יום י”א בחשוון הוא יום פטירתה של רחל אימנו. סיפורים מהתורה וממאמרי חז”ל בשבחה של האמא הצדיקה ומעשיה הטובים שמהווים מגדלור ומורשת נפלאה לילדיה.
היום יא בחשוון הוא יום פטירתה של רחל אימנו. כמדי שנה אלפים יעלו להשתטח על קברה ולהרבות בתפילה לישועת עם ישראל. נצטט סיפורים מהתורה וממאמרי חכמינו ז”ל וצדיקי הדורות בשבחה של רחל אימנו ע”ה, צדקותה ומעשיה הטובים, ותהיה מליצת יושר עבורנו ועבור כל עם ישראל.
רחל אימנו הייתה בתו של לבן אחיה של רבקה אמנו. רבקה ביקשה מיעקב שילך לחרן לשאת את רחל לאישה. לבן הסכים לתת את רחל בתו ליעקב, אך יעקב הוצרך לעבוד שבע שנים על מנת לשאת את בת דודתו רחל לאישה. מכיוון שהיה ידוע שלבן רמאי ונוכל, יעקב נאלץ לסכם עם דודו לבן במילים מפורשות: “אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה”, כלומר, אל תחליף לי את לאה ברחל. לבן אישר את הדברים. אך מכיוון שלבן היה רמאי, יעקב מסר סימנים לרחל כדי למנוע את האפשרות שהוא יחליף את רחל בלאה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
יש בינינו אהבה גדולה והיא תנצח!
כאשר הגיע עת החתונה, לבן הפר את הסיכום בבוטות. הגמרא מספרת שכאשר ראתה רחל שמכניסים את לאה, היא אמרה: “עכשיו תיכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים” (מגילה יג ב). ואכן כאשר יעקב ביקש לשמוע את הסימנים שסיכמו מראש, לאה ידעה לומר אותם בלא היסוס (לדעת המדרש רחל נכחה במקום ולחשה אותם במקום לאה) ויעקב לא חשד במאומה. רק בבוקר יעקב הבין שלבן רימה אותו, והוא נאלץ לעבוד עוד שבע שנים כדי לקבל גם את רחל לאישה.
אמר יעקב ליוסף: “ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם… ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בליבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם!…
המדרש מתאר שבעת חורבן בית המקדש, האבות הקדושים התחננו להשם ושאלו אותו למה הוא החריב את הבית ולא הסתכל על המסירות שלהם, כל אחד תיאר את המסירות שלו, אברהם תיאר את המסירות שלו בניסיון עקידת יצחק. יצחק תיאר את המסירות שלו עצמו. משה בכה ותיאר את המסירות שלו לעם ישראל לכל אורך התקופה שהנהיג את עם ישראל. ואז קמה רחל ומתפללת. נביא את סיפור הוויתור של רחל לאחותה ואת תפילתה כפי שהם מובאים במדרש:
באותה שעה קפצה רחל אימנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: “ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואיי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאוד, כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר מכן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חלפו (=החליפו) אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל. ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המיטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר כדי שלא יכיר לקול אחותי. וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה”.
(לאחר שרחל מספרת על הקרבתה, היא טוענת להקדוש ברוך הוא): “ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בניי ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם”?! מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן”.
המדרש מסיים: זה מה שכתוב: “כה אמר ה’ קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו”, וכתוב: “כה אמר ה’ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך” וגו’, וכתוב: “ויש תקווה לאחריתך נאום ה’ ושבו בנים לגבולם” (ירמיה לא, יד-טז) (מדרש איכה פתיחתא כד).
קבר רחל אימנו בדרך אפרתה סמוך לבית לחם – צילום משנת 1870-1880 של הצלם פליקס בונפיל. קרדיט תמונה: אתר פיקיוויקי
רחל אימנו קבורה בדרך אפרתה סמוך לבית לחם, כמסופר בתורה: יעקב אבינו סמוך לפטירתו ביקש מבנו יוסף שלאחר פטירתו יעלה אותו ויקבור אותו במערת המכפלה, למרות שכאשר רחל אימנו נפטרה יעקב היה בדרך אפרתה, לא רחוק ממערת המכפלה. ובכל זאת, הוא לא קבר אותה שם. יעקב אמר ליוסף: “ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען (לעשות את כל הדרך ממצרים עד למערת המכפלה שבחברון), ולא כך עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם… ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בליבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא עזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן (בחורבן בית המקדש) והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר: ”קול ברמה נשמע וגו’ והקב”ה משיבה: “יש שכר לפעולתך נאם ה’ וגו’ ושבו בנים לגבולם” (בראשית מח ז, רש”י).
על פי הקבלה, רחל מייצגת את השכינה. השכינה היא כלליות נשמות ישראל, בכל לילה בחצות לילה מתעוררת מחדש הבכייה של רחל כפי שהפסוק אומר קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.
רבי נחמן מגלה כי המילים: ר‘חל מ‘בכה ע‘ל ב‘ניה הוא ראשי תיבות מערב (ליקוטי מוהר”ן תנינא סז), חכמינו ז”ל אמרו שכינה במערב (בבא בתרא כה) ולכן כידוע לא הצליחו להחריב את הכותל המערבי, כי מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי (שמות רבה, ב). כלומר, ‘רחל מבכה על בניה’ זו הבכייה של רחל המייצגת את השכינה, כלליות נשמות ישראל.
אלו שזוכים לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן בית המקדש, בבחינת התפילה של ‘רחל מבכה על בניה’ כפי שכתוב במדרש, הקב”ה מבטיח להם את ההבטחה שהבטיח לרחל: ‘כה אמר ה’ מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם ה’ ושבו בנים לגבולם ויש תקווה לאחריתך ושבו מארץ אויב’ (על פי ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר א).
למאמרים מרתקים נוספים בנושא השקפה וחכמה יהודית היכנסו לקישור הזה ותיהנו!