יום י”א בחשוון הוא יום פטירתה של רחל אימנו. סיפורים מהתורה וממאמרי חז”ל בשבחה של האמא הצדיקה ומעשיה הטובים שמהווים מגדלור ומורשת נפלאה לילדיה.
היום יום חמישי י”א חשון הוא יום פטירתה של רחל אמנו.
בכל שנה עולים אלפים ורבבות להשתטח להתפלל על קברה, אולם השנה, לצערנו, בעקבות מגיפת הקורונה אנו רחוקים ולא נותנים לנו לגשת לאמא. אין אפשרות להגיע לקברה, אבל לפחות לחשוב ולהתגעגע אפשר וצריך. וברוח הימים האלו שהכל נעשה בהתקשרות מרחוק, אף אנו נשתטח מרחוק ונתקשר מקרוב על ידי לימוד מעלתה וצדקותה ומעשיה הטובים של רחל אמנו.
רחל אמנו נקברה בדרך אפרתה סמוך לבית לחם כמסופר בתורה: ‘ואני בבואי מפדן, מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם’ (בראשית מח, ז). יעקב אבינו, בהיותו בארץ מצרים סמוך לפטירתו, מבקש מיוסף שהיה משנה למלך במצרים לקבור אותו במערת המכפלה בארץ ישראל. כאשר רחל אמנו נפטרה, יעקב היה בדרך אפרת לא רחוק ממערת המכפלה ובכל זאת הוא לא קבר אותה שם, ואם כן, איך הוא יכול לבקש מיוסף לטרוח כל כך ולעשות את כל הדרך ממצרים לקבור את אביו דווקא במערת המכפלה? יעקב אומר ליוסף: “ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם… ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בליבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא עזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר: ”קול ברמה נשמע וגו’ והקב”ה משיבה: “יש שכר לפעולתך נאום ה’ וגו’ ושבו בנים לגבולם” (בראשית מח, ז בפירוש רש”י).
אולי גם זה יעניין אתכם:
שתיקה שווה זהב – לכבוד יום ההילולה של רחל אימנו
נצטט סיפורים מהתורה וממאמרי חכמינו ז”ל וצדיקי הדורות בשבחה של רחל אמנו ע”ה, צדקותה ומעשיה הטובים, ותהיה מליצת יושר עבורנו ועבור כל עם ישראל.
רחל אמנו הייתה הבת הקטנה של לבן אחי רבקה אם יעקב. כאשר עשיו אחי יעקב ביקש להרגו, יעקב ברח לחרן, הוא הגיע לבאר כמסופר בתורה “וירא והנה באר בשדה… ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו… ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל, וישא את קולו ויבך” (בראשית כט, ב -כ).
בגמרא מסופר: יעקב שאל את רחל: התנשאי לי? היא השיבה הן, אולם אבי ידוע כאדם שאינו ישר והוא ירמה אותך. יעקב שואל: ומה רמאותו? היא משיבה: אנו שתי אחיות לאה הגדולה ואני הקטנה, והוא לא יאפשר לי להתחתן לפני אחותי הגדולה, וללא ספק הוא ירמה אותך ויאמר לך שהוא נותן לך אותי לאישה ובסוף הוא יסדר לך את אחותי הגדולה לאה. יעקב עונה לה: “כי אחי אביה הוא” אם צריך אני יודע להיות אחיו – כלומר, לרמות אותו. כי כך כתוב: “עִם נָבָר תִּתְבָּרָר, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל (תהלים יח), יעקב מוסר סימנים לרחל על מנת שלא יוכלו להחליף בינה לבין אחותה. (מסכת מגילה יג, ב).
לבן מסכים לתת את רחל ליעקב, אך הוא מרמה אותו ואינו אומר לו שאין בדעתו לתת את רחל לפני לאה. יעקב מסכם אתו ברורות “אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה”, לבן מאשר את הדברים, אך כאשר מגיע העת לאחר שבע שנות עבודה להתחתן עם רחל, לבן מפר את הסיכום בבוטות ומרמה את יעקב ומביא לו את לאה. איך הצליח לבן לרמות אותו, הוא הרי מסר סימנים לרחל? הגמרא מספרת שכאשר ראתה רחל שמכניסים את לאה, היא אמרה: “עכשיו תיכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים”.
אמר יעקב ליוסף: “אף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם… ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בליבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא עזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן…”
למרות הצער והכאב העצום שהיה לרחל, כאשר היא הבינה שאביה לבן הולך בכל זאת לרמות את יעקב ולהכניס את לאה לחופה במקומה, היא ידעה שעכשיו אחותה לאה תכלם. תארו לעצמכם חתונה יפה ומהממת ובסוף החתן ניגש לכלה ו… זו לא הכלה שלו, איזה בושות, כמה תיכלם אחותה לאה, ורחל מוותרת, היא חוששת אך היא מרחמת על אחותה ומוסרת לה את הסימנים שיעקב נתן לה. ואכן לאחר החתונה, כאשר יעקב מבקש ממנה את הסימנים לאה שולפת את הסימנים ואומרת אותם בבהירות. יעקב אינו חושד במאומה.
המדרש מתאר שבעת חורבן בית המקדש, האבות הקדושים התחננו להשם ושאלו אותו למה הוא החריב את הבית ולא הסתכל על המסירות שלהם, כל אחד תיאר את המסירות שלו: אברהם תיאר את המסירות שלו בניסיון עקידת יצחק, יצחק תיאר את המסירות שלו עצמו, משה בכה ותיאר את המסירות שלו לעם ישראל לכל אורך התקופה שהנהיג את עם ישראל ואז קמה רחל ומתפללת, נביא את סיפור הוויתור של רחל לאחותה ואת תפילתה כפי שהדברים מובאים במדרש:
“באותה שעה (בעת חורבן בית המקדש) קפצה רחל אמנו לפני הקב”ה ואמרה ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואיי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאוד, כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר מכן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חלפו (=החליפו) אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המיטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה ולא קינאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קינאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קינאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב”ה ואמר, בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן”. המדרש מסיים, הדא הוא דכתיב (=זהו מה שכתוב): ‘כה אמר ה’ קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו’, וכתיב ‘כה אמר ה’ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו’ וכתיב: ויש תקווה לאחריתך נאם ה’ ושבו בנים לגבולם’ (ירמיה לא, יד-טז) (מדרש איכה פתיחתא כד).
קבר רחל אימנו בדרך אפרתה סמוך לבית לחם – צילום משנת 1870-1880 של הצלם פליקס בונפיל.
מה היה כל כך מיוחד בוויתור של רחל שגרם לקב”ה להיענות לתפילת רחל ולומר: ‘בשבילך רחל’?
הסביר רבי חיים שמואלביץ זצ”ל (ראש ישיבת מיר): לרוב ,כאשר אדם מוותר הוא דואג להזכיר ולהבליט מדי פעם את העובדה שהוא וויתר. אולם הוויתור של רחל היה וויתור מושלם כאילו מעולם לא היה וויתור מצידה, כפי שניתן לראות מהסיפור המובא בתורה: “וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אותם אל לאה אמו, ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בך, ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?!”
שאל הגאון רבי חיים שמואלביץ’: כיצד יכלה לאה לומר לרחל: ‘המעט קחתך את אישי’? וכי מי לקח ממי את יעקב, הלא יעקב עבד ברחל שבע שנים ורחל היא זו שוויתרה ללאה אחותה, ומסרה את הסימנים בחפץ לב תוך סיכון עצמי גבוה שאולי תיפול בחלקו של עשיו הרשע, כיצד יכלה אם כן לאה לומר לרחל ‘המעט קחתך את אישי’? והשיב רבי חיים: אכן, זהו וויתור אמיתי, כאשר מי שוויתרו לו בכלל לא מרגיש שוויתרו לו, כאשר המוותר נותן תחושה טבעית כאילו הוויתור מגיע לו באמת מצד הדין והצדק, לא כמו אותם שכאשר מוותרים להם הם יהיו חייבים כל החיים שלהם טובה לאלו שוויתרו להם. כאשר רחל ויתרה היא ויתרה ומחקה את עצמה לגמרי, כאילו כך צריך להיות שלאה ולא רחל צריכה להתחתן עם יעקב. היא לא עשתה מזה עסק ולא הזכירה לה את זה מדי פעם, רק שלאה תזכור שהיא זו שוויתרה ויעקב שייך בעצם רק לה. זהו ויתור אמיתי שהקב”ה בעצמו מבטיח לרחל ואומר לה: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם”.
בזכות מסירותה והוויתור וההקרבה העצומה של רחל, הקב”ה מבטיח לה את ההבטחה המפורסמת: “כה אמר ה’ קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה”.
על פי הקבלה, רחל מייצגת את השכינה, השכינה היא כלליות נשמות ישראל, בכל לילה בחצות לילה מתעורר מחדש הבכייה של רחל כפי שהפסוק אומר קול ברמה נשמע – נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה. רבי נחמן מברסלב מגלה כי המילים: ר‘חל מ‘בכה ע‘ל ב‘ניה הוא ראשי תיבות מערב (ליקוטי מוהר”ן תנינא סז). חכמינו ז”ל אמרו שכינה במערב (בבא בתרא כה) ולכן כידוע לא הצליחו להחריב את הכותל המערבי כי מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי (שמות רבה, ב). כלומר, ‘רחל מבכה על בניה’ – זו הבכייה של רחל המייצגת את השכינה כלליות נשמות ישראל, ואלו שזוכים לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן בית המקדש, בבחינת התפילה של ‘רחל מבכה על בניה’ כפי שראינו במדרש, הקב”ה מבטיח להם את ההבטחה שהבטיח לרחל: ‘כה אמר ה’ מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם ה’ ושבו בנים לגבולם ויש תקווה לאחריתך ושבו מארץ אויב’ (על פי ליקוטי הלכות השכמת הבוקר א).
מספרים שכאשר רבי חיים שמואלביץ’ היה מגיע לקבר רחל, היה אומר: אמא רחל, הקב”ה אומר לך “מנעי קולך מבכי” אבל אני חיים בנך מבקש: “תבכי אמא רחל, אין לנו כבר כוח לסבול יותר בגלות. בכי אמא רחל על בנייך שכבר ניגאל”.
ואנו כולנו מצטרפים לבקשתו של רבי חיים ומבקשים מאמנו רחל: אנא אמא בכי עבורנו. די, אין לנו כוח יותר לסבול את הגלות, את הקורונה, את החולים, את חסרון הפרנסה, את הקשיים הרגשיים והרשימה עוד ארוכה. אנא אמא, התפללי עלינו שכבר ניגאל והשם הרי הבטיח לך – בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם.
בקרוב, אמן!
למאמרים מרתקים נוספים בנושא השקפה וחכמה יהודית היכנסו לקישור הזה ותיהנו!
