם בחינת תיקוני האמונה שהוא עניין העלאת הניצוצות מלמטה למעלה, לבררם מרוח הבהמית ולהעלותם, כמובא בדברי רבי נתן (שם) ובעוד מקומות, ולכן מובא כאן סדר הקרבת הקרבנות כנגד כל הבחינות שהביא, הן התיקונים הנעשים יום ביומו שגם הם נעשים כמה וכמה פעמים ביום, שכנגד זה הוא קרבן התמיד בבוקר ובין הערביים, ואחריו מוזכרת עולת השבת שהיא כנגד התיקונים נשלמים בשבוע אחד, ואחריו מוזכרים שעירי ראש חודש וכו’ כנגד התיקונים הנשלמים כל חודש, ואחרי כן קרבנות הפסח שהוא בחינת שנה כמו שהרבי כותב (באות ט”ז) בפירוש האגדה – “לבתר תריסר ירחי שתא”, שהוא חודש ניסן שהוא אחר י”ב חדשי השנה, שהוא תחילה לחודשים והוא הרגל הראשון ובו כלול גם חג שבועות המובא אחריו, כי בפסח מתחילים לספור חמישים יום שסופם בשבועות, שאז מקבלים את התורה שהוא התגלות העצות.
ואחר כך הוא ראש השנה, שאז קיבוץ חלקי האמונה על ידי קיבוץ הקהילות הקדושות, כמובא בתורה, ואחר כך יום כיפור הוא בחינת היובל, ואז סוכות, שמיני עצרת – כל אלו מפורשים בתורה כל אחד על מקומו כיצד כלול בתיקון האמונה ועל איזה חלק מתיקוני האמונה מרמז.
והנה, כל אחד מהעתים הללו בהם מתקנת וגודלת האמונה מרמז על חלק אחר בתיקון האמונה, המובא אצלנו בתורה. ואנו ננסה למצוא את ההקשרים כפי כוחנו, מלבד המובא במפורש בתורה, כגון חודש ניסן וראש השנה וכו’.
עניין קורבן התמיד – הוא מה שבכל יום צריכים לתקן ולגדל מחדש את האמונה (כמפורש בתורה שלנו באות ב’ עיין שם) שבלילה אז צריכים את העצות, שככל שהן מתגלות נדחה יותר החושך עד שבאור יום אז נתגדל האמונה בשלמות, בבחינת “חדשים לבקרים רבה אמונתך”. עיין שם הכל כי הוא פלאי פלאות וגם מרומז בו עניין תמיד של בין הערביים ותמיד של שחר, כמובא בדברי רבי נתן – שצריכים להזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה. ביום יש את העבודה של הלילה שהוא בחינת “ואמונתך בלילות”. ויש את העבודה של היום שהוא בחינת “חדשים לבקרים”, כי על ידי שמסלק דעתו ושכלו שזה בחינת לילה – על ידי זה נעשה אור בוקר, וכן על ידי העלאת האמונה שהוא בחינת בוקר מקבל כוח לסלק מוחו בקדושה בלילה (עיין כל זה בהלכות הפקר ונכסי הגר ד’ הנ”ל).
עולת שבת בשבתו – הוא כנגד מה שבכל שבוע ושבוע נתקנת האמונה כמובא בדברי רבי נתן הנ”ל (הפקר ונכסי הגר ד) ומובא באריכות וביאור עצום (בהלכות עירובין הלכה ה) איך שכל העלאת האמונה מתחילה בשבת, שאז עליית העולמות והאמונה מאירה בלי אתערותא דלתתא ומשם כל ההתחלות, ואמנם מביא שם שלקבל הארה זו של שבת הוא גם תלוי בהכנה שעשה בימות החול, שאז ככל שהמשיך רוחניות אלוקות לתוך צמצומים בקדושה כן זוכה למדרגה גבוהה יותר, ואז כשעולים בשבת כל העולמות הוא מקבל הארה ממקום גבוה יותר (עיין שם דברים נפלאים על קדושת שבת).
ואפשר שזה מרומז אצלנו (בתורה באות ח) שהתכלית והסוף מכל תיקוני האמונה שנעשו עד כה שהיו בבחינת ימי החול שבסופם זוכים להעלות מהחתים לחותם וזוכין לתיקון המוחין, אז נעשה בחינת שבת, שזה מה שמובא שם – שנעשים דיבורים כשרים להחיות בהם הנפשות נפולות בשבעה משיבי טעם, כי שבת היא נועם הנשמות ועונג הרוחות כמובא בפיוט, וכמובא בהלכות עירובין הנ”ל, שהעיקר הוא עונג שבת שהוא בחינת אכילה של שבת, בחינת שבעה משיבי טעם. ואז כל נשמות ישראל מקבלים ניחא ורפואה והארה לנשמה שמשם יש להם כוח להמשיך גם בשבוע הבא את העבודה של הבירורים, שהיא לא קלה כלל וצריכים להשיב את נפשותם, ואולי מרומז במה שכתוב “אם תשיב משבת רגלך וכו’” שזה בחינת השבת הנפש על ידי המנוחה של שבת.
ראש חודש – מוזכר כמה פעמים בתורה בכמה גוונים, כגון בעניין חיזוק ידי המלאך ותיקון המאכלים (באות י) שנעשה בעיקר בחודש ניסן, וניסן הוא הראש חודש הראשון כמו שכתוב: “החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה” (שמות י”ב), ושם הראה הקב”ה למשה לבנה בחידושה באצבע ואמר לו “כזה ראה וקדש”, ומרומז בו עניין התחדשות הרצון שעל ידו תיקון המאכלים (כמבואר יותר באות ט”ז העניין).
כי עניין חידוש הלבנה הוא פלא והוא עניין העלאת האמונה מנפילתה ומיעוטה, שהוא פלא בבחינת “אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן”, כי אף שכנסת ישראל כביכול נפלה בבחינת “נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל”, אבל על ידי הפלא של העצות העמוקות נעשה “נפלה ולא תוסיף” (לנפול עוד) אלא “קום בתולת ישראל” שאמרו חז”ל. כי אף שנראה שכבר אבדה תקוותו עד שאין מועיל לא רפואה ולא תפילה ולא זכות אבות, אבל אז מתחדש הרצון ומתגלה הנקודה של חידוש הלבנה שהיא עומק הלב וכו’, ומשם נגדלת ומתמלאת עד שלעתיד לבוא תתמלא ולא תתמעט יותר ויתקיים “והיה אור הלבנה כאור החמה וכו’”.
גם ראש השנה הוא בחינת ראש חודש, כי הוא המועד היחיד שנעשה בראש חודש כמו שדרשו חז”ל, “תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו”. איזהו חג שהחודש מתכסה בו? זה ראש השנה (גמרא ראש השנה ח). והוא הפסוק בו רבינו מלביש את כל השגתו שעל שמו נקראת התורה “תקעו – אמונה”, ובו נעשים כל התיקונים כמובא.
גם תיקון החלום מרומז בו, כי החלום הוא הסתלקות השכל שהוא השמש, ונשאר רק הלבנה שהוא המדמה, וכן מרומז בזה כל השארת הצדיק על ידי התלמיד שהם בחינת חמה ולבנה וכו’ ויש בזה הרבה לדבר, וכן עניין שאר המועדים שכולם מפורשים היטב בתורה בדברי רבינו הקדוש, יש בהם הרבה לדבר ואין הפנאי מסכים.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!